שו"ת מהר"ש ו קג

שכבשו אינו רק מדרבנן והכא הרי הוכחתי דהחלב עם מראה הדם חשיב מב"מ דבטל מה"ת ברוב ורק דמדרבנן בעי ששים א"כ חשיב בגדר תרי דרבנן וכבר כתבו האחרונים דבתרי דרבנן לכ"ע לא אמרינן חנ"נ עיין שו"ת כ"ס סימן נ"ב ושפיר עכשיו הרי בוודאי יש ששים נגד הדם ושרי: ב) ולכאורה כבר העירו כפוסקים די"ל דהדם לא יוכל להתבטל בהחלב דהוי כבא לעולם בתערובות דל"מ ביטול לסברת המרדכי כיבמה שרקקה דם ונודע הסתירה מדברי מרדכי הללו לדברי המרדכי המובא ביו"ד סימן ק"ב לענין כינית וכ' הפמ"ג והחוו"ד דדוקא ביבמה שרקקה דם דלא הי' ניכר כ"א בפ"ע שפיר לא בטל אבל בגיגית דהי' ניכר היין של ע"ש בפ"ע ורק דאח"כ באו בתערובות בכה"ג שפיר בטל ובריט"א פ"ג דבכורות הביא דברי המלמ"ל פ"א ממו"מ דכל דבר שתחילת חלות איסורו הי' בשעה שהוא מעורב ל"ש כו ביטול אבל הריט"א העלה דהעיקר תלוי אי הי' ההיתר ניכר בשום פעם בפ"ע או לאו כסברת הפמ"ג וחוו"ד ועיין חוו"ד סי' ק"ו דמה"ט אפליס דאיסורא אסור משום דחשיב כהיתר נולד בתערובות אפ"ה י"ל חדא דלשי' הנוב"י ביטול בספק מהני אף כשבא לעולם בתערובות ונהי דבנ"ד דהפירותי דהכא עיקר ההיתר משום דהוי תרי דרבנן והיינו משום דמה"ת מב"מ ברובא בטל וא"כ בבא לעולם בתערובות דעכ"פ ל"ש ההיתר מכח ביטול ברוב ושוב ליכא תרי דרבנן ושוב י"ל חנ"נ: ג) אפ"ה י"ל דנהי דיפה כתב החוו"ד דמה"ט אפל"ס אסור משום דחשיב כהיתר נולד בתערובות מ"מ כ"ז התם דעכ"פ בשעה שלא הי' בו ששים סברנו שיושאר כך ולא יחזור להיתרו דהא אסור לבטל איסור לכתחילה. ונהי שאח"כ ניתוסף היתר ואפילו במקום דלא אמרי' חנ"נ אפ"ה היתר הראשון שלא הי' בו ששים נשאר באיסורו כיון דמתחילה הי' בו טעם גמור של איסור חל עליו עכ"פ שם איסור לענין זה שחתיכה הראשונה תשאר באיסורה וה"ה ביבמה שרקקה דם עכ"פ ידענו שלעולם יושאר בו מעט דם והרוב לא היה ניכר ושפיר לא בטל אבל הכא בשעה שבא לעולם הי' הכל דם והי' עומד להתהפך כולה לחלב ונהי דעדיין לא נתהפך מ"מ ל"ש לומר שהי' עליו שם איסור דאדרבה עפ"י הטבע דרכה להתהפך כולה לחלב שלא יהי' ניכר בה אפילו מראה אדמומית ורק שנתערב בה מעט מראה אדום מאיזה אבר בכה"ג פשיטא דאף היד אפרים בסי' צ"ח יודה להנוב"י דביטול בששים מועיל אף בבא לעולם כתערובות ונהי דאכתי צ"ב לפמ"ש לעיל דהכא עיקר ההיתר משום דכבר נתבטל מה"ת ברוב ושוב י"ל דכיון דבא לעולם בתערובות שוב עכ"פ לא יועיל ביטול ברוב מ"מ לענין זה תו יש לצרף שיטות הסוברים דכל הא דבבא לעולם בתערובות לא בטל הוא רק מדרבנן וא"כ מה"ת כבר נתבטל ברוב ושוב ל"ח רק בכלל תרי דרבנן ושוב לא אמרי' חנ"נ: ד) ומה שהעיר כת"ה די"ל דכ"ז שלא נתהפך לגמרי לחלב גם מה שכבר נתהפכה לחלב נמי אסורה. הנה בשו"ת חינוך בית יהודה הרגיש בזה אך בשו"ת ד"ח יו"ד ח"ב סי' ל"ח הוכיח דבוודאי כל החלב מאותו הדד נתהפך לגמרי מדם לחלב ורק שמעט האדמומית בא מחמת איזה דבר שניתק אבר קצת מהגיד ומזה בא האדמומית וכהא דכתבו בשורים המשתינים דם דאמרי' דלא ניקב הכיס ורק שהדם בא מגידים ועורקים שנתפקרו עיי"ש וגם יפה כתב כת"ה דהרי אנן קיי"ל דלא סמכינן אהא דדם נעכר דהא אחר כד"ח קיי"ל דהיא בחזקת רואה אף במניקה את הולד ובפרט די"ל לשיטת הר"י דאיסור שנתהפך לדבר המותר פקע איסורו וקושית המג"א בסימן רט"ז ובסימן תס"ז מש"ס בכורות ד"ו כבר תירצה הח"י שם דסברת הר"י הוי דוקא בנשתנה לדבר המותר ושם בבכורות ד"ו קאי לפי הס"ד דלא ידענו עוד דחלב מותר ובזה תרצתי בספרי ח"ב קושית העולם בהא דקאמר בש"ס שם דאי חלב אסור למה הוצרכה רחמנא לאסור בב"ח והקשו דהא בב"ח הוי רק דרך בישול ובדם שבישלו אינו עובר עליו ועפ"ז א"ש דכל הא דדם שבישלו אינו עובר עליו הוי רק משום דנשתנה כמ"ש הר"ן והתינח לפי האמת דחלב שרי משום דנשתנה אבל לפי הס"ד דחלב אסור ועכצ"ל דל"מ שינוי א"כ גם בבישלו הי' אסור ודו"ק וא"כ לפ"ז כיון דההיתר משום שינוי א"כ אף דלא נשתנה עדיין כל החלב ויש עוד מעט שלא נשתנה מ"מ החלק שנשתנה בוודאי דפקע איסורו ואם יש בהמותר ששים נגד הדם בוודאי שרי וא"כ בנ"ד דבכל הסמפסיני ביחד בוודאי איכא ששים ורק דדנין לענין החשש מכח נ"נ בזה בוודאי דיש לסמוך אהא דכתבתי דכיון דהוי' לח בלח ולא נודע לא אמרינן חנ"נ ובפרט שיש ס' שמא בהחלב הראשונה גופא הי' ששים נגד הדם ובפרט שכבר הבאתי דבנ"ד חשיב תרי דרבנן ולא אמרינן בו חנ"נ כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ה' בשלח תרפ"ד קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ע"ה. להרב הה"ג כש"ת מו"ה ישראל וועלץ נ"י אבד"ק טיננע וכעת בפעסט יצ"ו. בדבר שאלתו באחד שדר עם אשתו יותר מי' שנים ולא זכו לבנים ודרשו ברופאים ואומרים שרוצים לבדוק הש"ז שלו לידע אם אין המניעה ממנו ואז יתנו לו רפואות ונסתפק כת"ה אם יכולים להתיר לו זאת והביא מדברי הב"ש אה"ע סימן כ"ה דבנמצא דם על העד ואינו ידוע אם ממנו או ממנה דמותר להוציא הזרע ולבודקו וראי' מש"ס דיבמות דניקב הגיד ורוצין לבדוק אם נתרפא מניחין פוקרא כדי שיוציא זרע ויש לדחות וצ"ע עיי"ש: א) והנה בהג"ה עזר מקודש שם כתב דבשלמא התם ביבמות לפי שלא יוכל לבוא בקהל התירו לו ונהי דיש לו תקנה בגיורת מ"מ חשיב מצוה רבה שיקח אשה מקהל ד' אבל בנידון הב"ש הרי יש עצה בבדיקת שפופרת או לישא אחרת אכתי י"ל דאסור להוציא הזרע עיי"ש ובאמת כדבריו מוכח בש"ס פסחים דקי"ב דאין לישא גיורת ולכך שפיר התירו התם ביבמות לבדוק הזרע: