מהר"ש חלק ד שעו

עפמ"ש הפמ"ג דרק אם מוכרין כל הבהכ"נ יש לחוש שמא א' מעלמא סייע בבנינו ולא יסכים על המכירה וכמפורש בירושלמי אבל היכי דבונים במקום זה בהכ"נ חדש בוודאי דכ"ע מסכימין למכור הדברים הישינים ושוב שפיר הדבר פשוט דבכה"ג דבונים גג חדש דרשות ביד זט"ה למכור הטסין הישינים הואיל דכבר נקבע על הגג טסין חדשים א"כ איזה הפסד יש להזרים שסייעו להבנין מזה שיהי' מוכרים כעת הטסין הישינים הרי גוף הבנין נשאר הלאה באותו מקום ובגג יש טסין חדשים וא"כ מהיכי תיתי למיחש שמא הזרים שסייעו מאז להבנין אינם מסכימים למכור הטסין הישינים אשר אין בהם שום צורך עבור הבהכ"נ א"כ בכה"ג דכ"ע מסכימים על המכירה בוודאי דמותר למוכרם

ב) ובפרט דכבר העירו המפורשים דאף אי ניחש שמא א' מעיירות אחרות סייע להבנין מ"מ הדבר ברור דרוב הנדבות לבנין בהכ"נ הי' מאנשי אותו עיר וא"כ הרי י"ל דהמיעוט ממון מזרים בטל ברוב ממון מאנשי אותו עיר ונהי דממון בעלים לא בטל מ"מ י"ל דכח האיסור שיש באותו ממון בטל ונהי דבספרי ח"א סי' כ"א דחיתי דבר זה משום די"ל דקרקע בקרקע מה"ת לא בטל אבל עכ"פ הרבה אחרונים כתבו דהכא מה"ת באמת בטל ורק די"ל מדרבנן לא בטל משום דמטבע הוי דבר חשוב והא דד"ח לא בטל כמעט לשי' רוה"פ הוי רק מדרבנן ולא כשיטת הכ"מ פ"ז ממעילה וכיון דבטל מה"ת א"כ החשש שמא זרים סייעו בבנינו הוי רק כמו סד"ר דאזלינן לקולא ואין לומר דהוו סד"ר נגד ח"א ז"א כמ"ש בשו"ת מהרש"מ ח"א סי' י' דכיון דלשי' כמ"פ קדושת בהכ"נ הוי רק מדרבנן וגם מה"ת הרי בטל ממון של זרים וא"כ חשיב בכלל תרי דרבנן וא"כ הרי לשי' החוו"ד סי' ק"י בתרי דרבנן יש להקל בספק גם נגד ח"א עיי"ש ונהי דבספרי שם פקפקתי בדבריו אבל עכ"פ לסניף יחשב ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד דרשות ביד זט"ה למכור הטסין הישינים בלי שום חשש ובנ"ד גם האשל אברהם יודה דשרי מכח סברת הפמ"ג שהבאתי כנלע"ד בס"ד לדינא: ב' ויצא תרע"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' צ"ד להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' פנחס הורוויץ נ"י ראבד"ק קאסיב יצ"ו

בדבר שאלתו באשה אחת ניסת לאיש וכעת נודע שהיתה מקודם אשת זקן א' ולהזקן הלז סי' לו כמה נשים ולא זכה לבנים וכשנשא אשה הלז כולד לה ילד אך על האשה הלז הי' עוד קול רינון מקודם שניסת עם הזקן כי היא היתה פ"א הרה לזנונים ולכן יש רינון שהילד אינו מהזקן שמת וזקוקה לחליצה כי הזקן יש לו אחים זה תורף השאלה

א) הנה אם ידוע שיש איזה ממשות בהקול והיתה חשובה עכ"פ בכלל ס' זקוקה לחליצה, א"כ לכאורה מפורש בש"ע אה"ע סי' קנ"ט דאם נתקדשה בשוגג אם היבם רוצה ליבמה צריך לגרשה ואם ורוצה לחלוץ תוכל להשאר תחת בעלה וצריך לקדשה מחדש כי יש ס' אי קידושין תפסי ביבמה לשוק והנה ידוע מחלוקת הלבוש והשב יעקב דלשי' הלבוש וצריך לגרשה מקודם דקודם הגט חשיבה בגדר אינה ראויה ליבום מחמת איסור א"א והיכי דאינה ראויה ליבום אף בדיעבד אינה עולה לחליצה ולא דמי למ"ש רש"י ז"ל יבמות דמ"א ע"ב דלר"י לא תיקשי דאי חלצה הוי חליצה דבלא אפשר הוו כדיעבד שאני התם דאי עבר ובעל כמי מהני שפיר גם החליצה מהני בדיעבד אבל הכא דמחמת איסור א"א אף בדיעבד אינה ראויה ליבום שפיר גם החליצה ל"מ בדיעבד אבל השב יעקב סובר דכיון דכופין לגרש באם ירצה היבם ליבמה א"כ הוי כאילו באותו שעה ראויה ליבום וא"כ לכאורה נ"ד ג"כ תלוי בפלוגתא הנ"ל אך באמת בשו"ת ח"ס אה"ע ח"ב סי' ע"ה העיר דדוקא בוודאי זקוקה דאז הדין דכופין לגרש ול"ח גט מעושה היכי דמן הדין לגרשה אז צדקו דברי השב יעקב אבל היכי דיש ס' שמא הילד הוא מבעלה שוב לא נוכל נכוף על הגירושין דהוי ס' גט מעושה דשמא אינה זקוקה ליבום ושוב חשיבה בכלל אינה ראויה ליבום קודם הגירושין ושפיר נ"מ החליצה קודם הגט עיי"ש יצא לפ"ז דבס' זקוקה א"א לחלוץ קודם הגט אך לכאורה בגוף סברת השב יעקב יש לתמוה דהא מפורש בתוס' ב"ב דע"ט בהא דלאחר שיחלוץ לך יבמך דמקודשת לר"מ קאי למ"ד מצות חליצה קודמת וכופין לחלוץ מש"ה חשיב עבידי דאתי ונשמע דלרבנן חשוב דשלב"ל אף דכופין לחלוץ מ"מ לע"ע חשיבה לאו בת קידושין וכן בחצי' עבד אף דכופין לשחרר אפ"ה לע"ע חשיב אינו בר קידושין א"כ ה"ה הכא נהי דכופין לגרש מ"מ לע"ע חשיבה אינה ראויה ליבום באותו שעה והראי' דאם יקדשה היבם עכשיו אלאחר שיגרש אפ"ה יהי' חשיב דשלב"ל ונהי דמצינו כסברא זו בתוס' יבמות דט"ז שכ' דמה"ט בנתקדשה לא פקעה זיקה דל"ד לקידש אחותה דהתם א"א להרוג אחותה אבל הכא הרי אפשר בגירושין עיי"ש י"ל שאני התם דכיון שאפשר להיות חוזר וניתר לא פקע זיקה וגם ל"ש בזה כל שנאסרה שעה אחת הואיל דכופין על הגירושין א"כ ידענו תיכף דתחזור להיתרה אבל הכא עכ"פ קודם שנתגרשה שפיר חשובה אינה ראויה ליבום וא"כ דברי השב"י תמוהים וכן אין להביא ראי' לסברת השב"י מהא דמפורש בחגיגה ד"ד דחצי עבד למ"א חייב בראיה דמוכח לכאורה דכיון דכופין לשחרר כמשוחרר דמו ועיי"ש בתוס' שכתבו דלא תיקשי מהא דהמית ח"ע וחב"ח דשם כיון שמת אמ"ל דלא הי' עומד לשחרר אולם לפמ"ש בתוס' עירוכין דשם בחב"ח באמת צד חירות אין לו רק אדון א' ורק משום דרבו מעכבו מלעלות לרגל ושפיר למ"א דלא יוכל לעכבו שוב שפיר חויב בראיה מכח הצד חירות אבל באמת בעבד גמור אף היכי דמן הדין כופין לשחרר אפ"ה לא והין חיוב בראיה א"כ אדרבה גם מכאן יש ראי' דלא כסברת השב"י

ב) אך באמת י"ל עפמ"ש הכ"מ פ"ז מאישות דלמ"ד מספקא נן אי קידושין תופסין ביבמה לשוק מהני במקדש לאחר שיחלוץ ול"ח דשלב"ל הואיל דבידו לקדשה מעכשיו מספק והמלמ"ל חולק והנה נודע דהא דל"מ קנין בדשלב"ל יש ב' טעמים א' משום דאין על מה לחול הקנין ב' משום דלא ס"ד והיכי דבידו לעשות מעכשיו מספק שוב יש על מה לחול אבל אכתי נשאר הטעם דלא ס"ד וכן היכי דלע"ע לא