מהר"ש חלק ד שפ

מקנין ד"ת שמועיל בכסף אפ"ה ביטלו חז"ל הקנין די"ל דבאמת שיטת הנמ"י דבהתנה שיקנה בכסף מהני ונהי דשיטת הש"ך דל"מ דהוי כמו שהתנה לעשות קנין בדבר שאין בו קנין, מ"מ במח"א כ' דהוי כאומר א"א בתק"ח שומעין נו, ובשו"ת עט"ח כ' כיון דגם במקום דל"ש החשש נשרפו חיטיך אפ"ה ל"מ משום לא פלוג שוב ל"מ תנאו דנהי דע"ו תנאי חשוב כליכא חשש נשרפו חיטיך דלזה מהני הסכמת הלוקח כמ"ש המח"א מ"מ שייך לא פלוג, עכ"פ ל"מ לשיטת הנמ"י דהתנה שיקנה בכסף מועיל א"כ גם בנתן כסף סתם לאחר שנהגו לקנות בו א"כ מסתמא אדעתא דמנהגא נתן, כמפורש בש"ס ב"מ דק"ח, ועיי"ש בנמ"י דאה מיגו נגד המנהג ל"מ א"כ עכ"פ מכח המנהג הוי כהתנה שיקנה בכסף, ואף לשיטת הש"ך דגם תנאי ל"מ משום דהוי כמתנה ע"ד שאינו קנין לעשותו קנין, כ"ז קודם שנהגו לקנות בכסף א"כ פשיטא דלר"ל דכסף אינה קונה אף מה"ת גם תנאי ל"מ, א"כ ה"ה לר"י אחר שהפקיעו חז"ל הקנין הוי כמתנה על דבר שאיני קנין לעשותו קנין, אבל אחר שנהגו לקנות בכסף א"כ מצד סטימתא מהני באמת בדבר שאנו קנין לעשותו קנין כמו דמהני קנין סטימתא ע"י רושם או תק"ה וא"כ פשיטא דלר"ל אחר דנהגו לקנות בכסף שפיר מהני מטעם סטימתא דלר"ל לא מצינו שהפקיעו רז"ל קנין מחשש נשרפו חיטיך, ה"ה לר"י נהי דהפקיעו קנין כסף ד"ת מחשש נשרפו חיטיך מ"מ אחר שנהגו לקנות בו מצד מנהג מהני בדבר שאינו קנין לעשותו קנין ושוב בהתנה בפירוש בוודאי מהני ושוב מצד המנהג אף בסתמא הוי כהתנה וזה דבר ברור בס"ד

ג) יצא דאחר שנהגו לקנות בכסף מהני אף לשי' הש"ך דס"ל דתנאי ל"מ מ"מ אחר שנהגו לקנות בכסף מהני, אך זה י"ל דבאמת לשי' הנה"מ סטימתא ל"ח רק קנין דרבנן אך בשו"ת רדב"ז כ' דהיא קנין ד"ת ועיין שו"ת ח"ס יו"ד ססי' שנ"ד שכ' כן מדעתא דנפשי', וא"כ לשי' הנה"מ י"ל דא"נ כשי' הנמ"י דתנאי מהני שיקנה בכסף משום דאומר א"א בתק"ה שומעין לו א"כ אחר שנהגו לקנות בכסף א"כ שוב מכח המנהג הוו כהותנה ושוב חשיב קנין ד"ת הגם דסטימתא ל"ח רק קנין דרבנן מ"מ הכא א"צ המנהג לעשות קנין רק דע"י המנהג חשוב כהתנה ושוב מהני מה"ח מטעם כסף אך לשי' הש"ך דגם תנאי ל"מ רק שכתבתי דעכ"פ מצד מנהג דמהני גם על דבר שאינו קנין א"כ נהי דמצד חשש נשרפו חיטיך עקרו קנין כסף לגמרי והוי כמתנה על דבר שאינו קנין מ"מ מצד המנהג מהני גם על דבר שאינו קנין אך בדבר שכל קנינו הוא רק מכח מנהג שוב לשי' הנה"מ חשוב רק קנין דרבנן יצא דעכ"פ אחר שנהגו לקנות בכסף שפיר מהני מטעם סטימתא וי"ל דהוו ג"כ קנין ד"ת מטעם ס"ס ספק אחד שמא כשיטת הנמ"י דתנאי מהני שנקנה בכסף וע"י המנהג הוו כהתנה וספק הב' שמא כשי' הרדב"ז דסטימתא אף בדבר שאינו קנין כלל חשוב קנין ד"ת, ונהי דשיטת הרבה פוסקים דס"ס ל"מ להוציא ממון, מ"מ הכא דעכ"פ אף לשי' הש"ך דתנאי ל"מ ונימא כשי' הנה"מ דסטימתא ל"ח רק קנין דרבנן מ"מ עכ"פ מדרבנן יועיל הקנין וכיון דעכ"פ מדרבנן יצא מרשות המוכר וכבר נודע מ"ש במהרי"ט סי' מ"א דהיכי דאיתרע החזקה עכ"פ מדרבנן שוב אף מה"ת איתרע החזקה וכיון דליכא חזקת ממון שוב מועיל הס"ס לומר דיש בו קנין ד"ת ויש בזה נ"מ לדינא אף א"נ דקנה חפץ בקנין דרבנן וקידש אשה זו ל"ח רק קידושין דרבנן לשי' הרבינו ירוחם לענין מעמ"ש, ועיין נוב"י מה"ת חאה"ע סי' נ"ב, ונימא נמי דבקנה חפץ בכסף וקידש בו האשה דל"מ אחר שהפקיעו חז"ל (הקנין וכמ"ש במח"א ליישב שיטת רש"י ז"נ ב"מ דמ"ח אפ"ה אחר שנהגו לקנות בכסף שוב מהני בקידש בחפץ אף מה"ת אף אם רצה המוכר לחזור בו מ"מ אם תפס החפץ וקידש בי אשה מקודשת מה"ת, דעכ"פ קנה החפץ מדרבנן ומקודשת עכ"פ מדרבנן ואיתרע ח"פ ושוב מכח הס"ס חל קידושי ד"ת וז"ב אך או לא נבוא מטעם קנין סטימתא רק מכח קנין כסף לחוד הי' מקום לדון הרבה, אף דהכא יש לומר דלא שייך החשש נשרפו חיטיך כיון דלא מכר לו סחורה מיוחדת ולחד שיטה ברמ"א סי' קצ"ח היכי דנ"ש החשש נשרפו חיטיך כסף קנה, ובפרט כאן דאין הסחורה מונחת ברשות המוכר ישוב י"ל דמהני קנין כסף

