מהר"ש חלק ד שעג

סי' צ' להרב בנש"ק כש"ת מ' חיים ליברמאן נ"י אבד"ק דא ברא יצ"ו

. בדבר שאלתו באחד שנמכר ביתו עפ"י ערכאות לשלם לבע"ח שלו ונמכר הבית בפחות משויה והקונה אמר אז לפני אנשים שקונה הבית עבור הלוה והיינו שבעת שיחזיר לו המעות יחזיר לו הבית ואח"כ הי' דו"ד בין הקונה לבין הלוה שהי' ביתו מקודם ונתפשרו ונתן הקונה להלוה מאה ר"כ והבית נשאר ביד הקונה ונתן לו כתב שאין לו עוד שום טו"ת על הבית ואח"כ עברו כמה שנים בלי שום ערעור והקונה מת וגם בניו החזיקו בהבית איזה שנים בלי ערעור וכעת הלוה הנ"ל שהי' ביתו מקודם מערער על הקנין מפני שנמכר הבית בפחות משויה ומה שנתן לו כתב אין לו תוקף עפ"י ד"ת מאחר שלא נכתב בלשון קנין וגם טוען שהי' קצת אונס על נתינת הכתב זה תורף השאלה

א) הנה באמת גוף הדבר מבואר בחו"מ סי' רל"ו דבלקח קרקע במשכון ונמכר עפ"י ערכאות אף בפחות משויה אפ"ה המקח קיום וע' שו"ת בי"ש חו"מ סי' צ"ו שהאריך בזה והחליט כן לדינא והנה במה שאמר הלוה שהמוכר אמר קודם הקניה שקונה עבור הלוה באמת מבואר בחו"מ סי' קפ"ג דבאומר לך וזבין לי דקנה אף אם קנאו במעות השליח והטעם דהמשלח נעשה לוה על המעות ונקנה הדבר להלוה ע"י המעות ובפרט בקרקע מיוחד בוודאי דלא מהימן לומר שקנאו לעצמו כמפורש ברמ"א שם אך כ"ז אם עשאו שליח לקנות עבורו אבל בלא עשאו שליח אז היכי דהקונה הגיד עכ"פ להמוכר שקונה עבור הלוה י"ל דנתכוין המוכר להקנות להלוה אבל היכי דנא אמר להמוכר מזה וגם הלוה לא עשאו שליח לקנות עבורו והקונה קנאו במעותיו אף שנתכוין לזכות עבור הלוה יוכל לחזור בו וכמ"ש בש"ך סי' קפ"ג סק"א ובנה"מ שם וממילא בנ"ד דלא אמר הלוה להקונה שיקנה עבורו וגם הקונה לא גילה מזה להמוכר בכה"ג אף אם הקונה נתכוין לזכות עבור הלוה אפ"ה ל"מ ובפרט דגם בהא דזבין לי דמפורש בש"ע דמהני אפ"ה בקונה מנכרי י"ל דל"מ לפי דבעי שיהי' גם שליחו של המוכר ואשל"ע כמ"ש בתוס' ב"מ דע"א בשלמא אם הקונה הוי ג"כ שותף אז י"ל מיגו דזכי לעצמו זכה גם לחבריה ואז מועיל גם באם המוכר הוא עכו"ם וכסברת רש"י ב"מ ד"ח דבשותפים אמרי' ישלד"ע וכבר הרגישו בזה בשו"ת טוטו"ד ובשו"ת בי"ש סי' כ"א וסי' ק"ב אבל הכא לזכות עבור הלוה לחוד שוב י"ל אשל"ע עכ"פ יצא דמצד הדין קנה הלוקח את הבית אך באמת כבר כ' בשו"ת בית אפרים חו"מ סי' כ"ח ובשו"ת ד"ח ח"ב סי' ו' ובבי"ש שם דמי שקנה סחורה הנמכר בשביל מכס דמחויב הקונה להחזיר לבעלים מכח עהמב"ח ובשו"ת בי"ש שם כ' דבכה"ג כופין לילך לפנים משוה"ד ובפרט דיש מקום לומר דגם מצד הדין יש לחייבו להחזיר דכבר העירו המפורשים בהא דבעהמב"ח בדיעבד אין מוציאין הא י"ל דאף בדיעבד ל"מ משום די"ל אעל"מ וכתבתי בספרי ח"א סי' צ"ה לפמ"ש הבית אפרים דכל הא דאעל"מ הוא רק משום דמסלק הכוונה וא"כ לשי' הראב"ד דבדעת אחרת מקנה א"צ כוונת הקונה שוב ל"ש אעל"מ עיי"ש וממילא בעכו"ם לשי' הקצה"ח סו' רע"ה דגבי נכרי ל"מ דעת אחרת מקנה שוב י"ל אעל"מ ואף להסוברים דגם בנכרי מהני דעא"מ ע' בח"ס בכמ"ק שהאריך בזה אפ"ה י"ל דעיקר הא דלא אמרי' אעל"מ במקח הנעשה באיסור הטעם כמ"ש הפמ"א דאין לקנוס את המוכר בשביל האיסור של הלוקח וכמו שהרגיש בזה בשו"ת אבני צדק וכ"ז בסתם מוכר ולוקח הרי יוכל להיות שהי' קפידא להמוכר שלא למכור למי שהיפך בה רק לאיש זה ושפיר אין לקנוס את המוכר ושפיר בדיעבד אין מוציאין אבל בנ"ד שנמכר הבית ע"י ערכאות א"כ הערכאות אין להם שום נ"מ מי יושאר אצל הבית ושוב י"ל אעל"מ

ב) ובפרט די"ל דאף להסוברים דבעהמ"ח בדיעבד אין מוציאין אפ"ה בנ"ד דהבית הי' שלו ומהפך לקנותו עדיף ממקח חדש ודמי להא דקאמר בש"ס שאני דגים דיהבי סירייהו וכ' הפוסקים הכוונה דכיון דס"ד ל"מ הקנין של הפורס מצודה אפי' בדיעבד ושוב בנ"ד הי' מקום לחייבו להחזיר הבית לבעלים הראשונים אך אחרי שנתפשרו וקיבל דמי הפשרה וקיי"ל דפשרה מחמת דין מסופק הוי כמכירה ול"מ טענת אונס ובעי הכרה באונסו ומסירות מודעא כמפורש בחו"מ סי' ר"ה ובקצה"ח ונה"מ שם ונ"ד דמי להא דפשרה מחמת דין מסופק דעכ"פ אין הדין ברור אם הי' מחויב להחזיר לו הבית דכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה ושוב בעי הכרה באונסו ומסירת מודעא ושוב בנ"ד י"ל דהפשרה קיום ומה דגם דכבר עבר כמה שנים עוד בחיי הקונה וגם אח"כ אצל בניו והלוה לא הי' מערער כלל א"כ נראה שמחל כל תביעתו ונהי דבחו"מ סי' צ"ח מבואר דאף אחר כמה שנים לא אמרי' דמחל בזה ששתק עד עכשיו ועיי"ש בשער המשפט ובנה"מ סי' י"ב מה שהאריכו בענין מחילה בלב אי הוי מחילה מ"מ. כבר כ' בנה"מ שם דבמידי דאם נימא דמועיל מחילה בלב יהי' חשיב בכלל לא התחיל עוד החיוב מעולם שפיר מועיל מחילה בלב א"כ הכא דבאמת לא נתברר אי הי' שום חיוב על הקונה להחזיר הבית להמוכר בכה"ג י"ל דמחילה בלב מהני ובפרט לפמ"ש כת"ה דלא הי' אז הפשרה מחמת אונס כי גם אז הי' יוכל לתובעו לד"ת כי הקונה הי' גברא דציית דינא א"כ בוודאי דהקנין הי' קיים ולא הי' יוכל להוציא אף מהקונה א"כ מכ"ש עכשיו דקיי"ל טוענין ליורש עכ"ז מהראוי לפייס את הבעלים הראשונים באיזה סכום כפי ראות עיני כת"ה אבל המקח א"א לבטל עפ"י ד"ת כנלע"ד בס"ד לדינא: ד' בהר תרס"ח ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' צ"א להרב המאה"ג כש"ת מ' אלטר עזרא ז"ל מוצד"ק סטריזוב יצ"ו

בדבר שאלתו בצובע ישראל שיש לו פועלים עכו"ם והוא עובד תמיד בכפרים אצל אדונים ומוכרח להתבטל ממלאכתו ב"פ בשבוע ויש לו הפס"מ ע"כ נסתפק אולי יש להתיר לו לעסוק בכפרים במלאכה זו בשבת ע"ו הפועלים זה תורף שאלתו: