שו"ת מהר"ש ו קי

באתרוג ושאול פסול ועיין בקצה"ח סימן רמ"א ובחפץ השאול אינו יכול לקדש בו את האשה רק בהודיע שרוצה לקדש בו את האשה משום דאמרינן דהקנה לו באוהיו"מ וכמ"ש הרא"ש שם ואם לאו ל"מ רק בקידשה בהנאת קישוט כמפורש באה"ע סימן כ"ח וחזינן דגם בזמן השאלה חשיב גוף הדבר של המשאיל וא"כ י"ל דגם בס' אי כלה זמן השאלה חשיב המשאיל מוחזק אבל במלוה כ"ז שלא החזיר לו חשיב שלו לקידושין וראי' דבקידש אשה אעפ"י שחייב לה א"י לומר לפרעון קבלתיו כ"ז שלא אמר לה שנותנו בתורת פרעון ומפורש שם ברמ"א דאף באמר לשם פרעון וחזר ואמר לא לפרעון רק לקידושין דמהני ועיי"ש בב"ש בשם הב"ח דבחוב שלא הגיע הזמ"פ מהני אף בשתיקה ועיי"ש בט"ז ודעת הר"ן דבחוב שלא הגיע זמ"פ ל"ש שדר"נ ושיטת התוס' דמלוה ע"פ שיש לו ביד חבירו א"י להקדיש דהוי דשא"ב ועיין בקצה"ח סימן ס"ו עכ"פ מבואר דבזמן ההלוואה אין להמלוה שום זכות בהדבר א"כ בנולד ספק בזמ"פ הוי הס' על תחילת החיוב מתי חל עליו חיוב לשלם המעות א"כ מספק א"א להטיל עליו חיוב: ג) אך לכאורה מצינו בחו"מ סי' ע"ג דבמחולקים בזמ"פ דהמלוה אומר שכבר הגיע זמ"פ דצריך הלוה לישבע ועיי"ש בקצה"ח מ"ש ליישב קושית מהרי"ט וכן במלוה בשטר דמבואר במחבר דהמלוה נשבע ועיי"ש בש"ך מ"מ במודה המלוה שהיה על זמן ומחולקים מתי כלות הזמן אז הלוה נשבע כמ"ש בהג"ה אמ"ב שם א"כ ה"ה הכא י"ל דהוי כמחולקים בזמ"פ דלפי דברי המלוה כבר הגיע זמ"פ ולא דמי לטענת אין לי דשם טוען באמת שאין לו לשלם כלל ופטור מדינא ורק מתקנת הגאונים אבל הכא יש בידו מעות ואינו יכול לישבע שאין לו ורק די"ל דכל זמן שלא הרחיב ד' גבולו עדיין לא הגיע זמ"פ א"כ הוי כמחולקים אי כבר הגיע זמ"פ דצריך לישבע אך באמת יש לחלק דשם עכ"פ טוען המלוה טענות ברי שכבר הגיע זמ"פ א"כ יפה כ' הקצה"ח דנהי דמבטל כיסו של חבירו פטור מ"מ לכתחילה כופין אותו להחזיר וחשיב שפיר כפירת ממון אבל הכא אין המלוה יוכל לטעון ברי שכבר באו הלוה והערב לידי הרחבת גבול דאין אדם יודע מטמונותיו ש"ח ושיעור הרחבת גבול הוא לפי המקום והזמן עיין שו"ת נובי"ת חו"מ סימן י"ד ושוב בטענות ספק אין להשביע ודוקא בטענות אין לי תיקנו הגאונים מפני הרמאים כיון דעכ"פ חיוב מוטל עליו להחזיר ומתי שיהיה לו אף פרוטה מחויב ליתנו להבע"ח לכך שפיר תיקנו הגאונים לישבע אבל הכא לענין חיוב מתי שירחיב ד' את גבולו דיש ספק שמא לא יבא לידי חיוב מעולם. בכה"ג גרע עוד אף מחוב שלא הגיע זמ"פ דבכתובה כ' בתוספות ב"מ ד"כ וגיטין די"ג דלא תיקנו מעמד שלשתן דשמא לא יבא לידי גביה בשום פעם ועיין בש"ך סימן פ"ו דבחוב כזה ל"ש שדר"נ א"כ פשיטא דחוב זה גרע משאר חוב ושפיר אינו יכול להשביעו בטענות ספק והכא ל"ש תקנה דמפני הרמאים דדוקא בשאר חוב בטוען אין לי חייב לישבע אבל הכא דכל זמן שלא הרחיב ד' גבולו לא התחיל החיוב ויש ספק שמא לא יחול החיוב בשום פעם שפיר א"צ להשביעו ובפרט דבס' בתקנה אוקמה אדינא ושבועת אין לי הוי רק תקנה ובספק מוקמינן אדינא ובס' מחויב שבועה מפורש בש"ך בסי' פ"ז דאין להשביע ועיין בש"ש ובקצה"ח דבס' מחויב שבועת היסת ל"מ תפיסה: ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד פשוט דאין להשביעו ורק אם לפי ראות עיני הביד"צ כבר באו לידי הרחבת גבול שפיר יכולין להשביעו כמפורש בסימן ט"ו דיכולין להשביע אף במקום שאינו חייב כדי לברר האמת אבל אם אינו נראה לבי"ד שכבר באו לידי הרחבת גבול אין להשביעו ולכל היותר יוכל להטיל עליו חרם סתם כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ה' וארא תר"ס רארמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן פ'. כבוד קדושת הרב הגאון הצדיק המפורסם וכו' בנש"ק כקש"ת מוה"ר שמחה ישכר דוב ה"ש זצ"ל אבד"ק צעשינוב יצ"ו. בדבר שאלתו באחד שברח מחמת נושיו וקודם שנסע קנה בביהמ"ד איזה מקומות ולא שילם עוד כל הסכום ואחרי שברח בא אחד מהבע"ח לכה"ג ועשה בעשלאג על חובו וכתבוהו כה"ג לזכרון ואחרי איזה שנים עשה בע"ח אחר פענדונג על המקומות והקהל עשו מחאה כנגדו וקודם הליציטאציע נתפשרו שיהיה ד"ת בזה וליתר שאת קנו הקהל המקומות על שמם וכעת רוצים הקהל למכור המקומות ובא האיש שעשה פפענדונג ורצה ליתן להם המגיע להם ושיתנו לו המקומות ואז שכח כה"ג מזה שעשה בעשלאג אצל כה"ג ומכרו לו הקהל המקומות ועכשיו בא זה הבע"ח שעשה מאז בעשלאג אצל כה"ג ואומר שהוא קודם יען כי עשה בעשלאג הראשון זה תורף הטו"ת וכה"ג העיר לפי המפורש בחו"מ סי' ק"ד דתפיסה ע"י שר העיר מהני ובנובי"ת חו"מ סימן ל' כתב דבמידי דע"י תפיסה יהי' לו זכות גמור לכ"ע מהני תפיסה ע"י ערכאות ורק שכ' שם דאם הוא דבר הטעון שומא לא מהני שומת ערכאות א"כ בנ"ד בוודאי דהי' מועיל תפיסת ערכאות כיון דלאו בתורת גובינא יהבי לי' כ"א לבטחון על חובו ורק שנסתפק כה"ג אחרי דעכ"פ לא היה לו רשות בי"ד לילך בדא"ה עכת"ד: א) הנה באמת אם הי' הפסיד חובו בדא"ה אז הרי מפורש בחו"מ סי' כ"ו דאין נזקקין לו אבל בנ"ד דזכה בדא"ה ותביעתו הוא אמת ונהי דמדינא כל הבע"ח שוין ורק דאם תפס אחד מה שתפס תפס ושוב עכ"פ בזה י"ל דתפיסה על ידי ערכאות מהני – אולם באמת בנ"ד כיון דהקהל מיחו בו ולא נגמר גבייתו עוד בכה"ג תו ל"ח כתפס ושוב י"ל דזכות כל הבע"ח שוין ובדבר שהקהל קנו המקומת על הליציטאציע ואח"כ מכרוהו לזה שעשה הפענדונג. – הנה זה פשיטא דהקהל שקנו המקומות עפ"י ליציטאציע זכו בהמקומות ונהי דאם היה בא הבורח לביתו והיה תובע מהקהל להחזיר לו המקומות בעד המחיר שנתנו הקהל דבוודאי הי' מוטל עליהם להחזיר לו וכמ"ש כה"ג בשו"ת בית אפרים סי' כ"ח ובשו"ת ד"ת ח"ב סי' ו' לענין סחורה הנלקח עבור מכס ונמכר עפ"י ליציטאציע עיי"ש מ"מ כ"ז אם הי' בא הבורח בעצמו אבל הבע"ח של הבורח אין להם זכות זה, וכעין