מהר"ש חלק ד שפח

בעד הכלי ובאמת הרא"ש סותר א"ע לדבריו המובא בטור חו"מ סי' ר"ז בצוה לאחד לשחוט פרה ואם תהי' כשירה ישלם בעד בשרה יותר ואם תהי' טריפה ישלם כו"כ ושחטה ונמצאת טריפה וכעת אינו רוצה ליקח הבשר דפסק הרא"ש דפטור דכיון דלא נקנה לו הבשר יוכל לחזור והסביר הב"ח דבריו דזה ששחטה איהו דאפסיד לנפשי' ובקצה"ח שם ובשו"ת רעק"א סי' קל"ד העירו דיתחייב עכ"פ מכח דד"ג והקצה"ח כ' דכיון שסמך א"ט על הרוב כשרות וכשנמצא עכשיו טריפה חשיב אנוס ופטור גם מהוצאות ובאמת בזה יש חולקים אי אונס מועיל לפטור מהוצאות ע' בפת"ש חו"מ סי' י"ד בהא דלך ואני אבוא אחריך שהביא חולקים בזה אך בנה"מ שם כ' הטעם דכיון שנמצא טריפה הרי אמ"ל שמעולם לא הי' שוה טפי מכפי ששוה עכשיו ומזיק אינו חייב לשלם רק כפי מה ששוה באמת ולא מה שהי' יוכל להונות לאחרים עיי"ש ובאמת כבר קדמו בזה בפרישה שם וכפי דבריו שם מוכח דכיון דלא קנה ממנו בקנין ויוכל לחזור בו שוב פטור גם מן הוצאות ובסי' של"ג י"ל הטעם הואיל דשכר פעולה נקנה בדיבור ממילא שוב חייב ג"כ במותר שיווי הכלי חוץ מהשכר פעולה וכמו שהרגיש בנה"מ שם ולפ"ז י"ל דבנ"ד איהו דמפסיד לנפשי' כיון דידע דיוכל לחזור בו לא הי לו עוד לשכור עגלה ולכן א"א להחליט ולחייבו לשלם בעד שכר עגלה אכן שיש לדון בזה כיון דגם הוא השתמש בעגלה במה ששלח החפצים להאומן א"כ הרי נהנה במלאכת חבירו ושוב הי' אפשר לומר דחיוב לשלם שכר עגלה אך בנ"ד בוודאי דבעד שליחת החפצים לבית האומן כבר שולם שמעון להעגלון ושוב קשה לחייבו בעד שכר עגלה שנסעו אחרי החפצים ליקחם בשאלה וז"ב

ג) נחזור להטו"ת שראובן אומר מאחר שידעת שהנני ערב להנכרי בעד כל היזק לא הי' לך לילך נגדו בדא"ה רק לתבוע אותי מקודם לד"ת ושמעון אומר לאו בע"ד דידי את הנה לכאורה יש להעיר מש"ס ב"מ די"ד ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ובא בע"ח לטרוף את הקרקע מצי ראובן לאשתעוי דינא בהדי משום דא"ל אי טרפת עלי דידי הדר ומוכח דע"י האחריות חשוב ראובן בע"ד של הבע"ח ואף די"ל דשאני התם הואיל דעיקר תביעת הבע"ח נצמח מראובן אבל עכ"פ מוכח התם דאין זה עיקר הטעם רק הטעם הוא מכח האחריות אך שי"ל דשאני התם כיון דעד עכשיו הי' הקרקע שלו וגם עכשיו עכ"פ הוא באחריותו אכתי ל"ח כיצא לגמרי מרשותו ונהי דלדידן דהגל"מ לאו כממון דמי ורק בחמץ גזה"כ לעבור בב"י מכח חיוב אחריות אבל בעלמא לא ע' מג"א, סי' תקפ"ו ובדג"מ שם אפ"ה וי"ל היכי דעד עכשיו הי' הדבר שלו לגמרי וגם עכשיו נשאר לו חיוב אחריות אכתי ל"ח כנסתלק לגמרי מן הדבר וכמ"ש בתוס' ב"ב ד"נ דאם עד עכשיו הי' לו קנין הגוף ועכשיו נשאר לו עכ"פ ק"פ בכה"ג בוודאי דכקנין הגוף דמי וע' תוס' פסחים ד"ו שכ' כעין זו לענין בהמות ארנונא ושיטת הרשב"ם ב"ב דמ"ד דבמכר באחריות ל"ח ש"ר וכמ"ש בתוס' ב"ק דס"ו דקדשים שחייב באחריותן ל"ח ש"ר ונודע מ"ש הריט"א דמה"ט מהני שאלה בהקדש משום דקאי באחריותו לא נסתלק עוד מהחפץ ושפיר י"ל כיון דע"ע הי' לגמרי שלו וכעת נשאר נו עכ"פ חיוב אחריות לא נסתלק עוד מהדבר ושפיר עדיין חשיב בעל דבר שלו ולתירוץ האחרון שם אף היכי דשייך הסברא דתרעומת ג"כ חשיב כלא נסתלק עוד מהדבר דלחד תירוץ בתוס' ב"ב דמ"ג בשביל תערומת מיקרי נוגע וכשיטת הסוברים דא"צ נגיעת ממון ע' שו"ת מהרי"ט סי' פ' וקצה"ח סי' ל"ז אבל הכא דהישראל רוצה לקבל מעות מהנכרי נהי דהנכרי יחזור להישראל השני לתבוע ממנו כל נזקו מ"מ כ"ז שלא פרע הנכרי אין להישראל השני שום עסק בזה ובאמת גם בקע"א על חפץ של חבירו ג"כ אין לו קנין בגוף החפץ דקיי"ל נכסי שומר נשתעבדו משעת פשיעה

ד) ובאמת ברמ"א חו"מ סי' נ"ח מבואר דאם תופס חפץ מיד השליח שהפקיד אצלו דלשיטת י"א שם כיון דיגיע הפסד להשליח אינו יכול לתפוס ומוכח דנהי שתופס חפץ של בעל חובו אפ"ה כיון שיגיע עי"ז הוזק להשליח אינו יכול לתפוס א"כ ה"ה הכא כיון דידוע דאח"כ יגיע ההיזק לישראל השני אסור לגבות מהנכרי טפי מכפי מה שהי' זוכה בדינינו מישראל השני אך כבר העיר בנה"מ שם דאמאי צריך להפסיד שלו בשביל חבירו מאי חזית דממון חבירו עדיף משלו ובאמת יש עוד להביא ראי' לדבריו מהא דמצינו שיטת הראב"ד לענין עבד שעשאו רבו אפותיקו דהיכי דבדידי' קעביד מעשה אף שנגרם בזה היזק לחבירו אפ"ה פטור מכ"ש הכא והרי גם בפק"נ מצינו בתוס' בכמ"ק דאם אומרין הנח לזרוק עצמך על תינוק דא"צ למסור נפשו מכ"ש בממון וע' בנה"מ סי' קכ"ה לענין אם יש לו פקדון של חבירו ואנס רוצה לכפור חובו עד שיתן לו הפקדון אז אם לא יוכל לכופו ליתן לו הפקדון חשיב כמציל ממונו בממונו של חבירו דאסור אבל אם הי' יוכל לכופו על הפקדון אז חשיב כמציל הפקדון בממונו וא"צ להפסיד ממונו בשביל פקדון של חבירו עיי"ש וע' במק"ח סי' תמ"א אריכות בסוגיא דחולין דקל"א באנס המלך גורנו שפלפל ג"כ כזה

ה) נחזור לדברי הנה"מ בסי' נ"ח שכ' לתרץ דשם כיון דקיי"ל בשדר"נ באית לי' נכסי מהני מחילה דחשוב כמשועבדים וא"כ הכא בשומר דיש לו עכ"פ קצת קנין בהחפץ וחשיב כמשועבדים וא"י לתפוס חפץ המשועבד לחבירו ומסיק שם דכ"ז אם החפץ הוא ברשות השומר אבל אם החפץ הוא ברשות הלוה אף שאחר קיבל אחריות על עצמו אפ"ה יוכל לתפוס כיון דחשיב כתופס מרשות מי שחייב לו ושוב א"צ להפסיד משלו עי"ז שיגיע מזה היזק לאחר וה"ה דמבית השותף שחייב לו יוכל לתפוס אף שיגיע מזה היזק לאחר עכת"ד א"כ מכ"ש בנ"ד דשמעון תובע מהנכרי נהי דראובן והי' מוכרח אח"כ לשלם להנכרי אפ"ה מה לו לשמעון בזה וגם אם יתבע הנכרי את ראובן לד"ת לשלם לו היזיקו מכח הערבות י"ל דיוכל ראובן לומר ששמעון לא הי' לו היזק הרבה ושמעון קיבל מהנכרי טפי מכפי ההיזק שהי' לו ואדעתא דהכי לא נתערב וע' בחו"מ סי' קע"ו דאם שותף א' ערב לנכרי בעד איש שקנה הבגדים חיוב שותפו ליתן לו ראי' שאם יברר שותפו שלא פשע הישראל להנכרי אזי יתן לו חלקו והסמ"ע בס' קל"א הקשה דמשמע דלענין ערב אף בשילם ע"י עלילה חייב הלוה נשלם לו ולפי תירץ הסמ"ע שם י"ל דהכא כיון דידע ראובן ששמעון יתבע מהנכרי בוודאי דהי' ערב לו גם בעד עלילה אבל לפי דברי הנה"מ בסי' קע"ו דדוקא הלוה לגבי הערב כיון דהלוה נהנה מן ההלואה והערב אין לו שום הנאה בוודאי הי' כפירש שכל היזק שיגיע לו עי"ז ישלם לו הלוה א"כ הכא אם הי' העכו"ם מפרש לו שגם בעד עלילה ישלם, לא הי' ראובן רוצה לעכב החפצים ושוב י"ל דראובן א"צ לשלם להנכרי