מהר"ש חלק ד שפג

י"ל דרבי ור"ד פליגי בסברא הנ"ל דרבי ס"ל דסברא דכפרתן מרובה עדיף דחמיר בכמות עדיף ור"ד ס"ל דחמיר באיכות עדיף ולפ"ז היכי דלא חזי עוד לקדושה הראשונה שוב ל"ח הורדה מקדושה ועי' בש"ס מנחות ד"ס דר"ש סובר דמנחת חוטא ומנחת סוטה עדיפי ממנחת העומר לפי שהם מצוין כמה פעמים בשנה ומנחת העומר אינו רק פעם א' בשנה עיי"ש ולפ"ז י"ל דכבר הקשה הפר"ד דהיכי אפשר לומר דמאכילין טבל נהי דטבל קיל באיכות מ"מ בטבל יעבור בכל כזית וכזית וחמור כסברת הר"ן בהא דשוחטין לחולה בשבת ולהנ"ל ניחא די"ל דסוגיות הש"ס קאי לר"ד ולדידי' עכ"ח דחמיר באיכות עדיף ומשו"ה כיון דטבל קיל באיכות לכך מאכילין טבל ולפ"ז מיושב ג"כ קושית מהרש"א דשמא מיירי בא"א בחולין ופליגי בפלוגתת ת"ק וב"ת ולפ"ז י"ל דרבי לשיטתו דס"ל דכה"ג מותר לעבוד בהם עכ"ח דסובר חמיר בכמות עדיף א"כ לדידי' שפיר אין מאכילין טבל דנהי דטבל קיל באיכות מ"מ הוא חמיר בכמות ולרבי חמור בכמות עדיף וז"ב, ובאמת לפ"ז י"ל דהא דרמב"ם מביא הטעם דוהניחם שם ולא הטעם דמעלין בקודש דמטעם מעלין בקודש עכ"פ הכה"ג הי' מותר ללבוש הג' בגדים ומקרא דוהניחם שם כל הד' בגדים צריכים גניזה ואף כה"ג לא יוכל ללבשן וז"ב, נחזור לסברת התוע"ר דדבריו צ"ט דהלשון בש"ס בגדים שנשתמשה בהם קדושה חמורה מוכח דהכוונה שנשתמש בהם עבודה שהוא לפני ולפנים וכתדבר"י דעבודה שהיא לפני ולפנים עדיף דחמור באיכות עדיף ומוכח לכאורה מדברי רבי דלא כשיטת הט"ז והרבה יש לדבר בזה

ג) נחזור לדבר כת"ה שכ' דמדברי רבי משמע דהורדה מקדושה היא מדברי תורה מדהקשה על ר"ד באמת ז"א ראי' דמלשון שכשרים לכה"ד משמע דבאמת מותר ללובשן וע"ז שפיר מקשה דעכ"פ מדרבנן אסור גם מ"ש כת"ה דהא דנקט הרמב"ם ז"ל הקרא דוהניחם שם ולא נקט משום הורדה מקדושה כדי שיהי' אסור לעשות מהם פתילות לענ"ד ז"א דהא הרמב"ם ז"ל ס"ל דגם שאר בגד"כ שבלו אין עושין מהם פתילות אף דקרא דוהניחם שם לא קאי רק אבגדי כה"ג של יוהכ"פ ועיי"ש במלמ"ל מ"ש בזה וחזינן דאף בלי טעם זה ג"כ סובר דאסור לעשות מהם פתילות אך באמת אין ראי' מדברי ר"ד די"ל דס"ל כסברת הט"ז דהיכי דלא חזי לקדושה חמורה ל"ש הורדה מקדושה ורבי חולק עליו בזה ומה"ט נדחק הרמב"ם לפרש הטעם מקרא דוהניחם שם ולא מטעם הורדה מקדושה לפי שבאינו ראוי עוד לקדושה חמורה ל"ש הורדה מקדושה אך באמת י"ל דכוונת הפמ"ג דעכ"פ מסוגיא דמנחות בס"ת שבלה דאין עושין בו מזוזה נשמע דעכ"פ בקדושת הגוף אף דלא חזי עוד לקדושה חמורה אפ"ה אסור להוריד וא"כ נהי דר"ד פליג בסברא זו מ"מ בשלמא א"נ דהורדה מקדושה הוא רק מדרבנן שפיר שייך סברת הט"ז וא"ש דברי ר"ד אבל אי נימא דעכ"פ בקדוה"ג הורדה אסור מה"ת א"כ שפיר אף בלא חזי עוד לקדושה חמורה ג"כ שיך הורדה מקדושה וא"כ אף די"ל דבאמת ר"ד ורבי פליגי אי הורדה בקדושה הוי מה"ת מ"מ מדנקט הרמב"ם הטעם דוהניחם שם מוכח דס"ל דהורדה מקדושה הוא מדרבנן ומשו"ה נקט קרא דוהניחם שם דהוא מה"ת ובאמת לשי' הרמב"ם ז"ל מדרבנן בל"ז הי' אסור מטעם הורדה מקדושה דמוכח דעכ"פ מדרבנן אין חילוק בין הורדה מקדושה וא"כ יש להצדיק ראיית הפמ"ג ועיקר ראייתו מכח סוגיית הש"ס דמנחות דלא כסברת הט"ז וז"ב

ד) והנה לפמ"ש הישע"י בסי' קנ"ד די"ל דבקדוה"ג הורדה בקדושה הוא מה"ת ובק"ד הוי רק מדרבנן וא"כ לכאורה בבהכ"נ אף א"נ דקדושתו הוא מה"ת כשיטת המבי"ט בקרית ספר מקרא דוהשמותי את מקדשיכם אפ"ה כיון דמותר למוכרו וחזינן דנפקע קדושתו ע"י מכירה שוב ל"ח כקדוה"ג וא"כ איסור הורדה הוא רק מדרבנן וכמ"ש המג"א בסי' קנ"ג בהא דמביא יש אוסרין למכור בשוין ויש מתירין וכ' המג"א דהיש מתירין היא הרמב"ם אף דמוכח בש"ס דרק בס"ת בעיא בש"ס משום דליכא עילוי אחרינא י"ל דרק בס"ת לפי שא"א להפקיע קדושתו שפיר י"ל דאף בשוין אסור אי לאו הטעם דליכא עילוי אבל הכא דאפשר להפקיע קדושתו שוב בשוין שרי וא"כ אף לשי' המבי"ט ליכא הכא איסור רק מדרבנן ומכ"ש לשו' הרמב"ן דל"ח רק תשמישי מצוה ולשי' הר"ן ז"ל אין בו קדושה רק מדרבנן בוודאי דאיסור הורדה הוא רק מדרבנן וא"כ לכאורה הי' שייך לומר בזה סד"ר להקל והנה בהא דהעליתי לעיל דמה"ט נקט הרמב"ם קרא דוהניחם שם דבלא"ה הי' כה"ג מותר ללבוש ג' בגדים הי' מקום ליישב בזה דברי הרמב"ם ז"ל שכ' בהא דטבל ותרומה דאם א"א לתקן הטבל מאכילין אותו טבל שאינו קדוש כתרומה וכ' הפר"ד דכוונתו באין הבעלים בעיר ויש ב' קופות אחת של טבל ואחת של תרומה ומשמע מדבריו דבקופה אחת אף בא"א בחולין מפרישין ומאכילין אותו תרומה וקשה דהא בש"ס משמע דמיירי בקופה אחת מדלא נקט היכי דא"א בהפרשה ולפ"ז א"ש דבאמת מודה הרמב"ם דהש"ס מיירי אף בקופה אחת ואפשר בהפרשה אפ"ה מאכילין טבל משום דקאי לר"ד דסובר חמיר באיכות עדיף דהרי סובר דגם לגבי כה"ג יהי' הורדה ושוב ל"ש הורדה לשי' הט"ז אבל הרמב"ם דפסק כסוגי' דמנחות הנ"ל דאף בלא חזי לקדושתו הראשונה אפ"ה אסור להוריד ושוב תיקשי אמאי לא נקט בבגדי יוהכ"פ הטעם דהורדה מקדושה ועכצ"ל דס"ל דמטעם זה הי' כה"ג מותר ללבוש ג' בגדים ועכ"ח דסובר דכפרתן מרובה עדיף ושוב לא משגיחין על האיכות רק על הכמות, א"כ ממילא בקופה אחת בוודאי מפרישין נהי דתרומה חמיר באיכות מ"מ קיל בכמות אבל בשני קופות א"א בהפרשה דאז שוה בכמות שפיר מאכילין טבל דקיל עכ"פ באיכות וז"ב בס"ד

ה) נחזור לנ"ד דבקדושת דמים לשי' רוה"פ איסור הורדה הוי רק מדרבנן וא"כ הכא אף לשי' המבי"ט הואיל דאפשר להפקיע קדושתו ע"י מכירה עפ"י זט"ה במעמד אנשי העיר ל"ח טפי מק"ד וכנודע סברת הנוב"י דכל איסור שאפשר להפקיעו ט"י סברת אפקעינהו חשיב קיל ושוב בכה"ג בוודאי דאיסור הורדה הוי רק מדרבנן, ומכ"ש להסוברים דכל בהכ"נ אין בו רק קדושה דרבנן בוודאי דלא הוו האיסור הורדה רק מדרבנן ושוב בספק יש להקל, אך לכאורה יש לעורר לשי' הירושלמי דאף דכבוד הבריות דוחה כל איסורים שבתורה בשוא"ת מ"מ כ"ז באיסור שהוא רק לשעה אבל איסור תמידי לא נדחה מפני כבוד הבריות אף בשוא"ת, ולפ"ז הוכיח הנוב"י דלשי' הרא"ש גם בזנות דחשיב שוא"ת לגבי אחר אפ"ה אינו נדחה מפני כבוד הבריות וחיוב להגיד לבעלה כדי שלא יכשיל את בעלה באיסור תמידי עיי"ש באו"ח סי' ל"ה באריכות ולפ"ז י"ל דנהי דקיי"ל סד"ר לקולא כ"ז בדבר מקרה אבל הכא דכל פעם שישתמש בו לבהכ"נ יעבור על