שו"ת מהר"ש ו קז

הנקרא בפ"כ מ"מ עכ"פ ל"ח ככתבו שם העצם אבל בשם אבי האשה דחסר כשר ורק דשינוי פוסל א"כ בכה"ג דעכ"פ אם יהי' להם ספק בדבר אם הגט נכתב לשם אשה זו לא יתלו בשינוי ויחקרו ויתברר להם שמחמת שלא ידעו אם שם העצם שלו כן לזה כתבו רק בלשון דמתקרי ונהי דא"א לומר דחשיב ככתבו שם אביה אבל עכ"פ בכלל שינוי השם לא חשיב א"כ יפה כתב החא"ש בשם הישי"ת להכשיר בכה"ג: ד) וחוץ לכל זה הכא דכבר ניסת א"כ הואיל דלשיטת העיטור ועבוה"ג כשר א"כ י"ל דאף להפוסלין אינו רק פסול דרבנן מחשש לעז בשלמא בשמות המגרש דגם חסר פסול מה"ת לשי' רוה"פ ודלא כר' יואל שפיר גם שינוי פסול מה"ת אבל בשם אביה דחסר כשר א"כ י"ל דגם הפוסלים בשינוי הוי רק מדרבנן מכח חשש לעז וע' שו"ת רעק"א מה שנחלק בזה עם הג' הבית מאיר ועיין שו"ת באר משה סימן י"א שהרחיב הדיבור בזה וא"כ לפ"ז הא קיי"ל דבפסולי דרבנן אם ניסת לא תצא ובפרט דל"ח שינוי גמור בכה"ג היה מקום להכשיר בדיעבד אף בלא ניסת כשיטת הישי"ע ומכש"כ כשכבר ניסת בוודאי דאין להחמיר כן נראה לענ"ד לדינא: באעה"ח אחה"פ ח' למב"י תרע"ה ווייצען יצ"ו. הק' שמואל ענגיל אבד"ק ראדמישלא כעת בין הגולים פק"ק הנ"ל. סימן ע"ח. להרב הה"ג חו"ב כש"ת מו"ה ישראל דאויד ז"ל מפה וכעת ברזאחיב יצ"ו. בדבר פלפולו והביא קושית התוספות שבועות דכ"ד בהאי דיש אוכל אכילה אחת רמ"א אם הי' שבת והוציאה בפיו חייב ופירש"י דמשום יוכ"פ לא מתחייב דקסבר אין עירוב והוצאה ליוכ"פ והקשו בתוס' דהא בכריתות מסיק דחייב גם משום יוכ"פ והא דתנן אם היתה שבת לאפושי חיובי והא דרפרם בדותא הוא והא דבעי מתי אפילו בשבת משום דשאני יוכ"פ דמצותו בכך וע"ז הביא קושית המפורשים בהא דאמרי' בחולין דק"א שבת הוא ויוכ"פ הוא דבעושה מלאכה בשבת ויוכ"פ חייב שתים וקשה הרי יוכ"פ קדים דתוספות יוכ"פ ד"ת ולא חל איסור שבת אאיסור דתוספות יוכ"פ וכת"ה העיר די"ל דכיון דאינו אלא בעשה: א) לפלא הרי אין איסור לאו חייל אעשה ומפורש בש"ס דטומאת הגוף לא חייל אתרומה טמאה אף דלא הוי רק לאו הבמכ"ע ותו הרי לפמ"ש הב"ט דמה"ט שבועה חל אח"ש משום דח"ש הוי רק איסור חפצא ושבועה הוי גברא א"כ הכא בשבת ויוכ"פ דל"ח כ"א איסורי גברא וגם תוספת יוכ"פ הוי רק איסור גברא שפיר י"ל דלא יחול איסור שבת. אך באמת י"ל דכמ"ש בתוספות דבנתנבלה ביוכ"פ פקע איסור אמ"ה וחל איסור יוכ"פ ונבילה בב"א ורק התם כתבו התוס' דעכ"פ נשאר עשה דשא"ז אבל הכא נהי דאיסור תוספת יוכ"פ חל מקודם מ"מ כשקידש עצם היום ופקע האיסור עשה דתוספות יוכ"פ וחל הל"ת דיוכ"פ אז שוב שבת ויוכ"פ חשיבי בב"א ואף דאיסור של תוספות יוכ"פ הוי קדים. אבל בעיקר החיוב של יוכ"פ הוי שבת ויוכ"פ בב"א וכה"ג כ' המפורשים אהא דהקשו במצה של חדש דאיך הי' אפשר לצאת בו מצות מצה הא אין איסורו משום בית חמץ דאין איסור חמץ חל אאיסור חדש ותירצו דבחדש יש לאו דלחם וקלי וכרמל ואחר האפי' פקע לאו הראשון וחל איסור חמץ ואיסור חדש דלחם בב"א וחזינן דנהי דאיסור חדש חל עוד מקודם שנתחמץ אפ"ה הואיל דאחר אפיה חל הלאו דלחם ופקע הלאו הראשון ממילא חשיב חמץ וחדש איסור ב"א מכ"ש הכא דהתוספות אינו כ"א בעשה וכשקידש היום פקע העשה וחל הל"ת דיוכ"פ בכה"ג פשיטא דשבת ויוכ"פ חשיבי ב"א וז"ב: ב) ומה שהעיר דהא איסור יוכ"פ חשיב מוסיף לפי שמוסיף תוספות יוכ"פ וכתב די"ל לשי' הלח"מ דמה"ט הנאת בב"ח ל"ח מוסיף לפי שאין בו מלקות א"כ גם זה ל"ח מוסיף אבל לפי המבואר בפיהמ"ש להרמב"ם בנקודה הנפלאה י"ל דהכא יוכ"פ חשיב מוסיף עכת"ד לענ"ד י"ל דכבר ביארתי דסברת הלח"מ הוא משום דכבר נודע דאף למ"ד אין אחע"א אפ"ה שני איסורא איכא א"כ איך אפשר לומר דדבר שאין בו מלקות יהי' חשיב מוסיף למאי אי לחייב מלקות הרי כיון דהמוסיף לית בו מלקות איך יועיל לחייב מלקות מכח איסור השני ואי לענין איסור גרידא בלא"ה איכא איסור והחולקים הסוברים דהנאה חשיב מוסיף אף שאין בו מלקות ס"ל דפעולת המוסיף הוי לענין איסור ולולי המוסיף הו"א באמת דאיסור השני כיון דלא חל באמת יצא לבטלה וממילא בשבת ויוכ"פ דכתב הריטב"א דאף א"נ דאינו חייב רק משום שבה אפ"ה לא מיקרי איסור יוכ"פ יצא לבטלה דנכלל בשבת א"כ בזה פשיטא דכיון דבלא"ה יש שני איסורים תו לא מיקרי מוסיף היכי דלית בו מלקות כיון דעל איסור יוכ"פ א"צ לפעולת המוסיף וחוץ לזה ידוע שיטת הרמב"ם דבעי שיהי' מוסיף בשעתה ואם מוסיף אלאחר זמן ל"ח מוסיף, וכה"ג נודע שיטת הראב"ד דבמתחיל באיסור ל"ח כולל עיין בקצה"ח סימן ע"ג ורק בנשבע באמצע השנה דאז כיון דחל עד אותו זמן שחל מצות מצה תו לא פקע דהמצוה אינו יכול להפקיע איסור שחל מקודם וכ"ז אי חל על אותו דבר שצריך לחול עכשיו תו לא פקע אבל כשחל רק לענין איסור לחוד נהי דנימא דגם זה חשיב מוסיף כ"ז היכי דעכ"פ הוי מוסיף עכשיו בשעה שאנו רוצין שיחול האיסור יוכ"פ אז י"ל כיון דעכ"פ חל עכשיו לאיסור גרידא חל גם לענין חיוב אבל הכא באמת בשעה שרוצין שיחול האיסור יוכ"פ אשבת ליכא שום הוספה ורק דרוצין לומר דכיון דכבר הי' חל האיסור יוכ"פ בשעת תוספות תו לא פקע א"כ בעי עכ"פ שיהיה חל בשום פעם לענין חיוב אז י"ל דתו לא פקע אבל הכא דהאיסור תוספות אינו רק בעשה ועכשיו בשעה שרוצין שיחול האיסור יוכ"פ לענין חיוב ליכא שום מוסיף בכה"ג פשיטא דא"א לכנות האיסור של תוספות יוכ"פ בגדר מוסיף וז"ב: ג) ומה שהביא קושית הפוסקים דאיך חייב משום יוכ"פ הא שבת חשיב מוסיף משום מעביר או משום