שו"ת מהר"ש ו קב

ו) ובדרך זה נלע"ד ליישב דברי הרמב"ם פ"ח מלולב דעבר ולקטן כשר ולא חילק בין באשחיר קודם יו"ט לבין אשחיר ביו"ט ומסתימת דבריו מוכח דגם באשחיר ביו"ט כשר והוא להיפוך ממשמעות הש"ס בסוכה דל"ג וכבר הרגיש הכ"מ בזה ועיין שו"ת דר"ח בהשמטות לח"ב סימן י"א ובשו"ת בית אפרים סי' נ"ח ונ"ט מ"ש בזה – אולם י"ל דכבר הרגישו בתוס' להעיר דאמאי חשיב דיחוי הואיל דבידו למעט ורק שתירצו דכיון דאסור למעט ביו"ט ל"ח בידו וי"ל הסברא דמוקמינן לו בחזק"כ שלא יעבור איסור ונהי דחזינן עכשיו דעבר מ"מ אמרינן השתא הוא דאיתרע אולם בעבירה דרבנן דגם כ"ז שלא ראינו שעבר ג"כ לא הי' החזק"כ כבירור גמור וכנודע מסברת הה"מ דבדרבנן ל"ש החזקה דאאעבב"ז משום דהרבה לא זהירי בדרבנן א"כ בכה"ג פשיטא דבעבר אח"כ העבירה בוודאי דיש לחוש על החזק"כ גם למפרע ושוב ל"ח דיחוי דבידו לתקן אבל בעבירה ד"ת דאז החזק"כ אלים טובא ושוב ל"ח בידו כיון דאסור לתקן ושפיר חשיב דיחוי – וידוע גם כן מ"ש מהרש"ל יבמות דכ"ח דבמידי דיש פלוגתא ולחד מ"ד הדבר מותר אז גם למ"ד האוסר אין לאסור דבר אחר אטו דבר זה הואיל דדבר זה גופא איכא למ"ד דשרי ובני הרה"ג מו"ה חיים שיחי' הערני דסברא זו מפורש בר"ש פ"א מדמאי מ"ב דמה"ט דמאי נפדה ונאכל חוץ לירושלים ולא בוודאי חדא כיון דמחיצה לקלוט דרבנן לא גזרו בדמאי ועוד כיון דאיכא למ"ד דשרי אפילו בוודאי עיי"ש – וכבר כתבתי לעיל דלמ"ד דתיקון מצוה חשיב תיקון א"כ י"ל דבמכשיר ההדס למצוה חשיב איסור תורה אבל למ"ד דתיקון מצוה ל"ח תיקון שפיר י"ל דמה"ת ל"ח תיקון בזה שמכשיר ההדס למצוה ורק מדרבנן הוא דחשיב תיקון וכבר הבאתי לעיל דמפשטות הגמרא שבת דק"ו מבואר דדבר זה תלוי בפלוגתת ר"י ור"ש דלר"י שפיר נשמע דתיקון מצוה חשיב תיקון אבל לר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב שפיר י"ל דתיקון מצוה ל"ח תיקון: ז) ולפי"ז י"ל דהש"ס בסוכה דמחלק בין אשחיר מעיו"ט לבין אשחיר ביו"ט קאי למ"ד דתיקון מצוה חשיב תיקון וממילא הוי איסור ד"ת ושפיר י"ל דאשחיר ביו"ט פסול דהוי כמו נראה ונדחה ואין לומר דבידו לתקן ז"א דכיון דנוגע לאיסור ד"ת א"כ החזק"כ מסייע דוודאי לא יתקנו ונהי דאח"כ עבר מ"מ אמרי' השתא הוא דאיתרע ושוב ל"ח בידו אבל בהושחר קודם יו"ט הרי איכא למ"ד דגם בקרבן לא אמרינן דיחוי מעיקרו ונהי דאנו מחמירין בדיחוי מעיקרו גם לגבי מצות מ"מ הכא הרי בידו לתקנו עכ"פ באיסור ובפרט דעבר עכשיו ונהי די"ל השתא הוא דאיתרע אפ"ה כבר כתב הגאון מלייפניק ז"ל דעכ"פ החזקדמע"ק ל"ח בירור ושוב עכ"פ תו אין להחמיר בדיחוי שפיקרו דיש מ"ד דאפילו בקרבן ל"ח דיחוי – אבל הרמב"ם לשיטתו דפוסק דמקלקל בחבורה חייב ושוב תיקון מצוה ל"ח תיקון ושוב לא נשאר רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן הרי בעבר אח"כ בוודאי דאזדא החזק"כ למפרע ושוב גם באשחיר ביו"ט דהוי נראה ונדחה אפ"ה ל"ח דיחוי כיון דבידו למעט ומיושב הכל לנכון ודו"ק: ח) עוד העיר כת"ה די"ל דמה"ט אסור ליטול חבלים שיש בו כלאים דשמא ילבשנו כדי להנצל מחשש הוצאה בשבת ושוב חשיב מתכוין וחייב משום כלאים – הנה באמת חבלים ל"ח דבר הראוי ללבוש וחוץ לזה י"ל דנודע שיטות הפוסקים דביוכ"פ אם לובש מנעל האסור ויוצא בו לרה"ר חייב משום משאוי וכן מפורש בש"ס דבגד של ציצית שנפסל אסור לצאת בו ברה"ר דתו ל"ח דרך מלבוש א"כ כשלובש בגד כלאים ויוצא בו לרה"ר א"כ י"ל דע"י האיסור כלאים תו ל"ח דרך מלבוש וא"כ לא ינצל מאיסור שבת ושוב ליכא חשש שיתחמם בו בכוונה וז"ב ופשוט: באעה"ח א' במדבר תרע"ז ווייצען יצ"ו. הק' שמואל ענגיל אבד"ק ראדמישלא כעת בין הגולים פק"ק הנ"ל. סימן ע"ד. להרב הה"ג כש"ת מו"ה מנחם אדלער נ"י אבד"ק ראדוואנקא יצ"ו. בדבר שאלתו שעשו חמאה מסמעטיני הנקל ע"ג חלב מכמה כלים וכשהוריקו הסמעטיני מצאו בכלי א' מעט מראה אדום ושאר הכלים הי' נקיים. זה תורף השאלה: א) הנה לכאורה אי נימא דרק המעט דם הוא האיסור א"כ הרי באמת יש ספק שמא יש בהחלב ששים נגד המעט דם ואף א"נ דהוי כס' חסרון ידיעה ואינו בכלל ס' חסרון ידיעה לכל העולם עיין בטו"ז סימן צ"ח מ"מ כשנתערב מעט הסמעטיני מאותו הכלי בשאר הסמעטיני הרי בוודאי דיש ששים נגד הדם ורק די"ל חנ"נ א"כ בלא נודע הרי דעת או"ה דלא אמרינן חנ"נ ונהי דהש"ך השיג עליו מ"מ הגרעק"א מתיר וכן הוכיח הבינת אדם ובפרט בלח בלח ולא נודע בוודאי דלא אמרינן חנ"נ בשלמא בב"ח גם בלח בלח אמרי' חנ"נ כמפורש בסי' צ"ב אבל בדם הא ליכא איסור בב"ח כמפורש בסימן פ"ו ושוב בלח בלח ולא נודע שפיר יש לומר דלא אמרינן חנ"נ ובלא"ה י"ל לפמ"ש בשו"ת הרי"מ דמה"ט היכי דבעי קליפה ובישלו בלי קליפה מותר לפי שתמיד יש ספק שמא בהקליפה עצמה יש ששים נגד מעט הנבלע בה ורק דמחמירין משום דהוי ספק ד"ת אבל בבישלו בלי קליפה עכשיו בוודאי יש ששים נגד מעט בליעה שיש בהכ"ק ורק די"ל דהכ"ק נעשה נבילה לענין זה שוב מצרפין הספק שמא היה בהקליפה עצמה ששים עיי"ש ולפ"ז י"ל גם בנ"ד כיון דיש ספק שמא בהחלב של אותם הכלי גופא הי' ששים נגד הדם וזה פשוט דהחלב שנתהוה מדם טעמו שוה לטעם הדם שעדיין לא נתהפך לחלב וא"כ מה"ת מב"מ ברובא בטל ורק דבעי ששים מדרבנן וא"כ לכאורה אם יש ספק שמא בהחלב גופא הי' ששים הוי סדר"ב ורק די"ל דהוי ס' חסרון ידיעה דמחמירין גם בדרבנן אבל עכשיו שנתערב עם שאר הסמעטיני, ורק דרוצין לאסור מכח חנ"נ א"כ היכי דיש ספק על החלב הראשונה גופא שמא היה בה ששים נגד הדם א"כ מעולם לא הי' על חלב הראשונה שם איסור וודאי ותו ל"ש להחמיר מכח חנ"נ ובפרט דיש שיטות דדם