שו"ת מהר"ש ו קיז

כהח"ס דגם בעוף שאין לו זפק ל"ח כ"א ספק טריפה א"כ חשיב כמו ס"ס להיתר שמא לאו טריפה ושמא כבוש בציר אינו אוסר בפחות ממעל"ע או די"ל דלשי' הבית ישראל חשיב סדר"ב: ד) אך כעת ששהה במלחו שני ימים א"כ נכבשו בציר טפי ממעל"ע א"כ אוסר הכל ונהי דלשי' מהרלב"ח כבוש בעי דוקא ג' ימים מ"מ הא הפמ"ג השיג עליו דאין לצרף זה אפילו לס"ס ולשי' הפמ"ג גם כבוש בציר כדי שירתיח אוסר מה"ת ע"כ הדבר פשוט דנאסר הבשר בין מצד מליחה א' ומכ"ש מכח מליחה שנית והי' כבוש בציר יותר ממעל"ע ואין לומר דכיון דמה"ת מב"מ בטל ברובא ושוב י"ל סדר"ב לקולא שמא לאו טריפה ז"א דהעיקר דעוף שאין לו זפק הוי וודאי טריפה וגם דחשיב כס' בנתגלגל ונהי דבלא נודע מקילין בהפ"מ מ"מ לשי' הלב"ש בח"ד בעי דוקא שלא הי' אפשר להתוודע הספק מקודם שנתערב ע"כ מכל הני טעמי יפה הורה כת"ה לאסור כן נראה לע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ועש"ק ראה תרס"ח ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן פ"ו. לבני הרב החסיד ירו"ש וכו' מו"ה זאב וואלף שיחי': בדבר הדו"ד בראובן שהלוה לשמעון מעות על ז' פראצעט לשנה מכל מאה פפצה"ע ואח"כ תבע ראובן משמעון או שיוסיף לו על הפיל איזה אחוזים או שיתן לו המעות בחזרה ושמעון לא השיב לראובן כלום ועבר שנה תמימה ולא דיברו זע"ז כלום ואח"כ בא וועקסיל פרוע של שמעון שהיה חייב במקום אחר ומסר הוועקסיל הלז לקאססע על מותר הפ"ל שרוצה משמעון ובאו שניהם לד"ת. זה תורף הסו"ת: א) הנה בגוף הדין אם רוצה המלוה להוסיף על תשלומי עיסקא או לתת לו המעות בחזרה – לכאורה מצינו ברמ"א סימן רצ"ב סעיף ז' דאם בא המפקיד ואומר תן לי פקדוני וארויח בו והלה מעכבו דחייב ליתן להמפקיד מה שירויח בו מכאן ולהבא וכ' בש"ך סקט"ו בשם מהרש"ל דאף במברר המפקיד שהי' יוכל להרויח בו והלה מעכבו מ"מ פטור דמבטל כיסו ש"ח ל"ח רק גרמא אך בנה"מ סקי"ג כ' דמבטל כיסו ש"ח דפטור כ"ז בלא הרויח בו הנפקד אבל בהרויח בו מחויב לשלם להמפקיד מה שהרויח עיי"ש אך בשו"ת ח"ס סימן קע"ט כתב דבהלוואה ליכא משום ביטול כיס ואסור להזדקק לזה משום ריבית אולם בנ"ד שהיה עצה"ע שוב י"ל דדמי לפקדון ולכאורה י"ל דגם בהי' עצה"ע מ"מ ל"ח רק פלגא מלוה ופלגא פקדון וכיון דבהפלגא מלוה ליכא משום ביטול כיס לשי' הח"ס א"כ בהפלגא פקדון לחוד הרי לא הרויח שמעון הרבה – אך נודע מ"ש בנה"מ סימן ע"ד דהיכי שהתפשרו דבר קצוב לשנה. ובאמצע השנה חוזר הלוה מלהתעסק בהמעות מחויב הלוה לשלם להמלוה כל מה שקצב לשנה והטעם דכיון דבאמת מגיע להמלוה חלק ריוח מכל מה שירויח הלוה ורק שהתפשרו א"ע שלא יצטרכו לנהוג חשבונות וא"כ עכ"פ יוכל המלוה לומר או תן לי חלק ריוח מכל הריוח של פלגא פקדון או תן לי הדבר קצוב כפי הפשרה עיי"ש א"כ לפ"ז י"ל דנ"ד דמי לדברי הנה"מ דאם הרויח הלוה בהמעות דחייב לשלם להמלוה כיון דנ"ד שהי' עצה"ע דומה לפקדון. ב) אולם בגוף הדבר נלע"ד דאם הי' ההלוואה לזמן קצוב ובתוך הזמן ביקש הוספה בוודאי דהצדק עם הלוה. ונא יוכל המלוה לומר אדעתא דהכי שיתייקר השער לא הלוותיך בפ"צ קטן ז"א דהו"ל להתנות שאם יתייקר הפראצענט מהלוואות שיהי' יוכל להוסיף דיוקר חשיב מילתא דשכיח ואף אם לא הי' ההלוואה לזמן י"ל כיון דעבר שנה תמימה ולא תבע המלוה את הלוה לא בד"י ולא בדא"ה הרי מדשתק בוודאי מחל ונהי דכ' הסמ"ע בסי' קע"ו לענין שותף שעשה שלא מדעת חבירו ואח"כ הודיעו והסכים למעשיו דפטור דכ"ז בהסכים בפירוש אבל בשתק לא אמרינן כהודאה דמיא אבל במלמ"ל פ"ה משלוחין פוסק דגם בשתק מהני וכן פסק הרדב"ז ואף להסמ"ע מ"מ לפמ"ש בש"ך סי' פ"א סק"ט דדוקא בכתובה משום מקולי כתובה אמרי' שתיקה כהודאה דמי אבל בשאר בע"ח היכי דיפסיד מכיסו לא אמרינן שתיקה כהודאה דמיא ולפ"ז י"ל דוקא בשותף שמכר בהקפה דיוכל להיות שיפסיד מכיסו בכה"ג כתב הסמ"ע דלא אמרי' שתיקה כהודאה דמיא אבל הכא דלא יפסיד המלוה מכיסו כלל נהי דיפסיד מה שיהיה יכול להרויח יותר בהמעות מ"מ קיי"ל דמניעת הריוח ל"ח הפסד ושוב י"ל דגם הסמ"ע מודה דבכה"ג שתיקה כהודאה דמיא ובפרט דעכ"פ הוי סד"ד אי כהסמ"ע אי כהמלמ"ל ויוכל הלוה המוחזק לומר קים לי ואין לומר דל"ח טפי ממחילה בלב דל"מ ז"א דכבר כתב בנה"מ סי' י"ב דהיכי דאי נימא דמחל לא התחיל החיוב מעולם בכה"ג אפילו מחילה בלב מהני עיי"ש: ג) לכן נראה לע"ד דאם הי' לזמן ובתוך הזמן מבקש הוספה פשיטא דאין ממש בטענתו אך אם לא הי' ההלוואה לזמן צריכים לברר מקודם אם הלוה עכ"פ הרויח יותר מז' פ"צ וגם יברר שהי' יוכל ליקח אצל אחרים בטוחים יותר מז' פ"צ ואז אחרי שיתברר כ"ז אם הקאסע שנתנו להמלוה מעות על הוועקסיל הפרוע יתבעו מעותם אצל הלוה ולא מהמלוה א"כ חשיב ככבר גבה המלוה והוי כאילו הלוה תובע עכשיו את המלוה א"כ המלוה חשיב מוחזק אז ישבע המלוה שלא מחל לו בלב המותר מז' פראצענט אבל אם הקאסע תובעים מעותם מן המלוה א"כ הלוה חשיב מוחזק הואיל דהמלוה בא להוציא מהלוה ועל ידי וועקסיל פרוע בוודאי דאין המלוה חשיב מוחזק השתא דכ' בנוב"י דאם הלוה יש לו טענה על גוף השטר דהמלוה ל"ח מוחזק מכ"ש הכא דגם המלוה מודה ששטר זה פרוע בוודאי דל"ח מוחזק וכיון דל"ח מוחזק תו לא מהימן בשבועה שלא מחל דאין נשבעין ונוטלין ושוב פטור הלוה דשמא מחל לו המלוה ובפרט דיוכל לומר קי"ל כהמלמ"ל והכא א"ל דמחל לא התחיל עליו חיוב מעולם. בכה"ג מחילה בלב מהני כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ה' צו תרע"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.