שו"ת מהר"ש ו קכב

כשר אפילו לכתחילה. ומכ"ש בכבר ניתן בוודאי דא"צ גט אחר כן נראה לענ"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ג' בשלח תרע"ד ראדמישלא יצ"ו. הכ' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן צ"א. להרב החו"ב מו"ה ישראל רייך נ"י מטיטשין יצ"ו. בדבר שאלתו באחד שמצא בבקר אחר התשמיש על חלוקו איזה כתם קטן והי' נראה בעיניו למראה געהל ורצה לבדוק שנית החלוק שלו ובין כך נתנו החלוק לכובס והאשה היא מעוברת זה תורף השאלה – וכת"ה הביא מדברי הס"ט בשם הפמ"א דבחלוק שלו לא גזרו דין כתמים והביא דברי הלחם ושמלה שמחמיר בזה עכת"ד: א) הנה ראיתי בשו"ת מהרש"מ ח"א סימן קס"ג שדחה דברי הלחם ושמלה והביא בשם כ"ק מרן הגה"ק מצאנז זי"ע שפסק להקל בזה והביא ג"כ משו"ת הר המור חושש דבכתם הנמצא סמוך לתשמיש י"ל דראתה בהרגשה וכסבורה דהרגשת שמש הוא ולפ"ז גם בנמצא על חלוקה יש לחוש וכה"ג מובא בס"ט סימן קפ"ג דבכתם הסמוך לתשמיש לא תלינן גם בעברה בשוק של טבחים אך באמת הס"ט שם העלה דאף בכתם הסמוך לתשמיש תלינן בכ"מ דאפשר והסברא דכ"ז שא"י בבירור שבא מגופה לא אמרי' דהרגשת שמש הוא וכמ"ש בט"ז סימן ק"צ סקכ"ג וכדי שלא יוקשה דברי הט"ז אהדדי וה"ה הכא מדלא מצא על חלוק שלה ורק על שלו יש הוכחה דמעלמא אתי וכמ"ש שם המהרש"ם בשם הס"ט דגם אחר תשמיש אם מצא בבגד שלו לא חיישינן ובפרט במעוברת דהוי בחזקת מסולקת דמים בוודאי יש יותר הוכחה דבא על חלוק שלו מבעלמא וכמ"ש המהרש"מ שם ובפרט שהי' נדמה לו שהוא מראה געהל ואף אם לא הי' בודק המראה ג"כ י"ל דמותר דיש ספק שמא הי' מראה טהור ונהי דרוב דמים טמאים באשה מ"מ כבר כתב המנ"י דבמעוברת שהרגישה ולא בדקה טהורה ובס"ט סימן ק"צ השיג עליו דבארגשה איתרע החזקת מסולקת דמים ושוב י"ל דהרגשה מורה על דם כשי' התה"ד ואפ"ה מסיק דבמעוברת ל"ש לומר רוב דמים טמאים ושוב שפיר יש לתלות במראה טהורה ונהי די"ל לפמ"ש הרדב"ז דדינו של התה"ד דארגשה ובדקה ולא מצאה טמאה הוא רק מדרבנן ולפ"ז י"ל דדוקא לענין הרגשה דהוי רק חשש דרבנן הוא דמקילין במעוברת שהרגשה היה ממראה טהורה אבל הכא לשיטת הסוברים דכתם הסמוך לתשמיש הוא חשש ד"ת דטעתה בהרגשת שמש שוב י"ל דגם במעוברת לא ניתלי במראה טהורה – מ"מ לפי"מ דמסיק הס"ט דגם כתם סמוך לתשמיש הוא רק מדרבנן ושוב י"ל דבמעוברת תולין במראה טהורה ומכ"ש בנ"ד שהיה נדמה לו שהוא מראה געהל פשיטא דאין לחוש שמא טעה בדמיונו כמפורש בנדה די"ט דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ועיין ביו"ד סימן קפ"ח מ"ש הב"ח לענין אי יש לבדוק בעודו לח עיי"ש לכן הדבר פשוט וברור דבנ"ד