מהר"ש חלק ד שפז

סמך ע"ז למעשה וכמ"ש בפת"ש אך עיין בהגרע"א ז"ל על הקו"ע אות רמ"ט שהביא שי' הפני משה ועכ"פ לסניף יחשב וא"כ כיון דגוף התחתון הי' מונח במים י"ל דחשוב כנמצא כולו במים דמהני בחזי' בשעתי' ולא ראה הטביעה וגם יש לצרף כיון שגם הפנים לא הי' מגולה לאויר רק נקבר בארץ סמוך למים מפורש בפת"ש ס"ק קנ"ד בשם קצת פוסקים דבנקבר בעפר ג"כ אינו משתנה אחר ג"י ואף דבפת"ש חולק מ"מ בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רכ"א האריך בזה הרבה דיש לצרף זה לסניף עכ"פ הכא דיש בלא"ה כמה צדדים להקל א' שי' ר"ת והבכור שור דבאם העדים שראו אותו אחר מיתתו הכירו אותו בחייו מהני הכרה בטב"ע גם אחר ג"י עכ"פ היכא דהי' כל גופו שלם וב' הכרת כל בגדיו י"ל דחשוב כמו כלים דלא מושלי ול"ח לשאלה וג' דעכ"פ בכל גופו שלם והכירו אותו בחייו עכ"פ חשש אשתני היא רק דרבנן ובדרבנן ל"ח לשאלה עכ"פ בהכרת כל בגדים שוב יש לצרף שי' הסוברים דרגליו מונחים במים שוב לא אשתני הצורה אחר ג"י וגם יש לצרף גם מה שפניו לא הי' מגולה רק קבור בארץ ובפרט סמוך למים בוודאי העפר היא לח ומעמיד הצורה ובפרט שיש אומדנא שהלך רק להביא שבר לביתו מסתמא אילו הי' קיים הי' בא וכמפורש בש"ס כתובות ס"ב ונהי דאומדנא ל"מ בעגונה עכ"פ חזי להצטרף לכל התירים הנ"ל ובפרט שיפה הביא כת"ה מדברי המבי"ט דבזמן שאין שיירות מצויות בוודאי אמרינן היינו שאבד היינו שנמצא כמו שהארכתי בספרי ח"א סי' מ"ט ע"כ הנני מצטרף להתיר האשה אשת רי מנחם מענדיל וו"ב מכפר קיראוויץ להנשא לכל איש ובלבד שיצטרף לזה עוד רב מובהק אחד וישבו ב"ד של ג' להתירה כדין הנישאת בע"א והשי"ת יצילנו משגיאות ועיין שו"ת אגודת אזוב סי' י"ב שמתיר ג"כ מטעם הנ"ל בנידון כזה: בעה"ח יום ה' עקב תרפ"ל קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' ק' להרב הגה"צ בנש"ק וכו' כקש"ת מ' סיני הלברשטאם אבד"ק זמיגרוד יצ"ו

בדבר שאלתו בראובן שביקש משמעון להשאיל לו חפיצים והבטיח להשאיל לו ולכן שלח עגלה לצורך החפצים ושמעון חזר בו ולא רצה להשאיל לו ולקח עוד את העגלה הלז והניח עליה החפצים לשלחם לאומן לתקנם והאומן הלז הי' דר בביתו של ראובן ואח"כ הגיד ראובן להאומן עכו"ם הנ"ל שלא יחזיר לשמעון החפצים עד שישלם לו שמעון שכר עגלה והבטיח לו שאם ילך שמעון נגדו בדא"ה אזי כל ההיזק שיעלה להאומן חל על ראובן ואח"כ ערך שמעון נגד העכו"ם בדא"ה וזכה שם בסכום רב וכעת תובע ראובן את שמעון לד"ת מאחר שידעת שהיזק זה יהי' נוגע לי הי' לך לתבוע אותי לד"ת קודם שערכת הקלאגע להנכרי גם טוען ראובן כי גם בדא"ה אם הי' הנכרי טוען כראוי עכ"פ הי' שמעון מחויב לברר או לישבע כמה הפסיד בזה שעיכב עליו הנכרי מלהחזיר החפצים א"כ זכה רק בדא"ה מכח שהנכרי לא טען כראוי ודמי לבא עליו בעלילה ובכה"ג י"ל דא"א להפסיד לישראל ושמעון טוען לאו בע"ד דידי את זה תורף השאלה

א) והנה בזה שחזר שמעון מהבטחתו ולא רצה להשאיל לו בוודאי שהי' יכול לחזור דנודע שיטת הרשב"א מובא בחו"מ סי' ל"ט דאף בהבטיחו להלוות וכתב שטר אפ"ה יוכל המלוה לחזור והרמב"ן חולק ובש"ך שם כ' מתחילה די"ל קי"ל כהרמב"ן ולבסוף מסיק דעיקר כהרשב"א והנה גם אי הי' בזה סד"ד מ' מ ידוע שיטת מהראנ"ח דכל ס' שיסתפק בפרעון אזלינן בתר חזקת בעלים הראשונים והמלמ"ל חולק עפ"י דברי התוס' ב"מ דק"ג דגם בשאלה חשיב השואל מוחזק אבל בתוס' ב"ב דס"א מוכח להיפוך וע' בקצה"ח סי' מ"ב שכ' דאף לשי' התוס' ב"ב דוקא בחפץ דאותו חפץ יחזור בעין א"כ שפיר השואל ל"ח מוחזק אבל בממון לע"ע לגמרי הוא של הלוה א"כ בס' בפרעון הא יש ס' אי כבר חל חיוב על הלוה להחזיר שוב הלוה חשיב מוחזק וא"כ י"ל דאף א"נ דהוו סד"ד שמא כהרמב"ן מ"מ י"ל דוקא בממון כיון דאחר שבא לידו חשיב מוחזק דהא אינו חוזר בעין א"כ גם בס' או זכה מתחילה ג"כ יוכל לומר קי"ל אבל בחפץ שסופו לחזור א"כ גם כשישנו בידו אפ"ה בס' אי כלתה זמן השאלה חשוב המשאיל מוחזק מכ"ש ביש ס' על תחילת השאלה בוודאי דאף כשישנו ביד השואל אפ"ה המשאיל חשוב מוחזק וא"כ פשיטא דלא יוכל לומר קי"ל ובפרט די"ל דגם להרמב"ן כ"ז היכי דכבר נכתב שטר דאז כבר זכה המלוה בהשיעבוד וא"כ י"ל דכיון דזכה המשאיל בהשיעבוד זכה ג"כ השואל בהחפץ ובנה"מ שם כ' דלא זכה בגוף החפץ רק דחיוב מוטל על המלוה להלוות לו אבל בלא נכתב שטר בוודאי דלא זכה עוד השואל או הלוה בהחפץ או בהמעות בדיבור לחוד וז"ב

א) אולם עדיין י"ל דעכ"פ חיוב לשלם לו שכר עגלה במה שגרם לו הפסד שכר העגלה כיון דראובן סמך עליו דבוודאי ישאיל לו וכמ"ש בנה"מ שם דאם ידע המלוה מכתיבת השטר בוודאי דחייב לשלם לו שכר סופר מכח דד"ג עיי"ש אך אכתי י"ל דזה תלוי בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד המובא באה"ע סי' נ' בהא דהחוזר משידוכין אי חייב לשלם לחבירו הוצאות דלשי' הראב"ד פטור וכהא דהמוכר זרעוני גינה ולא צמחו דפטור מהוצאות הזריעה דכל הזיק שהבעלים עושים בעצמם אף שהוא בגרמת חבירו פטור ועיי"ש בט"ז שכ' דבשידוכין דעיקר ההיזק נגמר בשעת חזרה שפיר יש לחייבו ולא דמי להא דמוכר זרעוני גינה עיי"ש ולפ"ז י"ל דנ"ד דמי להא דמבואר בחו"מ סי' ל"ט דחייב לשלם שכר הסופר וה"ה הכא כיון שהבטיח לו להשאיל וסמך עליו ושלח עגלה י"ל דחייב ליתן לו שכר עגלה ודמי ממש לנכתב השטר בידיעתו דחייב מכח דד"ג וע' בחו"מ סי' ר"ט במוכר לחבירו דשלב"ל והמוכר הביא החפץ להלוקח אחר שבא לעולם והלוקח אינו רוצה לקיים בהמקח מחמת שהי' דשלב"ל דעכ"פ מחויב להחזיר את הוצאה להמוכר ועיי"ש מה שהביאו בשם הפמ"א בזה ונשמע דכיון דהמוכר חשב שלא יחזור בו הלוקח ונגרם לו הוזק ע"י הלוקח מחויב לשלם לו וה"ה הכא כיון דחבירו סמך עליו שלא ושנה בדיבורו י"ל דחשיב ברי היזיקא וע' חו"מ סי' של"ג סעיף ח' באומר לאומן עשה לי כלי ואקחנו ממך ועשאו וחזר בו הקונה דפסק הרא"ש דאם הוא דבר שאם לא יקחנו היום יפסיד דחייב לשלם