ד) אך באמת י"ל דכ"ז במכר לו סחורה שיתן לו המוכר הסחורה אז שייך בו קנין כסף דל"מ במכר לו סחורה מיוחדת בוודאי מועיל קנין כסף, ואף במכר לו סחורה סתם היינו מאה כור חיטין איזה חיטין שירצה המוכר יתן להקונה דלפמ"ש בשו"ת בית שלמה זה ל"ח רק חיוב שמתחייב א"ע המוכר ליתן לו סכום חיטין אך גם לענין חיוב הגוף מהני מה"ת כסף, אך בנ"ד שהמוכר לא התחייב א"ע ליתן לו הסחורה רק מכר לו הכתב שיש לו מהצענטראלע זכות לקבל יי"ש מאיזה מקום א"כ י"ל דזה הכתב לא עדיף משטר שיש לו על חבירו דקיי"ל דאם נזכר שם המלוה דאינו נקנה רק בכומ"ס, וגם להפוסקים דמכירת שט"ח מועיל מה"ת מ"מ כסף אינו קונה בשטרות אף מה"ת ועיין תוס' ב"ק ד"י בשלמא בשטר שלא נזכר בו שם המלוה דבזה מהני מסירה לחוד, א"כ י"ל דמה"ת כסף בלי מסירה ג"כ קונה מה"ת עכ"פ כמ"ש הקצה"ח סי' ס"ו דכסף וכתובה בשט"ח קינה מה"ת, דמה"ת כסף עומד במקום מסירה אבל בשטר שנזכר שם המלוה דגם מסירה ל"מ א"כ שוב כסף אינו קונה אף מה"ת ולשיטת הרמ"א בקנה שט"ח בכסף לחוד אף מש"פ ליכא ואף דהש"ך חולק מ"מ באמת בקצה"ח ונה"מ כ' דכיון דכסף אינו קונה אף מה"ת בשטרות שוב ליכא מש"פ רק בכסף וכתיבה הואיל דקונה עכ"פ מה"ת יש מש"פ עכ"פ י"ל הכא דמכר לו רק כתב חיוב שיש לו מהצענטראלע נהי דנכתב בהכתב מאיזה מקום יקח היי"ש מ"מ אכתי לית להמוכר קנין גמור בהיי"ש רק כתב חיוב יש לו מהצענטראלע וכיון שנזכר בו שם המוכר שוב י"ל דאינו נקנה בכסף אף מה"ת ובפרט שי"ל דאף בכומ"ס אינו נקנה דמפורש בחו"מ סי' ס"ו דשטר ראי' אינו נקנה בכומ"ס וכ' בש"ך דמש"ה שט"ח נקנה בכו"מ דלמ"ד שיעבודא לאו דאורייתא עיקר שיעבוד נכסי חל ע"י השטר וחשוב כמו שטר קנין ועיי"ש בנה"מ דמה"ת לא חל קנין בשט"ח רק בשטר שנתחייב אחד בשט"ח ליתן לחבירו מנה דזה חשוב שטר קנין אבל באמת שט"ח למ"ד שיעבודא דאורייתא ומה"ת גם מע"פ גובה מלקוחות שוב ל"ח רק שטר ראי' ואינו נקנה בכומ"ס, ורק אחר שהפקיעו חז"ל שיעבוד לקוחות ממע"פ שוב חשוב שטר חיוב ונקנה בכומ"ס, אבל עכ"פ י"ל הכא דהצענטראלע יש עליהם חיוב מחוק המלכות ליתן לאנשי הקאנסענס יי"ש והכתב אינו רק מראה מקום מאיזה מקום יקח היי"ש אבל לא עדיף עכ"פ משטר ראי' וי"ל דאף בכומ"ס אינו מקנה: