שו"ת מהר"ש ו קיב

י"ל דלא יועיל שאלה עכת"ק: א) הנה במאי שהעיר די"ל דל"מ שאלה כיון דחשיב כנדרי איסור לענין זה יש לומר דכיון דעכ"פ מה"ת מהני שאלה שוב י"ל דעובר בב"י וא"כ אף דמדרבנן ל"מ שאלה אפ"ה ע"י חומרות חז"ל א"א לצמוח קולא לד"ת שלא יעבור בב"י וכה"ג כתב השעה"מ דנהי דאין נשאלין ביו"ט מ"מ כיון דמה"ת מהני שאלה שפיר עובר עיי"ש – אולם לפמ"ש הכלי יקר שוב י"ל דבכה"ג דיעבור בב"י א"כ בוודאי דאין דעת החכם הוא שיתיר לעצמו הנדר ושוב י"ל דגם מה"ת ל"מ שאלה והדקל"ד – אולם באמת י"ל לפמ"ש המפורשים דכל הא דמועיל שאלה בהקדש משום דכ"ז שלא יצא מרשותו עדיין מיקרי בעלים וכדקאמר בש"ס יבמות דפ"ח דאי דידי' משום דבידו לאתשולי ותמה בש"ש דאמאי לא קאמר הש"ס בפירוש משום דהוי בעלים וכתבתי בספרי דבאמת עיקר כוונת הש"ס מטעם בעלים ומשום דהי' הו"א דכיון דאמירה להקדש כמסירה להדיוט דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא תו לא יהי' מיקרי בעלים ע"ז חידש הש"ס דכיון דחזינן דמועיל שאלה א"כ עכצ"ל דעדיין מיקרי בעלים ושוב שפיר נאמן מטעם דחשיב בעלים: ב) יצא די"ל דכל זמן שלא בא ליד הגזבר אכתי מיקרי בעלים ועכ"פ חשיב כמו זכות גורם לממון וכמ"ש הפנ"י והשאג"א דסברת הואיל אי בעי מיתשל לא גרע עכ"פ מגול"מ דעובר על ידי זה בב"י והנה בהא דכ' התוס' בחד תירוצא דאחר שבא ליד הגזבר לא אמרינן הואיל אי בעי מיתשל ולכאורה בתירץ זה לא יתיישב קו' התוס' מהא דמצה של מע"ש: ג) אך באמת י"ל דכוונת התוס' דכיון דסברת הואיל אי בעי מיתשל לא משוי כ"א כגול"מ וממילא כ"ז כשהוא ברשותו אבל בבא ליד הגזבר דאינו בבתיכם שוב אינו עובר מכח זכות גול"מ וכמ"ש בט"ז סימן ת"מ וממילא ניחא גם כן הא דמצה של מע"ש דכיון דכל הסברא דהואיל אי בעי מיתשל לא משוי כ"א כגול"מ וממילא במצה דבעי מצתכם ל"מ הא דמצי למיתשל שיהיה חשיב שלו ממש להיות חשיב מצתכם ובזה הי' מיושב הקושיא המובא בשו"ת בית אפרים סימן ל"ו בהא דפריך בש"ס מידי מצתכם כתיב והרי י"ל דילמא סבר רב אסי כראב"י לפי הס"ד בפסחים דכ"ט דיליף שאור דאכילה משאור דראיה ולפירש"י חמץ ש"ג מותר באכילה וא"כ במידי דאי יתחמץ לא יתחייב משום חמץ אינו יוצא יד"ח מצה עכת"ק: ד) ועפ"ז ניחא דהרי לענין שיעבור בב"י מהני הסברא דהואיל אי בעי מיתשל דעכ"פ לא גרע מגול"מ וכיון דעובר בב"י שוב אסור באכילה ושוב שפיר יוצא ידי חובת מצה ושפיר פריך הש"ס מידי מצתכם כתיב והיינו כנ"ל דאי היה כתיב מצתכם הי' בעי שלו ממש ולא היה מועיל הא דהואיל אי בעי מיתשל כיון דסברא זו לא משוי כ"א כגול"מ והבן וחוץ לזה יש לומר דבעיקר הא דעוברין בב"י מכח הואיל אי בעי מיתשל לכאורה יש להעיר לפמ"ש המפורשים דכל הא דמועיל שאלה הוא משום דחשיב בעלים א"כ לכאורה בחמץ דאסור בהנאה ולשי' רוב הפוסקים איסורי הנאה לית להו בעלים ומכ"ש בחמץ לכ"ע לית להו בעלים כמ"ש רוב האחרונים א"כ נהי דלענין בל יראה עשאו הכתוב כשלו אפ"ה לענין שיהי' יוכל למיתשל בוודאי די"ל דלא מצי למיתשל כיון דאסור בהנאה ול"ח בעלים ושוב א"צ להיות עובר בבל יראה ואף דא"כ דעובר בב"י ועכ"ח דעשאן הכתוב כשלו ושוב י"ל דמגו דחשבה רחמנא כשלו לענין ב"י ה"ה דחשיב כשלו לענין שיוכל למיתשל מ"מ תיקשי אדרבה נימא דכיון דאסור בהנאה ל"ח בעלים ושוב ל"מ שאלה ושוב לא יעבור בב"י: ה) אולם י"ל דכיון דאחה"פ מותר בהנאה מה"ת לר"ש דקיי"ל כוותיה א"כ אחה"פ יהיה מצי למיתשל וכיון שיוצמח לו אח"כ זכות השאלה י"ל דאכתי חשיב בכלל גול"מ – והתינח למ"ד דבכ"מ גול"מ כממון דמי י"ל דגם היכי דבפסח דאסור בהנאה ל"מ שאלה אפ"ה כיון דאחה"פ יהי' מצי למיתשל שפיר חשיב גול"מ אבל למ"ד לאו כממון דמי נהי דגילתא התורה לא ימצא כ"ז היכי דמיד יש לו זכות השאלה חשיב גול"מ אבל היכי דעכשיו לא מצי למיתשל ורק דאחה"פ יוכל למיתשל הוי רק כמו גורם דגורם וא"כ י"ל דקושית התוס' קאי לשיטת ר"מ דס"ל בכתובות ל"ד ובב"ק דע"א דדהגל"מ כממון דמי ושפיר עובר אף דעכשיו אין לו זכות השאלה רק אחה"פ ומוכרחין לתרץ דמיירי בבא ליד הגזבר וחשיב כאינו בבתיכם ובכה"ג אינו עובר ע"י זכות גול"מ כמ"ש הט"ז הנ"ל ולפ"ז אזדא נמי קושית כת"ה דנימא דלא יעבור בבל יראה מכח הואיל אי בעי מיתשל הואיל דאי יתשול יעבור איסור ובנדרי איסור ל"מ שאלה ועפ"ז ניחא דנהי דבפסח גופא לא מצי למיתשל כיון דאם יתשול יעבור בב"י ובכה"ג ל"מ שאלה מ"מ כיון דאחה"פ אם יתשול לא יעבור שום איסור א"כ שוב חשיב גול"מ עי"ז דמצי למיתשל אחה"פ ושפיר עוברין בב"י מכח זכות גול"מ של אחה"פ למ"ד דבכ"מ גול"מ כממון דמי אבל א"נ דבכ"מ לאו כממון דמי אף דבחמץ גילתה התורה לא ימצא כ"ז היכי דהוי גול"מ תיכף אבל מכח זכות גול"מ של אחר הפסח שפיר י"ל דאינו עובר דהוי כמו גורם דגורם ודו"ק היטב: ו) ובזה יובן מ"ש התוספות בזה"ל דבבא ליד גזבר לא אמרינן הואיל אי בעי מיתשל ולא כתב בפשיטות דבבא ליד גזבר ל"מ שאלה – וי"ל דהנה עוד כ' בתוס' שם דהואיל אי בעי פריך נמי לא אמרינן וכ' המפורשים הסברא דדוקא ע"י שאלה שיתגלה שהי' שלו מעיקרא שפיר עובר אף קודם ששאל הואיל דאפשר שיתגלה שגם באותו שעה היה שלו אבל בפדיון שלא יהי' שלו רק מכאן ולהבא עי"ז א"א לומר שיעבור בב"י כ"ז שלא פדה – ובתוספות נזיר דכ"ב בחד תירוצא כתבו דבאשה שנדרה בנזיר ואחר התפיס בנזירתם ואח"כ הפר לה בעלה גם למ"ד מיעקר עקר מ"מ לא אמרינן שיתבטל הנזירות מהאחר כיון דבעל מפיר בלי פתח וחרטה ונהי דמיעקר עקר מ"מ חשיב כהתחיל הנדר ונתבטל ושוב למ"ד בעיקרן קמתפיס מועיל התפסה כיון דעכ"פ הי' חלות להנזירות רגע אחת עיי"ש והנה לפי"מ דקיי"ל דבעל מיגז גייז שכצ"ל דא"א לומר שבטל מעיקרו הואיל דהוי בלי פתח וחרטה לכך אינו מתבטל רק מכאן ולהבא ולפ"ז י"ל בהא דקיי"ל דחכם עוקר הנדר מעיקרו ואמרינן