מהר"ש חלק ד שסט

סכום המקח גם לא אמר שיהי' נמכר כפי שומת בקיאים והחמץ שנשכח לא הי' מונח בחלק החצר המושכר להעכו"ם ואח"ז איסור בשעה ב' או ג' אחר חצות בע"פ מצא מאלץ קאפפע והלך והניחו בחצר המושכר לעכו"ם זה תורף השאלה

א) והנה אם הי' אומר לו שאם ימצא איזה מין חמץ יהי' נמכר כפי שער שבשוק אז בוודאי דהי' מקום להתיר ואף די"ל דהוי כאין מינו ידוע וכמ"ש המק"ח מ"מ לשי' כמ"פ כיון שאמר לו עכ"פ שמוכר לו מין חמץ הוו כדבר מסוים וגם לפמ"ש הפת"ש בחו"מ סי' ר"ט בשם באר יצחק דוקא במוכר לו דבר שאיני מסוים בסכום קצוב י"ל דלא ס"ד דשמא אינו שוה כ"כ אבל באומר לו כפי שער שבשוק או עפ"י שומת בקיאים שפיר יש ס"ד וכ"ה בשו"ת מהרי"א הנוי ח"ב סי' קי"ח וסי' קמ"ו וע' שו"ת א"צ סי' נ"ו יצא דיש בזה ג' ספיקות להתיר א' שמא בפורט לו מין חמץ הוי כדבר מסוים ב' שמא כשיטת הסמ"ע דאם גם המוכר לא ידע מדבר הנמכר שפיר מהני ודוקא אם המוכר יודע והלוקח א"י אז י"ל דלא ס"ד ג' דשמא במוכר לו כפי שער שבשוק ס"ד ונהי דהעירותי בספרי ח"א סי' ל"ד די"ל דלגבי איסור ב"י דעובר בכל רגע ורגע נ"מ ס"ס וכסברת הר"ן ואיסור תמידי חמיר מאיסור סקילה ולשי' השט"מ באיסור כרת נ"מ ס"ס ולשי' רש"י חולין דקל"ד באיסור מיתה ל"מ חזקה אך באמת מצינו באו"ח סי' תל"ט וסי' תס"ז דגם לענין חמץ מועיל ס"ס ונהי דמפורש שם בסי' תס"ז דלענין אכילה יש להחמיר מ"מ עיקר הטעם משום דהוי דשיל"מ משום דלענין ב"י מהני הס"ס ומותר לשהותו ושוב חשיב דשיל"מ וכמ"ש בפמ"ג בפ"כ ובישי"ע שם ובאמת מצינו דגם לענין איסור א"א מהני ס"ס נשי' כמ"פ ואף להמחמירין עיקר הטעם משום דהוי נגד חא"א אבל היכי דיש ג' ספקות הרי מהני אף נגד ח"א לשי' הש"ך סי' ק"ו ובפרט דנגד חא"א שאינו חזקה בתולדה כ' בנובי"ק חאה"ע סי' קנ"ו דגם להט"ז מועיל ג' ספיקות עיי"ש וא"כ מכ"ש דלענין איסור ב"י מהני ג' ספיקות

ב) יצא דאם הי' אומר לו שמוכר לו כפי שער שבשוק בוודאי דהי' מועיל אך אחרי שלא אמר לו כן רק שמוכר לו סתם א"כ כיון דלא הי' פיסוק דמים שוב י"ל דלא סיד ובאמת י"ל דגם דאם לא הי' אומר לו כלל בשעת מכירה שמוכר לו חמץ הנשכח מאתו ורק בשעה שמצא את החמץ בע"פ אחר חצות הי' מוסרו לחצר העכו"ם הי' מקום לומר לפמ"ש בנובי"ת סי' ס"ג דאם בא החמץ לרשות עכו"ם קודם הלילה דשוב אינו עובר בב"י ולא קנסו לאחה"פ א"כ ה"ה הכא ג"כ הי' מועיל דהי' חשיב כנותנו במתנה להעכו"ם וזוכה בו מתורת קנין חצר ונהי דבדבר שאינו רגיל להימצא אין חצר קונה ע' תוס' ב"מ דכ"ו וב"ב דנ"ד מ"מ הכא לפי האמת דהתנה שאם ימצא עוד חמץ יהי' שייך להנכרי ע"כ דהי' ספק אצלו שמא ימצא עוד חמץ והוי מילי דשכיח ושוב הי' חצר קונה להנכרי אף שלא מדעתו אך באמת יש בזה כמה פקפוקים א' דלשי' כמ"פ באינו עומד בצידו ל"מ רק בתורת שליחות ול"מ בעכו"ם ואף להסוברים דחצר המשתמר מועיל מתורת יד אף באינו עומד מצידו וכמ"ש הנמ"י ובש"ך סי' רמ"ג דהוי כידו אריכא או לשי' הפוסקים דחצר מועיל משום שליחות גם בעכו"ם ע' בקצה"ח סי' קצ"ד אפ"ה בעי עכ"פ שיהי' משתמר לדעת הלוקח ונהי דבדעא"מ מהני אף במשתמר לדעת המוכר כמפורש בש"ס ב"מ די"ב וע' בחו"מ סי' ר' מ"מ בדבר שהוא הפקר מצד איסוה"נ בוודאי דל"ח בכלל דעא"מ ושוב י"ל דל"מ קנין חצר ובפרט שיש לחוש לשי' הנובי"ק סי' כ' וכ"ה בירושלמי דיש ב"י גם בע"פ מחצות וא"כ כבר עבר בב"י קודם שמוסרו לרשות עכו"ם ומכ"ש בנ"ד דאמר לו מקודם שאם נשאר מאתו איזה מין חמץ והי' נמכר להנכרי א כ י"ל דאם אח"כ כשמוסרו לרשות העכו"ם ולא הגיד לו אז כלל שנותנו במתנה בוודאי דלא נתכוין ליתן נו בתורת מתנה רק סמך א"ע על מכירה הראשונה ומאחר דמכירה הראשונה ל"מ כיון דלא הזכיר לו סכום המעות כפי שער שבשוק שוב לא זכה בו הנכרי וכדמצינו בקידושין ד"נ אדעת קידושין הראשונים בעל

ג) אך באמת י"ל דמה שאמר לו שיהי' מכור לו חמץ הנמצא כוונתו כפי שער שבשוק או כפי שומת בקיאין ונהי דלא אמר לו בפירוש כן מ"מ הרי מצינו דאף בדברים שבלב אינם דברים מ מ דברים שבלב כל אדם מהני וא"כ הכא מכח איסור חמץ בוודאי נתכוין להקנות לו באופן המועיל וכה"ג כ' בתוס' שבת די"ח וב"מ ד"ל לענין גינות דאנן סהדי דמכח איסור שבת גמר ומפקר, וכה מצינו גבי נדר דמועיל ידות ואמרי' דהוו כגמר דיבורו ואף די"ל דוקא בנדר דלשי' כמ"פ סגי בגילוי מחשבתו שפיר מהני אף נדר בלב וע' באו"ח סי' תקס"ב אבל במידו דבעי דיבור מפורש י"ל דל"מ אם לא אמר כל הדיבור אפ"ה י"ל כיון דלשי' כמ"פ גם בנדר ושבועה בעי דיבור מפורש ואפ"ה מועיל ידות א"כ ה"ה הכא דמועיל אף שלא גמר כל הדיבור אך לכאורה יש להעיר לפמ"ש בר"ן נדרים ד"ו בבעיות הש"ס אי יש יד לקידושין די"ל דלא דמי לנדר דשם נגמר בדיבור בעלמא אבל בקידושין דבעי מעשה קנין או בכסף או שטר או ביאה י"ל דאף יד מוכיח ל"מ א"כ גם במכירות חמץ דבעי מעשה קנין י"ל דאין גומרין דבריו רק בעי דיבור מפורש וחוץ לזה י"ל לפמ"ש בספרי ח"א סי' כ"ט דבמידי דגם אחר שאנו גומרין דבריו לא יהי' מועיל רק מדרבנן אין אנו גומרין דבריו וחילי עפמ"ש בתוס' כתובות די"ח דבמידי דל"מ רק מדרבנן נא אמרי' פ"ד א"כ לפ"ז במכירות חמץ אם נימא דכל הקנין הוי רק מכח אג"ק ולשי' כמ"פ קנין אג"ק אינו רק מדרבנן א"כ בכה"ג בלא אמר בפירוש שמוכר לו כפי שער שבשוק ורק דרוצין לגמור דבריו א"כ במידי דגם אחר שגומרין דבריו לא יועיל רק מדרבנן מצד הסברא אין אנו גומרין דבריו אך באמת י"ל דמהני מטעם קנין כסף גם לשי' הרמב"ם ז"ל והוי קנין ד"ת ושפיר גומרין דבריו

ד) וגם י"ל בנ"ד כיון דלשי' המק"ח חמץ שנמכר הוי בכלל הביטול ומכ"ש בלא נמכר כדינא גם לשי' הח"ס הוו בכלל הביטול וזה נכלל במלת דבערתיו א"כ הרי עכ"פ נעשה הפקר ובפרט דהוי הפקר מצד איסוה"נ ושוב נהי דלא נתכוין הישראל ליתן לו במתנה רק בתורת מכירה אפ"ה אחר שנעשה הפקר זוכה בו הנכרי מדין חצר ונהי דיש מחלוקת בפוסקים או חצר קונה בעכו"ם מ"מ אחה"פ דנוגע רק לדרבנן יש לסמוך על הסוברים דחצר קונה לעכו"ם ובפרט דכל ימי הפסח הו' סבור שנמכר כדינו והי' אנוס גמור בכה"ג מקיל בשו"ת רח"כ סי' י"ב וגם בשו"ת שו"מ מקיל בזה דבכה"ג ליכא למיחוש להערמה ועפ"י דברי הש"ך יו"ד סי' ל"ט ונהי דבשו"ת א"צ השיג ע"ז מ"מ לאחה"פ יש לסמוך על המקילין ואם הי' אפשר לערבו חד בתרי הי' מקום להתירו