שו"ת מהר"ש ו יא

יא) ועוד י"ל בכוונת שיטת התוספות דהא באמת הקשה בתוס' למאי נ"מ בהא דתלינן בכלבא הא בלא"ה צריך לבדוק שמא יש נקב וכאן דאין לוושט בדיקה גם לענין נקב שוב ליכא שום נ"מ במאי דתולין בכלבא ותירצו דנ"מ אי בעי לבדוק נגד כל החלל או דסגי נגד מקום המלוכלך ובפשיטות יש לחלק דנ"מ לענין שאר בהמות ועופות שיש שם דאי תולין בדורס יהי' חשש גם על שאר העופות וכבר כ' מק"ח בסי' תס"ז דבדבר שנמצא בו הריעותא גם ממל"מ מחזיקין ריעותא אבל בדבר שלא נמצא בו ריעותא גם מזמן לזמן לא מחזיקינן ריעותא וא"כ זה הוא סברת התוספות שפסקו דגם בליכא כלב לפנינו אין תולין בדורס הואיל דבאמת בגוף הדבר שנולד עליו הריעותא אין חילוק בין קניא לשונרא דבלא"ה בעי בדיקה ורק שי"ל נ"מ לענין שאר בהמות ועופות ובשאר בהמות ועופות הא לא נולד בהו הריעותא ושוב יש להם חזקה"ת ושפיר אף דליכא צד היתר לפנינו שפיר תולין וזהו כוונת הר"נ בשם הרא"ה דהא דתולין בקניא לאו משום קולא הוא אלא דדרוסה מילתא אחריתי הוא הכוונה כנ"ל דכיון דלענין גוף הדבר שנולד בה הריעותא ליכא נ"מ אי מכח קניא אי מכח דרוסה דבשניהם בעי בדיקה ועיקר הנ"מ בחשש דרוסה לענין האחרות והאחרות שפיר מותרים מכח החזקה"ת ואמרי' דלא הי' כאן דורס כלל והבן: יב) יצא דלשי' הרשב"א דבליכא היתר קמן תולין במצוי וכ"ז בעוף דשונרא הוי דורס אבל בס' כלב וארי כלב מצוי טפי ושוב אף בליתא כלב קמן תולין בכלב ומה"ט תמה בח"ס סי' ס"ד על המחבר דנקט חלוקא דכלב וארי דג"כ בעי שיהי' שניהם לפנינו והשתא קשה הא בבהמה דכלב מצוי טפי מארי גם הרשב"א מודה דגם בליתא קמן תולין בכלב עיי"ש ותראה שכן כוונתו והנה לדידן בחתול דהוי בני תרבות גם בעוף מותר אפילו בליכא קמן מידי – יצא דלרש"י ותוספות אף בליכא מידי קמן כל זמן שלא ראינו הדורס בפנינו תולין לקולא ומכ"ש לענין שאר הבהמות ועופות דלא ראינו בהו שום ריעותא בוודאי הוא כן לסברת המק"ח הנ"ל ואף לשיטת הרשב"א מ"מ היכי דאין לחוש לשונרא דשוב ל"ח מצוי לאיסור תולין בכלבא או בקניא ונהי דבזמנינו שכיח טחור ושוב לשי' הרשב"א באין ההיתר קמן שוב תולין במצוי לאיסור מ"מ אף דהפמ"ג כתב דטחור יש לו דריסה בעופות אבל הטוטו"ד נסתפק די"ל דכ"ז בעופות קטנות ולא באווזות ומכ"ש באינדיקיס ושוב עכ"פ י"ל דל"ח תו בכלל מצוי לאיסור דכיון שיש דיעה דטחור אין לו כלל דריסה בעופות גדולות שוב ל"ח מצוי לאיסור – ואף א"נ דכיון דעכ"פ טחור מצוי טפי שוב יש לתלות במצוי וממילא יהי' עכ"פ אסור מספק דשמא טחור יש לו דריסה גם בעופות גדולות מ"מ הא בנ"ד חשיב מקום רחב דבעופות אף במוקף מחיצות אם יש עכ"פ מקום לפרוח חשיב מקום רחב כמפורש בש"ך והכא הרי חזינן דהרבה עופות ברחו לחוץ ונהי דמובא בפמ"ג בשם כנה"ג דאם גם הדורס יכול לפרוח אסור מ"מ הפמ"ג דתם דבריו ועוד דכיון דרק טחור שכיח וטחור הא אינו יכול לפרוח: יג) ועדיין נשאר לנו לבאר החשש שכתבתי לעיל עפ"י דברי המ"כ דבג' נדרסים אסור אפילו במקום רחב דעדר זה הוחזק בנדרסים וכהא דהוחזק בתולעים באמת הטו"ז כתב דבמידי דאתי מעלמא ל"ח חזקה וכ"ה במג"א סי' תס"ז ובמג"א סי' תס"ה והמק"ח שם כ' דג"פ ל"ח חזקה רק במידי שיש גורם המסתבר עיי"ש ועיין פמ"ג סי' פ"ד שכתב לחלק בין הך דנדרסים לבין סופר דש"ה דלא הי' חזקה"ת להס"ת דנתגלה שהי' חזקה בטעות אבל הכא איכא חזקה"ת גמור עיין שם. ועוד י"ל כיון דכל הא דמקום רחב מועיל להיתר הוי משום דדמי לס' עאל שמא ברח ולא הי' כלל אצל הדורס ושמא לא דרס א"כ אף דיש חזקת ב' נדרסים מ"מ חשיב כמו ס"ס נגד ח"א נהי דלשי' כמ"פ ל"מ ס"ס נגד ח"א מ"מ כ"ז דהחזקה הוי נגד ב' הספיקות אבל היכי דס' אחד אינו נגד החזקה שפיר מהני וכמ"ש בנובי"ת יו"ד סימן ו' וביארתי בספרי ח"א סי' מ"ט דמתחילין בצד הס' שאינו נגד חזקה וממילא מה"ת לקולא ושוב ס' השני מדרבנן לקולא אע"ג דס' ב' הוי נגד חזקה מ"מ לשי' הפר"ח סד"ר לקולא אפילו נגד חזקה ואף להסוברים דגם בכה"ג ל"מ ס"ס נגד חזקה עיקר טעמא דבעי שיהי' מתהפך שיהי' נוכל להתחיל גם בס' השני והכא לא נוכל להתחיל בו כיון דכוי נגד חזקה אבל בס' עאל דאינו מתהפך ואפ"ה מהני עכצ"ל דבזה א"צ להתהפך דצריכין לדון אם הוחל כלל איזה ריעותא וכסברת הרמ"ע בש"ך סי' ק"י וכיון דצריכין להתחיל בס' עאל א"כ ס' זה הא אינו נגד חזקה ושוב שפיר מועיל הס"ס כנ"ל אלא די"ל דסברת המ"כ קאי לשי' הש"ך דסד"ר נגד ח"א אסור והכא ס' השני הוי נגד חזקה אבל בגוף הדבר צדקו דברי הט"ז והמג"א וכה"ג כ' הח"ס לענין בדיקות ג' בועות בדקין שמחלק בין בדיקה אחר סתימת המעיים לבין בדיקה אחר נקב עיי"ש ובפרט הכא איכא ג' ס' שמא לא עאל הדורס כלל ואת"ל עאל שמא ברחו ושמא אף אי לא ברחו מ"מ יוכל להיות שלא דרס וג' ספיקות מועיל אפילו נגד ח"א לשי' הט"ז ומכ"ש הכא דיש שיטות דל"ח חזקה בוודאי דג' ס' מהני לכ"ע: יד) והנה כת"ה העיר דאיך נוכל לומר חזקה בזה לפימ"ש במהר"מ לובלין סי' ק"ד דרובן וודאי לא נדרסו א"כ חשיב רוב היפוך לחזקה – זה טעות דאכתי י"ל דמכח החזקה אמרי' דנדרס יותר מנ' אבל לא כל כך הרבה עד שלא יהי' נשאר רוב היתר וא"כ אין החזקה מסלק את הרוב ומהרמ"ל גופא לא התיר שם את הצאן רק החלב מכח דחלב של הצאן נתערבה בחלב מפרות אחרות ובין הכל בוודאי יש ס' והא דלא התיר החלב מכח ביטול ברוב כבר עמד על זה הפמ"ג בסי' נ"ז ובאמת י"ל לכאורה דכיון דכל העדר הוא בס' איסור נהי דרובן בוודאי כשרות מ"מ כיון דלא נודע לנו מי הוא הכשר ליש ביטול בכה"ג דביטול בעי שיהי' הרוב המבטל היתר מבורר וכמ"ש בפמ"ג סי' ק"ה ודמי להא דבנולד בתערובות ל"מ ביטול היכי דלא הי' ניכר ההיתר בפ"ע וכ"ז ברוב אבל בס' דמהני לשי' כמ"פ גם בבא לעולם בתערובות כמ"ש בנובי"ת יו"ד סי' נ"ד בתשובה לבהמ"ח והב"ט א"כ ה"ה דמהני ביטול