מהר"ש חלק ד שעה

והעיר באב"מ דהא מפורש בנדרים דחדש חשיב דשיל"מ ול"ח חוזר לאיסורו לפי שאותו התבואה לא יתסור לשנה הבאה וכ' האב"מ כיון דאין הס' על התבואה אם נשרשה קודם לעומר רק הספק על הזמן אם מותר בו תבואה חדשה והספק על היום הוא בכל שנה ושפיר חשוב חוזר לאיסורו עיי"ש א"כ ה"ה בביצה בשלמא אם הי' הספק טל הביצה אי נולדה ביו"ט שפיר הי' חשוב דשיל"מ כיון דזו הביצה לא תיתסר ביו"ט אחר אבל הכא עיקר הספק אי ביה"ש עדיין יום וספק זה אכתי שייך גם ביו"ט אחר ושוב חשיב חוזר לאיסורו ול"ח דשיל"מ ושוב י"ל דביצה שנולדה ביו"ט מותר בביה"ש מכח סד"ר לקולא וע' בכו"פ סי' ט"ו שפלפל בזה לענין ריסוק עיי"ש ונהי די"ל לפמ"ש בח"ס ובהג"ה על הצל"ח ביצה דהא דמחמירין בסד"ר בדשיל"מ אינו מטעמו של הר"ן ז"ל ורק עיקר מטעם רש"י ז"ל דעד שתאכלנו בס' איסור תאכלנו בהיתר וודאי ובזה גם הר"ן מודה לטעם רש"י וא"כ לשי' רש"י גם בחוזר לאיסורו יש להחמיר אך באמת י"ל דאף להמחמירין בסד"ר בדשיל"מ כ"ז במידי דאף אם נחמיר בספיקו מ"מ לא יוצמח מזה ריעותא אזמן שיהי' וודאי היתר אבל הכא אם נאסור בביה"ש שוב נימא מיגו דאיתקצאי לביה"ש ושוב יהי' נאסר גם כל יום השני אף שאז היא וודאי היתר בכה"ג שפיר לא מחמירין בסד"ר וצדקו דברי התוס' דבכה"ג לא אמרי' מיגו דאיתקצאי הואיל דאם נרצה לאוסרו גם בכל יום השני שוב גם בביה"ש גופא הי' מותר וכה"ג העיר בני הרה"ג מ' חיים יחי' ליישב קושית המהרש"ל בהא דברכות די"ט מי שהו' הולך לשחוט את פסחו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא וקשה הא הוי אונן ואונן פטור מן המצות אך באמת י"ל דעיקר הא דאונן פטור מן המצות הוא משום דחשוב עוסק במצוה והראי' דאונן פטור דוקא במצות עשה אבל בל"ת חייב ממש כהא דעוסק במצוה פטור מן המצוה דכ' התוס' בכמ"ק דפטור רק ממ"ע וא"כ י"ל לפמ"ש הנוב"י דאינן מותר לכתחילה לספור ספה"ע בלי ברכה כדי שלא יפסיד שאר הימים ונשמע דעוסק במצוה פטור רק ממצוה שלא יפסיד רק המצוה של אותו שעה אבל אם עי"ז יפסיד מצות גם בשעה שיופסק האנינות בכה"ג שפיר אינו פטור גם ממצוה שבאותו שעה וא"כ י"ל גבי קרבן פסח דאם לא ישחט עכשיו גם בלילה יפסיד מצות אכילת הפסח וכגון אם ישהה הקבורה עד צה"כ דאז לא יוכל לשחוט עוד דאחר צה"כ לכ"ע לא הוי זמן שחיטת הפסח ולשי' הרמב"ן ל"ח זמן שחיטת הפסח רק עד פלג המנחה וא"כ יתבטל מאכילת הפסח דהרי לא נמנה טל פסח אחר ובכה"ג שיתבטל גם ממצוה בשטה שלא והי' עוד אונן אז אף בשעת אנינות אינו פטור ושוב מותר לשחוט את הפסח ובאמת נודע שיטת הרש"ל דמותר למול בנו בשעת אנינות מובא בט"ז סי' שמ"א עכת"ד

ג) ולפ"ז י"ל התינח התם דאם נרצה לאסור כל יום השני שוב הי' לנו להתיר גם בביה"ש שפיר אמרי' דלא אמרי' מיגו דאיתקצאי אבל בעגל ששלמו לו ח' ימים ביו"ט דעכ"פ בביה"ש פשיטא דצריך להיות אסור באכילה כיון דאז אכתי יש ס' שמא לא וצא מכלל נפל ונפל מה"ת אסור באכילה ונהי דמה"ת ל"ח לנפל מ"מ כיון דחז"ל חששו שמא נפל הוא א"כ חז"ל חששו בזה לאיסור תורה א"כ פשיטא דבביה"ש בוודאי דאסור באכילה ואף די"ל דגם בביה"ש מהראוי להיות מותר מטעם ס"ס שמא כבר עברו ח' ימים והיינו שמא הוא לילה ואף אי עדיין יום שמא אינו נפל אפ"ה הרי חזינן ביו"ד סי' ט"ו דס' אם עברו ח' ימים אסור וכבר העיר בט"ז שם דיהי' מותר מטעם ס"ס ותירצו דהוי ס"ס משם א' או משים דאינו מתהפך או די"ל כסברת הכ"מ והה"מ דבמידי דניתקן על הספק אף ס"ס להיתר ל"מ א"כ ה"ה הכא דחז"ל אסרו מחשש נפל שוב גם ס"ס ל"מ וכעין מ"ש בתוס' פסחים ד"י לענין ס"ס ברה"י עיי"ש וכיון דבביה"ש בוודאי העגל אסור באכילה שוב בכה"ג שפיר י"ל דאמרי' מיגו דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכולה יומא וכסברת המהרש"א הנ"ל אולם לדינא י"ל חדא כמ"ש הצל"ח דאחר שנתברר כעת שאינו נפל אמ"ל שגם אתמול בביה"ש לא הי' אסור ורק דאסרנו לשחוט מספק ושוב עכ"פ ל"ח מוקצה כיון שנתברר באמת שגם אתמול הי' שרי ואף דלא דמי למוקצה שיבש הואיל דבנ"ד אתמול בביה"ש לא הו' אפשר להתוודע הספק אם הוא נפל או לא אפ"ה ליש לאוסרו מכח האיסור של ביה"ש כיון דנתגלה שבאמת גם אתמול הי' מותר עיי"ש ובפרט שי"ל כמ"ש הפוסקים דכיון דאיסורי אכילה חשיב מוכן לכלבים ומוכן לכלבים חשיב מוכן לאדם א"כ גם בביה"ש לא הי' מוקצה דתיכף הי' בדעתו או שיהי' לאכילת אדם או עכ"פ לכלבים ושוב לא אסח דעתיה מיני' ושפיר ל"ח מוקצה ובישי"ע סי' תצ"ח כ' בפשיטות דאין להחמיר כיון דוודאי לא אסח דעתיה מיני' דידע דבוודאי יהי' קיים דרוב ב"ק הם עיי"ש ע"כ לדינא אם אין לו בשר אחר לצורך יו"ט יש מקום להתיר לשחוט העגל ביו"ט בשביל שמחת יו"ט כנלע"ד בס"ד לדינא: ג' בהעלותך תרס"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' צ"ג להרב הה"ג בנש"ק וכו' כש"ת מ' מאיר הורוויץ ז"ל אבד"ק לינסק יצ"ו

בדבר שאלתו בקהלתכם נצרך לתקן הגג של בהכ"נ אי מותר למכור הטסין הישינים

א) והנה לכאורה הרי מפורש באו"ח סי' קנ"ג במג"א סקכ"ז דאם סתרו כותל בהכ"נ הישינה ובנו חדשה דמותר למכור האבנים עפ"י זט"ה ומותר להשתמש בהאבנים אפי' תשמיש של חול דהקדושה נפקע על המעות עיי"ש ע"כ לפ"ז לא אדע שום חשש מלמכור טסין הישינים עפ"י הסכמת זט"ה ואולי כוונת כת"ה בשאלתו דחושש שמא בהכ"נ דעירכם הוי בכלל בהכ"נ של כרכים דאינו נמכר אף עפ"י זט"ה והביא על זה מדברי האשל אברהם דחושש בעירו דחשיב ג"כ כבהכ"נ של כרכום הואיל דבימים קדמונים הו' שמה ירידים גדולים אשר שהו איזה ימים עיי"ש אך באמת גם בזה י"ל חדא דשיטת המ"ב דבזה"ז אף בהכ"נ של כרכים נמכר עפ"י זט"ה וגם כבר כ' בשו"ת בי"צ ח"ב בהשמטות סי' א' בשם הריא"ז דבזה"ז לא משכחת כלל בהכ"נ של כרכים לפי שנשארנו מטע מהרבה ועוד דיש שיטות דזט"ה יכולין למכור אף בבהכ"נ של כרכים והפירוש בש"ס מגילה רק דבני העיר לחוד אינם יכולים למכור בהכ"נ של כרכים אבל זט"ה יכולים למכור גם בשל כרכים ע' בשלטי הגבורים סביב הרי"ף במגילה שהביא כן בשם הריא"ז וגם יש סניף