שו"ת מהר"ש ו קא

ש"ח מאבל א"כ א"א לומר שיתחייב מה"ת בשביל מצות קריעה דרבנן דמה"ת אכתי הוי מקלקל וע"ש מ"ש בזה – אולם לענ"ד י"ל באמת דכיון דעכ"פ מדרבנן חייב בקריעה תו גם מה"ת ל"ח מקלקל דכעין מ"ש התוס' כתובות ד"ו דגם למ"ד גבי מתוך דבעי מה"ת שיהיה צורך קצת אפ"ה גם ע"י חיוב מצוה דרבנן חשיב כצורך קצת ומועיל אפילו להקל כד"ת וה"ה די"ל דגם ע"י מצות קריעה דרבנן שוב ל"ח מקלקל אפילו מה"ת וז"ב: ב) והנה לכאורה יש להעיר בהא דפריך הש"ס בסוכה והא מתקן מנא ופירש"י משום דמכשירו למצוה והרי בש"ס שבת דק"ו ס"ל לר"ש דבחובל ומבעיר גם מקלקל חייב מדהוצרך קרא להתיר מילה בשבת ור' יהודה ס"ל דשאני התם משום דהוי תיקון גברא ומבואר דלר"ש תיקון מצוה ל"ח תיקון להתחייב מה"ת וכמו שהרגישו בתוספות שבת דק"ה ע"ב וא"כ הכא דקאמר הש"ס דראב"ש ס"ל כאבוה וא"כ לר"ש תיקון מצוה ל"ח תיקון כלל מה"ת ורק שי"ל דמדרבנן מודה ר"ש דאסור במקום שיש תיקון מצוה א"כ מאי פריך הש"ס והא הוי פסיק רישא הרי לשי' התה"ד פ"ר בדרבנן שרי ומצאתי בישי"ע סימן תרמ"ו ובסי' רנ"ג שהרגיש בכעין זה אולם י"ל לפימ"ש התוס' בשבת דק"ה בתירוץ השני דגם לר"ש היכי דמיד בשעת העשיית הדבר בא התיקון מודה ר"ש דתיקון מצוה חשיב תיקון א"כ הכא דגוף הלקיטה אין בו איסור ורק כל האיסור משום תיקון המצוה ותיקון המצוה בא רק בלקיטה האחרונה וא"כ באותו שעה שנגמר האיסור אז בא התיקון מצוה ובכה"ג גם לר"ש י"ל דתיקון מצוה חשיב תיקון אפילו מה"ת ושפיר פריך הש"ס דהוי פ"ר. ג) ובזה יש להעיר בהא דרצה הש"ס ביבמות ד"ה למילף דעדל"ת שיב"כ מהא דמילה דוחה שבת והרי כבר כתבו המפורשים דנהי דכ' רש"י ביצה דכ"ז דגם השלכה לכלבים אסור משום דאחשביה להבערתן מ"מ יש חילוק דהבערה דהוי איסור גם שלא מחמת המצוה א"כ גם א"נ דהמצוה דוחה לאיסור הבערה לא יהי' רק בגדר דחויה אבל השלכה לכלבים דבעצם ל"ח איסור ורק דאמרי' דהמצוה משוי לה לעבירה אז כשנימא דהמצוה דוחה להאיסור יהי' מיקרי הותרה עיי"ש א"כ לפ"ז י"ל דלר"י דבחובל ומבעיר חשיב מקלקל ורק דתיקון המצוה משוי לה לעבירה ולכך הוכרחה התורה להתיר מילה בשבת א"כ לפ"ז אם התירה התורה מילה בשבת עכצ"ל דחשיב הותרה דלולי המצוה הי' חשיב מקלקל ושוב ל"ש למילף דעדל"ת שיב"כ בעלמא מהא דמילה בשבת דשאני התם דחשיב הותרה ורק לר"ש דס"ל דתיקון מצוה ל"ח תיקון גבי מילה לפי שבעשיית חבורה עדיין ליכא תיקון מצוה כמ"ש התוספות וממילא לשיטתו אם יהיה מל בתוך ח' בשבת להסוברים דנימול בתוך ח' לא יצא גם כן יתחייב משום שבת כיון דסובר דמקלקל בחבורה חייב ושוב לשיטתו גם מילה בזמנו בשבת חשיב רק דחויה ושפיר יש ללמוד ממילה דעשה דוחה ל"ת שיב"כ גם בעלמא ודו"ק: ד) ולפ"ז יש להעיר גם כן בהא דמשני בש"ס דסוכה ל"צ דאית לי' הושענא אחריתי ופירש"י דליכא שום תיקון ולכאורה צ"ב דהא אכתי איכא תיקון מאי שמכשירו למצוה ונהי דיש לו הושענא אחריתי מ"מ הרי גם הדס זה הוכשר למצוה – אולם י"ל לפמ"ש הרדב"ז דביש לו מים חמין מעיו"ט מותר להגעיל כלי ביו"ט ול"ח תיקון לפי שיוכל להשתמש בו בצונן ותמה עליו הפמ"א דהרי חזינן בכלי שנטמא באב הטומאה אסור להטבילו ביו"ט, אף דחזי ג"כ להשתמש בו דברים טמאים והכא נמי בכלי שנאסרה אם מגעילה בעודה ב"י משנבלע בה איסור הכלי אסורה מה"ת ושוב יחשב תיקון אף בחזי להשתמש בה בצונן – אך כבר הבאתי במק"א ליישב דברי הרדב"ז עפ"י מ"ש הט"ג לגיטין ד"ל דמה"ט כלי חדשה אסור להטביל ביו"ט אף להסוברים דטבילת כלי אינו רק מדרבנן ולא נקרא שם איסור על הכלי מ"מ אי לא חזי לשום תשמיש חשיב עכ"פ תיקון מצד הגברא ורק בכלי שנטמא באה"ט אף דלא מיקרי תיקון מצד הגברא הואיל דחזי להשתמש בו דברים טמאים מ"מ ע"י הטבילה נפקע השם טומאה מעל הכלי וחשיב תיקון מצד הכלי אבל בנטמא בולד הטומאה דאינו רק מדרבנן דליכא תיקון מצד הכלי וגם מצד הגברא ליכא תיקון כיון דחזי לדברים טמאים בכה"ג שפיר ל"ח מתקן עיי"ש א"כ בהגעלת כלים טעם איסור הנבלע בכלי הרי יש להפריד על ידי הגעלה ובכה"ג לא נקרא שם איסור על הכלי וכמ"ש בט"ז ובש"ך סימן צ"ט דבכלי שאפשר להפריד האיסור ע"י הגעלה לא נקרא שם איסור על הכלי וממילא ליכא תיקון מצד הכלי ומצד הגברא הרי שוב מועיל מה דחזי להשתמש בצונן ודו"ק: ה) יצא דעיקר תיקון הוא או משום דמפקיע השם איסור מעל החפץ או משום דמתירין להגברא להשתמש בו וא"כ לפי"מ דקאמר בש"ס סוכה דל"ז דהדס עיקרו עומד להריח בו ומה"ט בהדס של מצוה אסור להריח בו דאקציה מריח ולפי"ז י"ל דאם ענביו מרובין מעליו א"כ אחרי דפסול למצוה שוב עומד להריח וא"כ אם ליקט הענבים ומכשירו למצוה שוב ל"ח תיקון מצד ההדס גופא דבשלמא בכלי טמא חל עליו שם טומאה וע"י הטבילה פקע ממנו השם טומאה אבל הכא נהי דע"י שלקטו נעשה כשר למצוה מ"מ א"א לומר דהוי תיקון מצד ההדס ז"א דהרי ההדס עיקרו עומד להריח ואם תאמר דמאי שמכשירין למצוה חשיב תיקון במאי שיהיה יכול לצאת בו יד"ח המצוה א"כ אז כשיהיה נוטלו למצוה אדרבה יאסור מלהריח בו ושוב עכצ"ל דהכוונה דעכ"פ חשיב תיקון מצד הגברא מאי שיוכל לקיים בו המצוה וע"ז שפיר משני הש"ס דכיון דיש לו הושענא אחריתי א"כ הרי אינו מוכרח דוקא להדס זה אל המצוה ושוב גם תיקון מצד הגברא ליכא ונכונים דברי הש"ס בלי שום גמגום – ולפ"ז אזדא ג"כ סברת כת"ה דהרי בכלאים גם בשעה שהוא תפור בצו"פ אפ"ה אין על הבגד שם איסור דעיקר האיסור על הגברא שלא ילבוש כלאים וכיון דלשי' רוב הפוסקים מותר להציע בגד כלאים תחת מראשותיו עיין תוס' יומא דס"ט וא"כ לא גרע מהא דבכלאים דבחזי לשמש בו בצונן דל"ח תיקון וה"ה הכא דכיון דחזי להציע תחת מראשותיו ל"ח תיקון מצד הגברא וא"כ במתיר התפירה מהבגד שיש בו כלאים שפיר ל"ח מתקן ואין לחייבו מכח טעם דמתקן וז"ב: