מהר"ש חלק ד שעד

א) הנה בגוף הדבר י"ל דאם הוא אינו נותן הצבע משלו ורק האדון הבעה"ב קונה הצבע והישראל נוטל רק דמי מלאכה אז הדבר ברור דאם הישראל ותן להפועלים איזה חלק מן הרווח חוץ מה שמשלם להם דמי שכרם לשבוע דשרי מטעם עכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד דכבר העיר בע"ז או"ח סי' רמ"ג דאמאי יתסור בקבלנות ע"י עכו"ם משום מ"ע הא נהי דיאמרו שהם שכירי יום אפ"ה הא ליכא בזה טפי משבות ושוב י"ל דבדרבנן אין לחוש למ"ע אך כ' עפ"י שיטת המכילתא דגם ע"י עכו"ם יש איסור תורה דלא יעשה אפי' ע"י אחרים משמע אך לפמ"ש הפמ"ג שם דאם העכו"ם עושה מלאכה בחפץ של עכו"ם אף שהוא בשליחות ישראל לכ"ע ליכא רק שבות ושוב בכה"ג אכתי י"ל דבדרבנן ל"ח למ"ע ואף לשי' הש"ך סי' פ"ז דגם בדרבנן חוששין למ"ע מ"מ כ"ז במלאכה שהוא בעצם של ישראל אבל היכי דגוף המלאכה הוא של העכו"ם ורק שמגיע עי"ז ריוח לישראל אז כיון דמגיע ג"כ חלק ריוח להעכו"ם הפועלים הוי כאינו עושה כלל בשביל הישראל ואין לחוש למ"ע בכה"ג אך אף אם הישראל נותן הצבע מ"מ אם ימכור הישראל הצבע להעכו"ם הפועלים שפיר יהי' מועיל ואף דאין מתירין לבנות בית בשבת ע"י שט"מ שאני התם דבבית ניכר הערמה דמי הוא שירצה לבנות בית ולמוכרו אפי' בדמי שויה כיון דנצרך לו לדירתו ומה"ט כ' הרבה אחרונים דאין לכתוב בשט"מ חמץ חצר במכירה משום דחשיב הערמה ניכרת ע' בהגדה שפ' להגה"צ מראה יחזקאל ז"ל מ"ש בשם השיב משה ז"ל אבל הכא דאין גוף הבנין הוא של ישראל ואם ישלמו לו בעד הצבע דמי שויה ימכור אותם בלב שלם בוודאי דמועיל המכירה ע"כ פשיטא דאם ימכור הצבע להפועלים וגם ותן להם חלק בהריוח שיהי' שייך עכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד בוודאי דיש להתיר ובפרט דהוא חוץ לתחום והמלאכה נעשית בבית הנכרי בוודאי דיש להתיר היכי דהוי הפ"מ וז"ב לדינא: ב' בהר תרס"ט ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. ס' צ"ב להרב המאה"ג וכו' כש"ת מ' ברוך ווינד ז"ל מו"צ דפה

בדבר השאלה בעגל שנולד ביום ד' וביום ד' שלאחריו הי' יו"ט של עצרת ונסתפק אי מותר לשחוט העגל ביו"ט והביא דברי מהרש"א ביצה ד"ו דאסור לשוחטו ביו"ט משום דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכל היום עכת"ד

א) והנה באמת כבר העירו עליו מתוס' ביצה ד"ד דמה"ט נולדה בזה מותרת בזה אף די"ל מיגו דאיתקצאי לביה"ש אפ"ה מוקצה מחמת יום שעבר לא אמרי' וה"ה הכא חשוב ג"כ בכלל מוקצה מחמת יום שעבר הואיל דלרוה"פ לא בעי ז' מעל"ע לענין חשש נפל אך א"נ דחשש נפל הוי מה"ת וכמ"ש בדג"מ ובנובי"ת וראייתו מש"ס ר"ה ד"ו דפריך בע"מ מי מצי אכיל לי' א"כ לפמ"ש הפמ"ג בפתיחה להלכות יו"ט דבאיסור ד"ת כגון באו"ב גם מוקצה מחמת יום שעבר אמרי' וה"ה הכא וכן כ' בשו"ת רעק"א ולענין אחרון ש"פ שחל בשבת בא"י דאסור לאכול חמץ ומשום דאיתקצאי לביה"ש מכח שמא הוא עדיין ז' ש"פ אף דהוי רק מוקצה מחמת יום שעבר אפ"ה באיסור תורה כגון בחשש אכילת חמץ בז' ש"פ גם מוקצה מחמת יום שעבר אמרי' עיי"ש אולם ידוע דלשי' רוה"פ חשש ז"י בבהמה אינו מה"ת דמה"ת אזלינן בתר רוב אף נגד מיעוט המצוי והראי' שהביא הדג"מ מר"ה ד"ו כבר דחהו בטו"א שם ושוב י"ל דבנ"ד מוקצה מחמת יום שעבר לא אמרי' אך באמת י"ל בשלמא בביצה שנולדה בזה שפיר מותרת בזה לפי שכל האיסור ביצה שנולדה ביו"ט הוא רק דרבנן וא"כ בביה"ש י"ל סד"ר לקולא ואף די"ל לשי' המג"א בסי' שמ"ב דשבות דאפוקי יומא חמיר ושוב א"א להתיר משום סד"ר דחשיב כמו סד"ר נגד איתחזק איסורא וכה"ג כ' הפר"ח דאסור לעשות מלאכה דרבנן בביה"ש משום דכיון דיום שבת ויום חול לפניו חשוב איתחזק איסורא, אך באמת ז"א דדוקא היכי דרוצין לומר שנעשה מעשה לבעל הח"א בכה"ג שפיר בדרבנן אזלינן לחומרא וכמו בס' במליחה בסי' ס"ט שכ' הנקה"כ דחשיב סד"ר נגד ח"א אבל הכא דאין ההיתר בא ע"י מעשה רק ע"י זמן וזמן ממילא קאתי בכה"ג ל"ש לומר דהוי נגד ח"א והא דשבות דאפוקי יומא חמיר ולשי' הפר"ח אף מלאכה דרבנן אסור לעשות בביה"ש שאני התם כיון דמלאכה ד"ת אסור לעשות בביה"ש משום דלענין מלאכה ד"ת מחזיקין ביה"ש ממש כיום שבת וממילא אם נתיר מלאכה דרבנן יהי' זילזול לדבריהם והא דשבות דעיולי יומא מותר התם שאני כיון דעדיין לא התחיל האיסור של מלאכות דרבנן דחז"ל לא אסרו שבות רק בשבת גופא א"כ אף דמלאכה גמורה אסור גם בביה"ש אפ"ה לא והי' זילזול לדבריהם כיון דעדיין לא הגיע חלות האיסור של שבותון וכה"ג כ' ברשב"א נדה ד"ב דבדשאבד"ל כיון דגזה"כ דאינו מקב"ט מספק מקילין אף בתרתי דסתרי אבל בשבות דאפוקי יומא א"כ אחרי שכבר נאסרו השבותין בשבת א"כ אם במלאכה גמורה נחמיר ובשבותין נקיל שפיר יהי' זילזול לדרבנן ושפיר יש להחמיר גם בשבות וכ"ז לענין שבות שפיר אמרי' כיון דמלאכה גמורה אסורה בביה"ש שוב מוכרחין לאסור גם שבותין מטעם זילזול וכהא דאיתא בסי' ק"י לענין ס' בנתגלגל ובמג"א סי' קפ"ד בשם הרש"ח לענין ברכה ד' שבבהמ"ז

ב) אבל בנ"ד הא לא משכחת כלל שיהי' נ"מ בביה"ש לענין מלאכה ד"ת דהרי מלאכה גמורה אסור גם ביו"ט שני וא"כ הרי לא משכחת נ"מ רק לענין ביצה בכה"ג דלא משכחת שיהי' נוגע הס' לד"ת זולת לדרבנן בכה"ג בוודאי די"ל סד"ר ולקולא ול"ש לומר דחשיב סד"ר נגד ח"א ז"א דכיון דאין אנו רוצין לומר שנעשה דבר לבטל הח"א זולת הספק על הזמן וזמן ממילא קאתי בוודאי די"ל סד"ר ולקולא וכה"ג כ' בחוו"ד סי' ק"ו לדחות דברי הכו"פ שהשיג על הש"ך מהא דביצה ד"ב מהא דפריך בש"ס אהא דספיקה אסורה הא הוי סד"ר ולוקמה כגון שנולד בביה"ש והוכיח דגם נגד ח"א סד"ר לקולא והחוו"ד דחהו עיי"ש, ונהי דאכתי י"ל דכיון דהוי דשיל"מ א"כ סד"ר בדשיל"מ ג"כ לחומרא אך כבר נודע מ"ש הפר"ח בהא דמפורש במנחות דס"ח דלחד מ"ד מותר לאכול חדש בח"ל בשיתסר נגהי שיבסר משום דחדש בח"ל דרבנן ולספיקה ל"ח אף דהוי דשיל"מ וכקושית המרדכי אפ"ה ל"ח דשיל"מ משום דחוזר לאיסורו