מהר"ש חלק ד שעב

מ"מ יוכל עתה לחייב א"ע לשלם לו הק"ן ר"כ ויוחשב השכר דירה המגיע לו בעד הפרעון ובאמת י"ל עוד לפי"מ דאיתא בש"ס נדרים דכ"ז דבמוכס שאין לו קצבה חשוב אנוס ויוכל לישבע במידי דלא נשבע בפירוש לשקר והיינו באומר ואסרו עלי כל פירות שבעולם סתם ומחשב בלבו היום אף דמשמעות של סתם לעולם משמע וכמ"ש בר"ן נדרים ד"ד דילפינן מנדרי הקדש ובאמת אי לאו משום אונסא לא הי' מועיל מה שמחשב בלבו היום כיון דנתכוין להוציא לשון שיהי' משמעותו לעולם וכמ"ש הר"ן בשבועות ובנדרים ורק מכח האונס מהני כוונת הלב הואיל דאינו סותר שבועתו לגמרי דבאמת יוכל הלשון לסבול גם על היום ונהי דטפי הלשון משמע אלעולם אפ"ה מועיל ונשמט דמשום אונס ממון אף דל"ח אונס גמיר לענין שיהי' מותר לישבע לשקר ח"ו דהא קיי"ל ביוד סי' קנ"ז דבשביל עבירות ל"ת מחויב לבזבז כל ממונו וגם במ"ע נסתפק המשנת חכמים מובא בפת"ש שם דאם האונס בא טל ממון י"ל דאסור לבטל מ"ע כדי להציל עצמו ונהי דמסיק שם דמותר אבל עכ"פ בל"ת בוודאי אסור לעבור בשביל אונס ממון ובפרט לישבע בשקר ח"ו דהוי בכלל החמורות וכמ"ש בתוס' שבועות דל"ו וזה חשיב כמו חייבי כריתות ועיי"ש בפה"ש סקי"א לענין אם מותר לישבע שאשתו נדה כדי להנצל ממכס והעלה דשבועה לשקר ממש בוודאי אסור אף להציל א"ע מממון ואפ"ה חזינן דבמחשב בלבו היום כיון דאינו ממש כנשבע לשקר אף דמי שאינו יודע ממה שבלבו יחשוב שנשבע אלעולם אפ"ה כיון דעכ"פ אין הלב סותר לגמרי מה שבפיו מהני האונס, וכן איפסק להלכה ביו"ד סי' רל"ב מכ"ש הכא דרצונו לגזול מה שכבר זכה עפ"י דין

ב) וגדולה מזו מצינו במהרי"ק דאף דמפורש ביו"ד סי' רל"ב דמניעת קבלת טובה ל"ח בכלל אונס מ"מ אם כבר נתן מתנה לחבירו וזכה בו ואח"כ חבירו מפחידו שיקח ממנו בחזרה וע"ז מוכרח להבטיח לו איזה דבר חשוב אונס ובפר"ד האריך בזה דמה"ט גם הקבלה בערבות מואב הי' באונס שהי' רוצה ליטול מהם ארץ ישראל בחזרה שכבר זכה בו אאע"ה מכ"ש הכא שכבר זכה בו עפ"י דין מעת שהבעלים הראשונים נתנו לו הדבר בתורת מתנה ורק המזייף רצה לגזול ואח"כ החזיר את הגזילה א"כ חשיב עכשיו כגזל גמור ושוב נהי דאונס ממון ל"מ לענין שבועה מ"מ בכה"ג דבאמת נא הוי סתירת דיבורו. לגמרי דנוכל לפרש הדיבור שנפרע היינו שמחשב תשלומי השכירות בעד הפרעון וא"כ אם באמת יחשב זה בלבו עכ"פ לא יהי' כמשקר בשבועתו בפירוש והרי מפורש שם בסי' רל"ב דאף אם אונסו שיאמר בפירוש לעולם יוכל לחשב בלבי כ"ז שאימתך עני או שאר תנאים כמפורש שם בש"ך ס"ק ל"ג ע"כ באמת גם הכא אם ישבע סתם שנפרע נוכל לפרש דכוונתו דע"י שלא נתן לו השכר דירה הוי כפרעון ובמקום אונס ממון גמור מועיל היכי דאפשר שלא והי' שקר ממש יוצא מפיו ושפיר יש מקום להתיר לו לישבע היכי דהוי להציל העושק מיד עשקו וע' בשו"ת חוות יאיר סו' קצ"ד מה שהעלה בענין כזה עכ"ז בענינים כאלו אנכי מרחיק עצמי מלהורות בזה כי חוששני שלא יוצמח מזה חה"ש ח"ו אך לדינא כתבתי חוו"ד וכת"ה יעשה בזה כפי דעתו בהשכל: ועש"ק מ"א למב"י תרע"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' פ"ט להרב חו"ב כש"ת מ' פנחס הורוויטץ נ"י ראבד"ק קאסיב יצ"ו

בדבר שאלתו באיש א' שאמרה לו אשתו על א' שהי' דר עמהם בחדר אי שאינו ירא ד' והתחיל לחקור מאתה אם לא עשה איזה מעשה רע עמה אחרי שדר עמהם יחד וראה אותו פ"א שהי' עומד אצלה ואז הודית שבא עליה איזה פעם באונס ואינה יודעת אם הו' ביאה גמורה ואח"כ כעס עליה האיש הנ"ל מדוע אומרת כן כי הכל שקר וחזרה מדבריה ואומרת שיוכל להיות שלא הי' ביאה רק מחמת בהלה סברה כן והאשה יש לה בנים וע"ז נסתפק כת"ה אי מותרת לבעלה זה תורף שאלתו

א) הנה באמת קיי"ל באומרת טא"ל אינה נאמנת דאמרי ענ"ב ואף אם אומר הבעל שמאמין לדבריה אפ"ה לחד דיעה ברמ"א אה"ט סי' קע"ח דבזה"ז דיש חדר"ג אינו נאמן לומר שמאמינה ובפרט בנ"ד דאינו אומר שמאמינה ורק ספק אצלו אם דבריה אמת ושוב יש להעמידה בחז"כ ובפרט בנ"ד דאומרת נאנסתי א"כ בכה"ג שלא נתייחדה בעדים לכ"ע נאמנת לומר נאנסתי במגו דלא נתייחדה וכמ"ש בנובי"ת סי' יח וסי' כ"א דבאם ליכא עידי יחוד לכ"ע נאמנת לומר נאנסתי ובנ"ד נהי דהבעל מצא אותו פ"א עומד אצלה מ"מ זה אכתי ל"ח בכלל יחוד דעיקר הטעם לחד שיטה דבנתייחדה לא מהימנא לומר שנאנסה משום דאבדה החז"כ ע"ו היחוד ושוב בלא נשאר רק חזקה היתר לבעלה ורוב ברצין לא מהימנא במגו נגד הרוב אבל הכא דאיש הלז דר עמה ביחד א"כ לא הי' יוכל למחות בידו לבוא לביתו ושוב י"ל דהחז"כ במקומו עומד ושוב אכתי יש ב' חזקות להיתר ושוב נאמנת לומר נאנסתי ובפרט דשייך הסברא דענ"ב ואף די"ל דהא לפי דיבורה לא נאסרה ושוב י"ל דלא מהימנא במה שאומרת נאנסתי אך באמת כבר כ' הנוב"י דאדרבה י"ל ערומי קמערמת לומר נאנסתי כדי שלא ניחוש לענ"ב ושוב לא נאמין לה במה שאומרת נאנסתי ושוב הדרא החשש דענ"ב לדוכתא וכה"ג כ' בשו"ת בי"צ אה"ע סי' מ"ט ובפרט דבנ"ד וי"ל דחשוב כמו ס"ס להיתר שמא כל המעשה שקר וענ"ב ושמא נאנסה ונהי דרצון הוי רוב מ"מ לגבי ס"ס מצרפין ס' אונס כמבואר בכתובות ד"ט וכמ"ש בתוס' שם דרצון ל"ח רוב גמור ובפרט דכבר הוכיח בנובי"ת סי' קי"ח דהיכי שיש חזקת היתר מצטרף ס' כזה שרוב נוטה בו לאיסור להיות ס"ס עיי"ש א"כ מכ"ש היכי דיש ב' חזקות להיתר חז"כ וח"ה לבעלה בוודאי דמועיל ם ס אף אם בצד ס' אחד יש רוב לאיסור ובפרט דלפי דברי בעלה ליכא בירור כלל אם הי' אף הכנסת מקצת עטרה וע' בנובי"ת אה"ע סי' כ"ג ובפרט שנראה דעכשיו חוזרת מדבריה ואומרת שיוכל להיות שהאמת בפי הנחשד שלא בא עליה כלל והוא כנותנת אמתלא לדבריה שמחמת בהלה סברה כן וזה חשוב אמתלא ע"כ אחרי כל זה ובפרט שיש להם בנים נלע"ד דמותרת לבעלה ישראל בלי שום חשש כנלענ"ד בס"ד לדינא: ד' וארא תרע"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל