שו"ת מהר"ש ו קכ

סימן פ"ט. להרב הגה"צ בנש"ק כשית מו"ה אלישע ה"ש שליט"א אבד"ק גארליץ יצ"ו. בדבר שאלתו באחד שקנה מחבירו נאפס והראה לו מוסטער וקנה ממנו באופן שיהיה כפי המוסטער ושלח הנאפס לעיר אחרת למי שקנה מהלוקח הראשון ובא מיד ידיעה מהלוקח השני שהנאפט אינו כפי המוסטער והלך הלוקח א' והגיד לבנו של הפאבריקאנט והשיב לו שיסע לשם ויתברר לו שהנאפט הוא טוב ונסע לשם וראה שהצדק עם הלוקח ועי"ז התפשר עם הקונה השני ועשה לו הנחה ד' כתרים על כל מעטר וכשבא לביתו תובע אה הפאבריקאנס שיחזיר לו מה שהי' מוכרח להוזיל השער להקונה שקנה ממנו והפאב- ריקאנט אומר שהנאפסט הי' טוב ולא היה לו להתפשר בלתי רשותו. זה תורף השאלה: א) הנה שיש בזה לדון מצד שני דברים א' דמפורש בש"ע סימן רל"ב דבנשתמש בו אחר שראה המום לא יוכל לבטל המקח ועיין שו"ת בית שלמה סימן ס"ב שנסתפק בנשתמש במקצת המקח אי יוכל לבטל בהמותר שלא נשתמש וכבר הרגיש בזה בספר זכור לאברהם ובשו"ת ד"ח ח"א סוס"י צ"ב – והנה בנה"מ שם כ' דאם לא היה המוכר בביתו ואין בו רק אונאת שתות אז יוכל לתבוע אונאתו אף בכבר נשתמש אבל היכי דלא היה שלו כגון שיש ביטול מקח אז בנשתמש אף שלא הי' המוכר בביתו אפ"ה אינו יכול לבטל המקח עיי"ש מבואר מדבריו דהיכי דקנה ובשלו הוא משתמש אף שנשתמש אכתי יכול לתבוע אונאתו ובני הרה"ג מ' חיים שיחי' העיר מדברי הב"ח ברס"י ל"ב בהא דנמצא טעות במדה ובמשקל דכ' הטור דנקנה המקח ומחזיר הטעות אפילו לאחר כמה שנים וכ' הב"ח דאם נשתמש בהמקח לאחר שנודע לו מהטעות שוב לא יוכל לתבוע הטעות דהוי כמחילה ולפי דברי הנה"מ דהיכי דקנה ובשלו הוא משתמש ליכא שום הוכחה שמחל בזה שנשתמש א"כ הכא נמי כיון שקנה ובשלו הוא נשתמש מדוע אמרינן דע"י שנשתמש מחל ונשמע מדברי הב"ח דלא כסברת הנה"מ ויפה העיר – אולם בנ"ד שהודיע לבן הפאבריקאנט וקודם שהוליך הסחורה לעיר אחרת לא ידע כלל מהמום וקיי"ל דבידע המוכר שהקונה מוליך הסחורה למקום אחר חייב המוכר גם בהוצאות הדרך: ב) אך כ"ז אי הי' יכול להחזיר המקח אבל הכא שכבר מכר הסחורה לקונה ב' יוכל המוכר לומר מה לי ולך אם אין אתה מחזיר לי מקחי אין לך עלי שום תביעה ורק ביש שיעור אונאה ויוכל הלוקח לברר שהי' בו אונאה היה צריך להחזיר לו אונאתו אבל הכא שאין הסחורה בידו א"כ הרי אינו יכול לברר שהי' בו שיעור אונאה ובשטמ"ק פ' הזהב מובא שיטות דאף בכבר נמכרה הסחורה מ"מ א"צ לשלם לו רק כפי מה שהיה שוה וגם מנכה לו שכר טרחתו אבל דבריהם הוא נגד הכרעת כל הפוסקים – אך עכ"פ הדבר פשוט דהמוכר מחויב לישבע שלא החליף את הנאפט ושנתן לו נאפס כפי המוספער ונהי דהוקר א' אינו יודע כלל אי החליף המוכר דיוכל להיות שקונה השני עשה זיוף מ"מ מצינו בסימן רכ"ד דעכ"פ צריך המוכר לישבע שלא הרגיש מהמיתה ועיין במשפט שלום שהביא בשם הרדב"ז דבכה"ג שאין התובע יכול לידע יכול להשביע אף בטענת שמא ונהי דהביא שם שיטת כמה פוסקים להיפוך מ"מ הכא מצטרף טענת ברי של התובע והיינו הלוקח השני שיהיה חשוב כאילו התובע דפה טוען בברי שנעשה הזיוף אצל המוכר ושפיר יוכל להשביע את המוכר ועיין בחו"מ סימן קכ"א ובש"ך סקמ"ו ועיין בקצה"ח סי' קפ"א – בקיצור נלמד דעכ"פ המוכר מחויב לישבע או לקב"ח שלא עשה זיוף כלל בהנאפס כנלע"ד בס"ד לדינא. [ועיין בספרי ח"ה סי' ח"י]: באעה"ח ג' וישלם תרס"ו ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן צ'. להרב הה"ג כש"ת מ' יאיר נ"י מוצד"ק בערלין יצ"ו. בדבר שאלתו בגט שכתבו שם אבי האשה אברהם דוב המכונה בעריל לפי שקרובי האשה הגידו שנקרא בעריל וחותם א"ע אברהם דוב ולתורה עולה לפעמים בשם אברהם דוב ולפעמים דוב לחוד וכעת אבי המגרש מערער שאבי האשה אינו עולה לתורה. כי אם בשם דוב לחוד זה תורף השאלה: א) הנה ידוע דשיטת רוה"פ דשמו ושמה מעכב מה"ת כפשטות דברי הש"ס גיטין ד"כ דקאמר למאי ניחוש לה הא בעינן שמו ושמה ומוכח דאף ריח הגט לא הוי ואי מה"ת לא היה מעכב שמו ושמה הי' חשיב עכ"פ ריח הגט לפוסלה לכהן וכמ"ש הרשב"א והר"ן שם דלא גרסינן שם עירו ועירה לפי שזה אינו מעכב מה"ת והי' חשיב עכ"פ גט לחומרא אולם שיטת הר' יואל מובא במרדכי שם דמה"ת א"צ לפרט השמות וכבר תמהו עליו מש"ס הנ"ל דמוכח דבלי שמות אף ריח הגט לא הוי: ב) והנלע"ד ליישב דלכאורה י"ל בכוונתו דעיקר הא דרוצין לומר דצריך לכתוב השמות בהגט הוי רק כדי שיהי' מוכח מתוך הגט מי הוא המגרש והמגורשת וכמפורש בתוס' גיטין ד"כ אליבא דר"מ ולפ"ז י"ל דמצד שם האשה הרי תפיסתה מוכחת דהגט היא שלה דחזקה כ"מ שהוא תח"י אדם הוא שלו וכמ"ש הרמב"ן והה"מ דבשטר אמנה אף בלא הוחזק השטר בב"ד רק שהוא בידו ג"כ לא מהימן המלוה לומר שטר אמנה במגו משום דהוי מגו נגד חזקה דכ"מ שהוא תח"י האדם הוא שלו ואף שהתוס' כתבו דדוקא בהוחזק השטר בבי"ד או ביד שליש שאני התם כמ"ש הש"ך בסימן מ"ז סק"ו דנהי דמוחזק בהנייר אבל בגוף הממון אינו מוחזק וכה"ג כ' התוס' יבמות דקט"ז דנהי דמוחזקת בהקלף אבל בגוף החוב אינו מוחזק עיי"ש אבל בגט דעיקר הגירושין תלוי בקבלת הנייר בזה שפיר י"ל חזקה דכ"מ שהיא תח"י היא שלו ושוב בתפיסתה בהגט חשיב מוכח שהגט היא שלה ונהי דשם הבעל