שו"ת מהר"ש ו קט

אזהרת שבת של יום חלוק משל לילה ושוב י"ל מגו דאישתרי ובזה הי' מקום לומר בישוב סתירות הסוגיות דביומא לא דחי הא דרפרם דהש"ס דהתם קאי לפי"מ דס"ל דצריך עליה לענין דלא נימא אחות אשה מתייבמת והטעם דס"ד דנימא מגו דאישתרי א"כ שוב שפיר קאמר הש"ס דא"נ דיש עו"ה ליוכ"פ שוב י"ל מגו דאישתרי ול"ש הדחויה דשאני יוכ"פ דמצותו בכך ונשמע שפיר דאין עו"ה ליוכ"פ אבל הש"ס דכריתות קאי לרבא דס"ל ביבמות ד"ח דבשני שמות לא אמרינן מגו דאישתרי ושוב אכתי י"ל דאף אי יש עו"ה ליוכ"פ מ"מ צריך קרא דעתי לשבת משום דשאני יוכ"פ דמצותו בכך: ז) ולכאורה אכתי יש להעיר דלפי"מ דמוכח בש"ס דרק בנשא מת ומת דהי' לו שעה"כ אז הוא די"ל מגו דאישתרי ולפ"ז י"ל בשלמא שם בזבחים דקודם שנזדמן הטומאת זיבה היינו מתירין הטומאת מת והוחלטנו שיהי' לו היתר לעשות הפסח א"כ אף בנזדמן הטומאת זיבה לא פקע היתר הראשון וכדמצינו בש"ס לא תצא מהיתרה הראשון אבל הכא לא מבעיא א"נ דתוספות שבת ויוכ"פ שוים א"כ מיד כשקידש היום אי נימא דהוצאה דשבת לא הותר א"כ גם הוצאה דיוכ"פ לא יהי' ניתר כיון דא"א להוצאה דיוכ"פ בלתי הוצאה דשבת א"כ בכה"ג ל"ש מגו דאישתרי ואף א"נ דתוספת יוכ"פ ד"ת ותוספת שבת לאו ד"ת א"כ יוכ"פ קדים מ"מ ל"ח הי' לו שעה"כ דהא ידענו דבשעה שיצטרך לשילוח השעיר שוב יהיה איסור הוצאה דשבת ולא יהיה ניתר א"כ מעולם לא הי' לו שעה מבוררת להיתר עולמית בכה"ג ל"ש מגו דאישתרי ושוב הפירוש בש"ס כפשוטו ושפיר משני שאני יוכ"פ דמצותו בכך ומיושב הכל כס"ד ומחמת שכבר פלפלתי בזה במקום אחר אקצר כעת. באעה"ח ב' בשלח תרנ"ג ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ע"ט. להרב המאוה"ג חו"ב כש"ת מו"ה יעקב ווייס ז"ל מוצ"ד דק"ק שענדישיב יצ"ו. בדבר הדו"ד באחד שירד מנכסיו והתפשר עם הבע"ח שלו ושילם להם החצי מהחוב רק לאחד נתן כתב חיוב לכשירחיב ד' את גבולו יוסיף לו חצי השנית וכן שותפו ג"כ חתם א"ע על כתב ההתחייבות הנ"ל וכעת תובע מהם אחרי שעושים עסקים גדולים שישלמו לו חצי השנית והם אומרים כי מחל להם חצי השנית בעת הפשרה ורק אח"כ ביקש מהם שיתנו לו כתב כזה ונתנו ובפרט כי עוד לא הרחיב ד' את גבולם והתובע אומר כי לא מחל להם ולא נתן להם כתב פטורין עד שנתנו לו הכתב לכשירחיב ונסתפק כת"ה אם יכולין להשביעם על זה כמו בטענת אין לי דמפורש בחו"מ סימן צ"ט דמשביעין על זה. זה תורף השאלה: א) והנה לענין שותף השני שלא הי' חייב המעות ולא הי' חתום על הוועקסיל וא"כ בוודאי דלא נתן הכת"י כ"א בתורת ערבות א"כ י"ל דהוי כערב שלא בשעת מתן מעות דכ' בשו"ת שבו"י ח"ג סי' קמ"ה דל"מ גם בכתב לו בכת"י ועיין שו"ת בית שלמה סי' ל"ט – אך לפי"מ דכתב הרמ"א בסי' קכ"ט סעיף ג' דאם הערב יש לו מעות של הלוה בידו מהני ערבות שלא בשעת מ"מ וא"כ הכא כיון שהי' שותפים בוודאי הי' השותף השני מוחזק במעותיו א"כ מהני הערבות הן אמת דהש"ך שם כ' דגם ביש לו מעותיו בידו מ"מ אם אין בידו זה המעות שנתערב בעדו ל"מ הערבות אבל בדעת הרמ"א י"ל לפמ"ש המרדכי פ' הגוזל דנהי דלא פסקינן דיני גרמא בניזקין מ"מ בקיבל עליו החיוב מתחייב גם בדיבור עיין שו"ת ח"ס חו"מ סי' קע"ט ומנה"מ סי' רס"ד וי"ל הסברא לפמ"ש בתוספות בכורות די"ח דבמידי דמצוה מהני קנין בחצר בדיבור לחוד ועיין בר"ן קידושין ד"ח ובאב"מ סימן כ"ט ובמנ"ח מצוה של"ו א"כ הכא נהי דל"מ ערבות שלא בשעת מתן מעות בדיבור לחוד מ"מ היכי דיש מעות של הלוה בידו י"ל דגם הוא נשתעבד למלוה מדר"נ ונהי דבאית לי' נכסי ללוה כתב בש"ך בסי' פ"ו דאם אין הלוה רוצה לשלם ל"ש שדר"נ דהוי בכלל אין נפרעין מנכסי משועבדים וכו' אבל עכ"פ אם הלוה השני רוצה ליתן למלוה הראשון חשיב עכ"פ כעין גרמא ושוב בקיבל עליו להתחייב שפיר מהני אף בדיבור בעלמא כן י"ל בדעת הרמ"א אבל עכ"פ לשיטת הש"ך ל"מ הערבות – והנה בנ"ד לדברי המלוה שלא חתם הפטורין עד שיתנו לו הכת"י א"כ חשיב כפטר על פיו והחזיר לו השטר או המשכון דבוודאי מהני ערבות כזה וכמ"ש בשו"ת בי"ש הנ"ל א"כ שפיר חל החיוב על שניהם – ובדבר ההכחשה אי מחל לו בשעת ההתפשרות באמת מצינו דמחילה הוא טענה גרועה ואינו נאמן כ"א במגו דפרעתי וא"כ כמו דצריך לישבע בטענת פרעון ה"ה דצריך לישבע בטענות מחילה כמפורש בחו"מ סימן פ"ה סעיף ז' ועיי"ש בסי' פ"ב אי בשטר מהני טענת מחלת לי להשביע את המלוה ועיי"ש בקצה"ח ועיין בסי' פ"ז סעיף כ"ז בסמ"ע ס"ק פ"ו ובש"ך ס"ק ס"ח: ב) אך באמת בנ"ד ליכא שום נ"מ דגם אי מחל לו באמת מ"מ כיון דנתן לו אח"כ כת"י שחייב לו א"כ יוכל להתחייב בכת"י אפילו במה שאינו חייב כמפורש בחו"מ סי' מ' ועיי"ש בקצה"ח דבלשון הודאה לכ"ע מהני אף בלי שטר ובלי קנין ועיין בחו"מ סימן פ"א סעיף כ' ובסמ"ע ובש"ך שם אי מהני חיוב חדש שלו באתם עידי אבל בתורת הודאה מהני לכ"ע היכי די"ל דבאמת חייב לו א"כ הכא דבאמת הי' חייב לו רק דטען שמחל לו א"כ הכתב הוי כמודה שלא מחלו א"כ בוודאי מהני הכת"י – אך בעיקר הדבר שאומר הלוה שעוד לא בא לכלל הרחבת גבול אם יש להשביע ע"ז – הנה עיקרו הוא תקנת הגאונים מפני הרמאים כמפורש ברמב"ם ז"ל אבל מדינא היה פטור וידוע שיטת מהראנ"ח דספק בזמן פרעון השטר המלוה מיקרי מוחזק ובקצה"ח סימן מ"ב הביא מתוספות ב"מ דגם בדבר שסופו לחזור מ"מ אזלי' בתר חזקת מי שמוחזק בו עתה ואף לשי' התוס' ב"ב אפ"ה במלוה כיון דלא הדר בעינא ל"ח המלוה מוחזק ובספרי ביארתי דבשלמא בשאלה אף כשהוא ברשות השואל אפ"ה אין בו אף קנין הגוף לזמן והראי' דלשי' הר' אביגדור מהני קנין הגוף לזמן