מהר"ש חלק ד שעט

עוד מקודם שניסת אפ"ה חשוב חזקת היתר וה"ה הכא אך לכאורה י"ל לפי"מ דמבואר ביבמות דל"ו דבמת הולד תוך ל' ונתקדשה לכהן אינה חולצת דסמכינן ארבנן ולא מוציאין אותה מבעלה אבל באשת ישראל דגם אחר החליצה אפשר שתשאר תחת בעלה שוב חוששין למיעוט המצוי א"כ ה"ה הכא אף אם נצריך אותה לחליצה תהי' יכולה להישאר תחת בעלה וא"כ אין אנו מגרעין אותה מחזקת היתר לבעלה ושוב יש מקום לומר דיש לחוש להקול ולהצריכה חליצה בשלמא לשו' הלבוש דצריכין דוקא לגרשה קודם החליצה הי' מקום לומר דזה גופא מה שמצריכין אותה לקבל גט אף שיהי' יוכל להחזירה אחר החליצה מ"מ זה גופא הוי גירעון להחזקת הותר לבעלה אבל אחרי שהוכחתי דבנ"ד א"צ לגרשה קודם החליצה א"כ ל"ש לדון בזה מכח ח"ה לבעלה ושוב י"ל דבכה"ג יש לחוש אף לקלא דבתר נישואין ולהצריכה חליצה

ז) אך באמת ז"א דכבר כ' הב"ש והב"ח באה"ע סי' מ"ו בהא דגם לקלא דבתר אירוסין ל"ח הכוונה דאפי' בנתארסה לישראל דאז אף אם נצריכה גט מראשון עדיין יוכל הארוס נישא אותה דאכתי לא בעל אותה אפ"ה א"צ גט מראשון כדי שלא תתגנה על הארוס עיי"ש א"כ ה"ה הכא אף דיהי' יוכל עדיין לדור עמה וליכא בזה גרעון להחזקת היתר מ"מ כיון דאם נצריכה כעת חליצה אחר שכבר יושבת עם בעלה יהי' הדבר מגונה ותוכל להתגנות עליו ושוב הדרינן לכללא דל"ח לקלא דבתר נישואין וז"ב והעירני לזה בני הרה"ג מ' חיים יחי' ובפרט די"ל דגם הא דחוששין לקלא דקמא נישואין הוי רק חומרא דרבנן משום חומר איסור א"א וכמ"ש הד"מ מובא בח"מ ובב"ש סי' מ"ו שם וא"כ בנ"ד דכבר ניסת ולשי' התוס' בנישואין בוודאי פקע הזיקה וגם לשי' הבי"מ עכ"פ מה"ת נפקע הזיקה אחר שניסת וא"כ בכה"ג דאין לנו לדון רק לענין דרבנן י"ל דאין לחוש כלל לשום קול ובפרט דיבמה לשוק קיל מאיסור א"א דיבמה לשוק אינו רק בלאו ודעת הרבה פוסקים דיבמה לשוק ל"ח דשב"ע בוודאי דאין לחוש לקול והרבה קולות נאמרו לענין קול וכמ"ש הב"ש דנהי דחוששין שמא שו"פ במק"א מ"מ ביצא קול שנתקדשה בחפץ קל תלינן דלא הי' שו"פ ומה גם שלא הוחזק הקול בב"ד א"כ הא מפורש בש"ע דל"ח לקול כזה ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד דכ"ז שלא יתברר בבירור גמור שהילד אינו מן הזקן אין להצריכה חליצה כנלע"ד בס"ד לדינא ולחומר הנושא יצטרף לזה עוד רב גדול א': ב' דחנוכה תרנ"ט ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' צ"ה להרב הה"ג בנש"ק כש"ת מוה"ר מאיר הורוויטץ ז"ל אבד"ק לינסק ולהרב הה"ג מוה"ר יעקב מו"צ דשם

בדבר שאלתכם באחד שהי' לו כתב אנווייזונג מהצענטראלע דלבוב שנתנו לו מראה מקום לאיזה פאבריק שיתנו לו מדה ידוע יי"ש בסכום הקצוב (מאקסעמאלפרייז) והוא מכר הכתב הנ"ל לאיש אחר בכסף והמנהג למי שמביא כתב הנ"ל (האנווייזונג) מהצענטראלע נותנים לו היי"ש, וקודם שלקח הלוקח הנ"ל את היי"ש מסר המוכר כתב לאיש אחר שיקח הוא את היי"ש בשליחתו של המוכר הנ"ל ואצל השני לקח המוכר הנ"ל יותר עם איזה מאות כתרים מכפי אשר מכר להלוקח הראשון ואם כי הנימוס שצריכים להראות הכתב מהאצענטראלע (האנוויוזונג) בעת אשר רוצים ליקח היי"ש מהפאבריק אך כעת נתנו היי"ש אף בלי חזרת הכתב מהצענטראלע (האנווייזנג) רק האמינו וסמכו על כתב שליחות שהי' להשני מהמוכר וכעת תובע הלוקח הראשון מהמוכר שיתן לו את היי"ש או לשלם דמי שיווי שעולה סכום רב זה תורף השאלה בקצרה

ח) והנה כת"ה התחילו לדון בזה דבמה קנה הלוקח את היי"ש כיון דכסף אינו קונה רק למש"פ והביא מס' משפט שלום דבשילם כל הכסף קנה מטעם סטימתא, והוא לכאורה הופך משי' הסמ"ע דס"ל להיפך דבשילם כל הכסף ל"מ הקנין משום דשייך החשש שיאמר לו נשרפו חיטיך ובלא נתן רק מקצת כסף ל"ש החשש שיאמר לו נשרפו חיטך דהמוכר יטריח ויציל לפי שעדיין לא קיבל כל הכסף, והוא כמ"ש התוס' ב"מ מ"ו דמש"ה קנין חליפין מהני ול"ח שמא ואמר לו נשרפו חיטיך לפי שלא קיבל הדמים יטריח ויציל, ובאמת מש"ס דחולין פ"ג משמע דאף אם לא קנה רק בדינר בשר אפ"ה כסף אינה קונה דאף דבוודאי יטריח המוכר להציל שיש לו ג"כ חלק בו ואף דיש לחלק דשם עכ"פ בהחלק שקנה שילם כל הכסף וא"כ בשביל החלק שמכר לא יטריח להציל אף שע"כ יציל בשביל השותפות, מ"מ י"ל כיון דעכ"פ בגוף הדבר הנמכר שייך החשש שלא יציל שוב עקרו חכמים ופשיטא דאם מכר לו מטלטלין אף שהמוכר דר שם וע"כ יציל הבית מחשש הפסד שאר הסחורות אפ"ה כיון דבזה דבר הנמכר אין לו פסידא שוב עקרו חז"ל הקנין אך באמת הרבה פוסקים כתבו דכל ששם קנין כסף עליו עקרו חז"ל הקנין אף במקום דל"ש החשש נשרפו חיטיך וכל ששם קנין אחר עליו אף במקום דשייך החשש אפ"ה לא עקרו חז"ל ועיין נה"מ סי' קצ"ט, נמצא שוב י"ד דאם שילם כל הכסף אז מנהג הסוחרים לקנות בו ויש עליו שם קנין סטימתא ושוב בכה"ג לא עקרו הקנין

ב) ומה שהעיר הגאון מבוטשאטש ז"ל דבכסף כיון דהוי קנון ד"ת ואפ"ה הפקיעו הקנין א"כ מאי מועיל קנין סטימתא, באמת לפי הנ"ל ניחא דחז"ל לא הפקיעו רק קנין כסף ד"ת, אבל באמת מצינו בק"ס דמהני אף בשולם הכסף ג"כ אף דשייך החשש נשרפו חיטיך וחזינן דבקנין אחר לא הפקיעו חז"ל מחשש נשרפו חיטיך א"כ ה"נ כיון דמצד מנהג הסוחרים יש עליו שם קנין סטימתא שוב בזה לא הפקיעו חז"ל הקנין וכמו דמהני סטימתא ע"י רושם או תקע כפו ה"ה דמהני סטימתא ע"י תשלומי כל המעות, אף דיש לחלק דבעשה ת"כ כיון דלא שילם הכסף יטריח המוכר להציל, ובשילם כל הכסף יש חשש שלא יציל אפ"ה חזינן דבקנין כסף אף בלא נתן כל הכסף אף דל"ש החשש נשרפו חיטיך אפ"ה עקרו הקנין וחזינן דתמיד עקרו חז"ל קנין כסף אף במקום דל"ש החשש ה"ה דכל ששם קנין סטימתא עליו מהני אף במקום דשייך החשש נשרפו חיטיך וביותר ביאר י"ל דאחר שנהגו הסוחרים לקנות בכסף יועיל ולא קשה מה שמעיר הגאון הנ"ל דכי עדיף קנין סטימתא