שו"ת מהר"ש ו קד

ב) ולכאורה יש להעיר מירושלמי שבת פ' כלל גדול בהא דהי' הולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת דעושה בכל יום כדי פרנסתו ומקשה מהא דהאומר לשליחו צא וקדש לי אשה סתם ומת השליח בדרך דאסור בכל הנשים שבעולם ומשני תמן יש לו תקנה בגיורת ולפ"ז תיקשי לשי' התוס' נזיר די"ב וגיטין דס"ד דהתם גופא מותר מה"ת בכל אשה מכח רוב או משום דאין החשע"ש ברורה כל כך וכמ"ש הרמב"ן ועיקר האיסור מכח קנסא ושוב י"ל כיון דיש מצוה רבה שישא אשה מקהל ד' אמאי לא נתיר לו ולסמוך על הרוב השתא דמתירין הוצאת זרע לבטלה שהוא איסור ברור מה"ת בשביל שלא יצטרך לישא גיורת: ג) אך באמת ז"א דבשלמא התם ביבמות דא"צ לבדוק רק פעם אחת ואז יתברר הדבר שפיר י"ל בשביל שלא יצטרך לישא אשה שאינה מקהל ד' מתירין איסור הוצאת ז"ל במקרה אבל הכא במת השליח בדרך דהוי הספק שמא השליח קידש אמה או בתה וא"כ כל ימיו ידור עמה בספק איסור בכה"ג י"ל שפיר כיון דיוכל לישא גיורת א"כ בשביל שלא יצטרך לישא אשה שאינה מקהל ד' אין להתיר דבר שכל ימיו יהיה בספק איסור וכמ"ש בתוספות כתובות דכ"ח דהיכי דלעולם יהי' השדה בספק איסור אף בס' טומאה ברה"ר יש להחמיר עיי"ש בשלמא אי לא הי' תקנה בגיורת והי' מוכרח לישב כל ימיו בלי אשה שפיר הי' מקום לומר דמותר לישא כל אשה משום עדל"ת ונהי דהוי ל"ת שיב"כ מ"מ כיון דלא הוי רק ספק ל"ת שיב"כ א"כ וודאי עשה דחי אפילו לספק ל"ת שיב"כ וכמ"ש הפמ"ג בסימן שד"מ בישוב קושית הק"ע שבירושלמי הנ"ל עיי"ש ונהי די"ל דל"ח בעידנא לחד תירוצא בתוספות גיטין דמ"א מ"מ הואיל דהכא כל העיקר שאסור בכל הנשים הוי רק משום קנס מדרבנן א"כ עכ"פ חשיב איסור קל ובכה"ג דחי אף כשאינו בעידנא כמ"ש בתוספות גיטין דנ"ט דבדחיית חמור לקל לא בעי בעידנא ונהי דאכתי צ"ב דכיון דאם לא הי' אומר קידש לי אשה סתם הי' יכול ליקח אשה בלי דחיה ורק שפשיעתו גרם שנצטרך לומר עדל"ת א"כ לשי' התוס' עירובין ד"ק בבא על ידי פשיעה לא אמרינן עדל"ת אך כבר כתב בשעה"מ פ"י מנדרים ליישב דברי התוס' מקושית המפורשים מש"ס זבחים דצ"ז דדוקא היכי דהל"ת היה גם מקודם שגרם העשה בפשיעתו בכה"ג אמרי' דכיון דהעשה בא ע"י פשיעתו אינו דוחה את הל"ת שהי' עוד מקודם אבל היכי דקודם שגרם עשה בפשיעתו לא הי' שום ל"ת בכה"ג אמרי' עדל"ת אף שבא ע"י פשיעה עיי"ש א"כ הכא נמי דקודם שצוה לשליח לקדש אשה סתם לא הי' שייך בו איסור בשום אשה בכה"ג אמרינן עדל"ת אפילו בבא ע"י פשיעה ותו י"ל לפמ"ש הב"ט דהיכי דהל"ת קיל גם בבא ע"י פשיעה דחי וא"כ מכ"ש הכא דהוי רק ספק איסור ומכ"ש לשיטת התוספות דהוי רק מכח קנסא א"כ כמו דדחי אפילו אי לא הוי בעידנא וה"ה דדוחה אפילו כשבא ע"י פשיעה א"כ שפיר אי לא הי' תקנה בגיורת שפיר היה מותר משום עדל"ת אבל אחרי דיוכל לישא גיורת א"כ מה"ת חשיב אפשר לקיים שניהם ול"ש עדל"ת ורק די"ל דנכון שישא אשה מקהל ד' לענין זה שפיר י"ל הואיל דלעולם יהיה בספק איסור אין להכניס עצמו בספק איסור בתמידות בשביל שלא ישא גיורת אבל היכי דהוי רק איסור במקרה שפיר מתירין בשביל שלא יצטרך לישא אשה שאינה מקהל ד' אבל בנידון הב"ש אף דג"כ אינו רק במקרה ויהי' סגי בבדיקת פעם א' מ"מ הואיל דיוכל לישא אחרת וגם אפשר בבדיקה אין להתיר אפילו הוצאת זרע בפעם א': ד) ולכאורה י"ל דהא דש"ס דיבמות דהתירו להוציא הזרע הטעם דעיקר האיסור הוי רק כשמתכוין להשחית אבל אם עושהו כדי שיוכל לישא בת ישראל נהי דעדל"ת ל"ש הכא כיון דמה"ת באלקיש ע"י שישא גיורת מ"מ כשאינו מתכוין להשחית ליכא איסור וכעין סברת התוספות ע"ז די"א דבשורף לכבוד המלך לענין בל תשחית א"צ לומר משום עדל"ת דכל שכוונתו לכבוד המלך לא התחיל האיסור עיי"ש וכעין סברת הר"י אסכנדרי דמחיקה לצורך תיקון שרי דכל האיסור מחיקת השם הוי רק שכוונתו להשחית ועיין שו"ת שאי"ע ח"א סימן מ"ג שכתב ג"כ דכוונת הש"ס דכל היכי דהוי לצורך מצוה הותר האיסור דהוצאת זרע לבטלה עיי"ש וי"ל דדמי לסברת הה"מ מובא במג"א סימן שי"ח לענין צירוף כלי דהיכי דאינו מתכוין ליכא אפילו התחלת איסור ולפ"ז הי' מקום להתיר גם בנידון הב"ש הואיל דאין כוונתו להשחית וכה"ג כתבו התוספות פסחים דכ"ב דבשביל מצות צעב"ח חשיב כלא אפשר ולא מכוין: ה) אך חוץ מזה דא"א לומר דאיסור הוצאת ז"ל תלוי בכוונה לחוד דגדולה מזו לשי' כמ"פ גם במחיקת השם היכי דאין התיקון בא מיד ע"י המחיקה ורק שמוחק ע"מ לתקן אח"כ יש איסור ועיין שו"ת בית אפרים יו"ד סימן ס"א שהאריך בזה ומכ"ש בהוצאת ז"ל דעכ"פ עכשיו מתכוין להשחית נהי דעושה זאת כדי שיתברר אח"כ אם מותר לדור עם אשה מקהל ד' מ"מ לע"ע משחית זרעו ואסור אלא אף אי היה מקום לומר דכוונת הש"ס משום דאין כוונתו להשחית מ"מ נ"ד לא דמי לא לדברי הש"ס הנ"ל ולא לדברי הב"ש דהתם בנידון הש"ס לע"ע אסור לו לדור עמה ונהי דאפשר בבדיקת שפופרת מ"מ י"ל הרי כבר הקשה הב"י דאיך מועיל בדיקת שפופרת ברדמ"ת ניחוש שמא אין כל האצבעות שוות ורק התירוץ דבאמת גם ע"י הבדיקה ל"ח בירור גמור ורק כיון דרוב נשים אינם רואות מ"ת וגם רדמ"ת לשי' רוה"פ אינו רק מדרבנן מה"ט מקילין ע"י בדיקה ולא אמרינן לחומרא דאין כל האצבעות שוות ולפ"ז י"ל הכא דחוץ האיסור שרוצין לאוסרה לבעלה לעולם יש לנו לדון ג"כ אי הדם ממנה וצריכה ז"נ או דהדם ממנו וכיון דלענין ז"נ דהוי ד"ת אין לסמוך על הבדיקה גם לענין רדמ"ת לאוסרה לבעל לעולם ג"כ אין לסמוך על הבדיקה אף דהוי רק מדרבנן וכמ"ש החוו"ד בסי' קפ"ז סק"כ דברדמ"ת. אף דהוי רק מטעם ווסת וכיון דיש ספק אי הדם ממקור או מן הצדדים א"כ הו"ל לומר סד"ר להקל מ"מ כיון דלענין ז"נ דנוגע לד"ת אסור מספק היה דיש להחמיר לענין לאוסרה לבעלה לעולם דדמי לספק בנתגלגל ונהי דבהג"ה אמ"ב דחהו דהכא ל"ח כמו ספק בנתגלגל כ"א כמו שנולד ספק על ד"ת ודרבנן ביחד אבל לשי' החוו"ד י"ל גם הכא דכמו דל"מ