ליכא שום חשש. באעה"ח א' ב"ב ל"ג למב"י תרס"ט ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן צ"ב. להרב הה"ג חו"פ בנש"ק כש"ת מו"ה אלימלך ז"ל אב"ד דק"ק שינאווא יצ"ו. בדבר שאלתו באשה שהפסיקה בטהרה ביום ועש"ק ובש"ק מצאה על עד הבדיקה שהי' מלוכלך וביום א' פסקה בטהרה שנית ולא לבשה חלוק אחר וביום ב' מצאה כתם על חלוקה ונסתפק אי יש לתלות שהי' הכתם החלוק מיום ש"ק דהרי מצאה בש"ק על העד ושוב הוי ימי נדתה וקיי"ל דתולין בנדתה וחזר והעיר דהא בג"י הראשונים י"ל דאין תולין אפילו במכה שבגופה ובפרט דלשיטת המלמ"ל נדת עצמה גרע ממכה שבגופה ודלא כהש"ך עכת"ד: א) הנה לפענ"ד קשה לגבב כל הקולות לומר דנדת עצמה חשיב כמכה שבגופה וגם לומר כשי' הרמ"א דתולין במכה שבגופה אף בג"י הראשונים ומצד הסברא יש לחלק דבשלמא ביש לה מכה באמת דעת הרשב"א דתולין אף בשעת ווסתה ורק דאנו מחמירין משום דא"כ לא תטמא לעולם וי"ל הכוונה עפ"י דברי התוספות בזבחים דע"א וסנהדרין דע"ט דבשביל רובא לא נוכל לעשות דבר שקר א"כ ה"ה הכא אם ניתלי במכה אף בשעת ווסת הרי ידעינן דעכ"פ בשום פעם תראה דם נדות ואם ניתלי במכה ניטהר שלא כדין אבל אם מטמאין עכ"פ בשעת ווסת שוב ל"ח דבר שקר די"ל דלעולם לא תראה שלא בשעת ווסת ולפ"ז יוצמח דגם בשעת ווסת לא היתה וודאי טמאה ושוב שפיר נוכל לתלות במכה אפילו בתוך ג' ימים ועיין שו"ת ח"ס קצ"ו אבל לתלות בנדת עצמה דעכ"פ היתה וודאי טמאה שוב י"ל דבעי ידיעה ברורה שפסק דם ווסתה – יצא דדבר זה חשיב בגדר תרי קולא להתיר לתלות במכה אפילו תוך ג' ימים הראשונים ולהקל דנדת עצמה חשיב כמכה ותרי קולא לא מקילין וכה"ג כתב במחבר בסימן קצ"ט דטבילה ביום ח' בשבת לא מקילין דהוי תרי קולא טבילה ביום וגם הרחקת חפיפה מטבילה וכה"ג כתב הט"ז סימן צ"א ובש"ך סימן פ' דתרי קולא בהפ"מ לא מקילין ובלח"מ פ"ד מיבום דכ' פסולי דלכתחילה פסול גם בדיעבד: ב) ומה שהביא מדברי החסד לאברהם דאם אשה זו דרכה לפסוק בטהרה אחר ימים אלו אז אף בלא בדקה ביום ראשון מהני דעל ידי הרגילות הוי כנבדקה – באמת דבריו לא נהירין לי כיון דלדידן בדיקת יום א' מעכבת ובעי ספורין לפנינו נהי דאשה זו דרכה לפסוק בטהרה אחר ששה ימים עד"מ מ"מ עכ"פ ל"ח ספורין לפנינו דאפשר להיות שינוי בזמן המשכת הווסת וע' בט"ז רס"י קפ"ה דאף באשה שרגילה לפסוק בטהרה אחר ז' ימים ועכשיו לא עברו רק י"ב ימים ואומרת שפסקה לראות ביום ה' דנאמנת הואיל דאפשר שפסקה בטהרה ביום ה' ואי נימא דאין משה משנית רגילתה א"כ למה נאמנת הואיל דעיקר סברת התוס' גיטין ד"ב דמה"ט נאמנת משום דאינה בחזקת רואה כל ימיה וא"כ כיון דאינה רגילה