מהר"ש חלק ד שפד

איסור הורדה א"כ חשוב איסור תמידי י"ל דל"ש לומר ס' דרבנן לקולא בשלמא לסברת הלח"מ דהא דסד"ר לקולא משום דחז"ל לא גזרו כלל בספק ניחא אבל להסוברים משום דתולין להקל י"ל כ"ז באיסור מקרה אבל לא באיסור תמידי, ונודע מ"ש בתוס' כתובות ד"ב דבאיסור תמידי יש לחוש אף למידי דלא שכיח עיי"ש, ובפרט שי"ל לפמ"ש בתוס' כתובות דכ"ח ע"ב דאף בס' טומאה ברה"ר דטהור מ"מ אמרי' דוקא באיסור מקרה אבל בטומאת ביה"פ דהוי איסור עולמית לא אמרי' ס' ברה"ר טהור עיי"ש, ונודע דלשי' הרמב"ם ז"ל הא דכל ס' טומאה ברה"ר טהור הוו משום דכל הספיקות מדבריהם ואפ"ה חזינן דבאיסור תמידי יש לאסור בס"ט ברה"ר א"כ ה"ה די"ל דבאיסור תמידי אין לומר סד"ר לקולא ובפרט די"ל לשיטת הסוברים דגם בדרבנן היכי דאיכא לברורי מבררינן א"כ י"ל כמו דמפורש בש"ס ע"ז דל"ו דגם בס"ט ברה"ר דטהור אפ"ה הגברא בעי טבילה משום דהרי המים לפניך זילא טבילו עיי"ש ה"ה הכא כיון דאפשר למוכרו במעמא"ה וברשות ט"ה דבכה"ג אף לדבר חול שרי ומכ"ש להשתמש בו לבהכ"נ א"כ י"ל בכה"ג דאפשר לתקנו לא נימא סד"ר לקולא אך באמת כ"ז היכי דליכא טורח גדול אבל הכא דיש טורח רב בכה"ג לכ"ע א"צ לברר בס' דרבנן ובפרט דרבו הפוסקים דכל בהכ"נ ליכא בו רק קדושה דרבנן והורדה מקדושה אף בקדושה ד"ת בק"ד לרוה"פ ליכא רק איסור מדרבנן ואף בקדה"ג לשי' הפמ"ג ליכא רק איסור דרבנן א"כ חשיב בכלל תרי דרבנן דקיל מחד דרבנן כמ"ש בתוס' מגילה ד"כ דתרי דרבנן לא מפיק לחד דרבנן ועיי"ש בטו"א שמפלפל בזה ונודע שיטת הפמ"ג באו"ח סי' שצ"ד דתרי דרבנן מותר לבטל לכתחילה דחשיב כאין לו עיקר מה"ת ונודע שי' אחרונים דבתרי דרבנן לכ"ט ל"א חנ"נ ודעת החוו"ד בסי' ק"י ובשו"ת רעק"א סי' ס' דבתרי דרבנן יש להקל בספק אף נגד ח"א ע"ש, א"כ י"ל דבתרי דרבנן יש להקל בספק אף בנוגע לחשש איסור תמידי דבתרי דרבנן נחתינן חד דרגא ע"כ הדבר ברור דמותר לעשותו בהכ"נ וליכא למיחוש לאיסור הורדה מקדושה כנלענ"ד בס"ד לדינא: ועש"ק תרומה תרנ"ג פה ראדמישלא יצ"ו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' צ"ז לכבוד הרב הה"ג הצדיק שלשלת היחסן כקש"ת מוה"ר שלום האלבערשטאם אבדק"ק סטראפקוב שליט"א

בדבר שאלתו באשה שמוצאית טיפין אדומין בתוך ליחה לבינה והליחה באה ממקור שלא בהרגשה רק בחוץ כשיצא יש הרגשה והרופאים אומרים כי יש לה פרישצליך בהמקור ומזה בא הדם והיא עוד בתוך כ"ד חודש מלידתה זת"ש

א) והנה כבר השבתי לכ"ק דבדם שלא בהרגשה לכ"ע הרופא נאמן וכמ"ש בשו"ת רח"כ בסופו וכת"ה העיר דעיקר סברת רח"כ ז"ל משום דדם שלא בהרגשה אינו רק מדרבנן ונאמן הרופא אבל הכא שבזמן ווסתה טמאה ולשי' החוו"ד דם שלא בהרגשה סותר מה"ת בימי ספירתה א"כ שוב י"ל דאינו נאמן הרופא נגד חשש ד"ת ובאמת יש עוד שור דהנה כוון שעכ"פ מרגישה כשיוצא לחוץ נהי דעיקר ההרגשה הוא רק כשנפתח המקור, אבל עכ"פ אם אינה יודעת בבירור שלא הרגישה בשעת שנפתח המקור שוב אמרינן כיון דעכ"פ הרגישה כשיוצא לחוץ א"כ אמרינן דבוודאי הרגישה גם כשפתח המקור רק שאינה מבחנת בין הרגשת פתיחת מקור להרגשת כשיוצא לחוץ ועיין תשוב' מהרש"ם ח"א סי' י"ג ובפרט לפי מ"ש בס"ט סוסי' ק"צ והוכיח לשי' רש"י ותוס' דאם הדם בא בוודאי מהמקור טמאה מד"ת אף שלא בהרגשה רק כשלא הרגישה דתולין דבא מעלמא טהורה מה"ת א"כ הכא דעכ"פ הרגישה כשיצא לחוץ א"כ כשוודאי בא מגופה טמאה אף שלא בהרגשה ושוב י"ל דרופא אינו נאמן בד"ת

ב) אך לכאורה י"ל דנא חשיבה הרגשה כיון שלא הרגישה פתיחת מקור רק שכתבתי די"ל כיון שבוודאי בא מגופה טמא אף שלא בהרגשה מ"מ י"ל דנאמן הרופא אף דהא דנאמן הרופא היכי דבא שלא בהרגשה א"צ לטעם שהוא דרבנן רק כיון דחזקה דדם שבא מהמקור בא בהרגשה וכיון דחזינן דבלא הרגשה תולין בד"ה שבא מעלמא לפי שהרוב מסייע דרוב דמים הבאים מהמקור הם בהרגשה ה"ה אף אם בוודאי בא מהמקור נהי דטמא מדאורייתא אף בלא הרגשה עכ"פ הרוב שהדם בא בהרגשה מסייע לדברי הרופא שבוודאי הוא מן המכה דאם הי' בא מהמקור הי' בא בהרגשה וכיון דרוב מסייע לדברי הרופא לכ"ט נאמן ונודע מ"ש הרדב"ז דברגלים לדבר נאמן מכש"כ היכא דהרוב מסייע לי' ואף שכ' בשו"ת בי"ש חאה"ע סי' ע"ו די"ל באיסור תורה אף ברגל"ד הרופא אינו נאמן אבל הכא הרוב מסייע אך אכתי אם אין בירור שלא הרגישה פתיחת המקור א"כ עכ"פ י"ל שבא מהמקור ובהרגשה ממש ושוב י"ל דאין הרופא נאמן

ג) אך באמת י"ל חדא דכבר הוכיח בס"ט דשי' הרמב"ם ז"ל דגזה"כ הוא דדם שלא בהרגשה אינו טמא מה"ת אף אם וודאי בא מהמקור ולשי' הא"מ בתשו' אף בימי ספירת נקיים אינו סותר א"כ שוב אם בבירור לא הי' הרגשת פתיחת המקור א"כ ליכא רק חשש דרבנן ולכ"ע הרופא נאמן ובפרט דעכ"פ כיון דאינה רואית בהרגשה א"כ הרוב דמים בהרגשה בא מסייע לדברי הרופא שבא מהמכה ובפרט דלשי' הרבה פוסקים הרופא נאמן אף באיסור תורה ורק שם בש"ס דנדה דכ"א הרופאים בעצמם דנו להבחין ע"י שתטיל למים וכמ"ש הפוסקים ובפרט בעיקר ס' של כת"ס כיון דעכ"פ ראתה דם בשעת ווסתה א"כ שוב בימי ספירתה לשי' החוו"ד אף דם שלא בהרגשה סותר באמת לשי' האב"מ תוכף שעבר זמן ווסתה תולין במכה

ד) אך בזה הי' מקום לומר כיון שאין ידוע אם יש לה מכה רק עפ"י דברי הרופא א"כ שוב י"ל כיון דבלי דיבור הרופא הוחלטנו שבשעת ווסתה היא טמאה מד"ת נהי דווסתות דרבנן רק כ"ז שלא ראתה אבל בראתה טמאה מדאורייתא ושוב לשי' החוו"ד דם שלא בהרגשה סותר ושוב י"ל דאינו נאמן הרופא ושוב י"ל דאם בשעת ווסתה ראתה בהרגשה ממש מקודם שספרה ז"י התחילה לראות טיפין הללו שוב לשי' החוו"ד יש חשש דאורייתא וי"ל דהרופא א"נ באמת יש כמה סברות להתיר א' שמא כשי' האב"מ וכשי' ח"ס דדם שלא בהרגשה אינו סותר מד"ת וגם שמא