מהר"ש חלק ד שסח

יורש גם בטוען א"ו או פרע לך אבינו דפטור ויש בזה כמה טעמים א' משום דלא הו"ל למידע ב' משום דטוענין ליורש דוודאי פרע אביהם ג' משום דלגבי אביהם חל חיוב וודאי וס' פטור אינו מוציא מידי חיוב וודאי אבל לגבי היורשים יש ס' שמא לא חל עליהם חיוב בשום פעם ואף דעכ"פ הנכסים נשתעבדו בוודאי וספק אם נפקע השיעבוד אפ"ה כ' הפוסקים דכיון דהנכסים נשתעבדו רק מתורת ערבות ונהי דגם אחר מיתת הלוה לא נפקע ולא דמי למוחל שט"ח כנודע החילוק אפ"ה כ"ז היכי דוודאי לא פרע א"כ הרי לא פקע החיוב הגוף וממילא נתרוקן החיוב מן המת על היורש ושוב אכתי יש שיעבוד נכסי אבל היכי דיש ס' בפרעון ועיקר החיוב הוא רק משום חזקת חיוב ומס' א"א לשנות מכפי שהוחזקנו עד עכשיו עכ"פ בכה"ג ל"מ החזקת חיוב להחזיק החיוב על היורש וכמ"ש המפורשים דחזקה כזו שאינו מטעם בירור ל"מ מאחד לחבירו ופירשו בזה שיטת רש"י כתובות דכ"ו וקידושין דס"ו גבי ינאי המלך דחזקת אם ל"מ לבן התמוה לכאורה מכתובות די"ג דאיכא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ועפ"ז ניחא דגבי תרי ותרי אאפ"ל דמועיל מטעם בירור דתרי כמאה ורק דא"א לשנות מכפי שהוחלטנו עד עכשיו ושפיר ל"מ לבן עיי"ש א"כ מכ"ש חזקת חיוב דוודאי אינו מטעם בירור דהא שטרא לפרעון עומד ועיקרו הוא רק משום דמספק א"א לשנות מכפי שהוחזקנו עד שעכשיו ושפיר ל"מ החיוב לגבי הבן וממילא פקע השיעבוד נכסי ועפ"ז י"ל בהא דנסתפק הבי"מ לאה"ע סי' קע"ח דהיכי דטען אביו איא"פ ונתחייב ואח"כ מת אי היורש חייב ועפ"ז י"ל דתלוי בטעמים הללו דא"נ דעיקר הטעם משום דלא הו"ל למידע או משום דטוענין שמא הי' אביהם מברר הפטור אז היכי דכבר טען אביהם איא"פ ל"ש טעמים הנ"ל אבל נטעם שהבאתי משום דהחזקת חיוב ל"מ להטיל חיוב טל הבן אז גם היכי דכבר טען האב איא"פ אפ"ה הבן פטור וז"ב

ב) א"כ לפ"ז י"ל בנ"ד דבשעה שמת אביהם נפקע החיוב לגמרי דהא כמו דיוכל השותף החי לבטל השותפות כמ"כ רשות ביד היורשים לבטל השותפות וכמפורש בש"ע ורק מרצונם קיימו את השותפות ושוב יש ס' על התחלת החיוב ובוודאי גם באיא"פ פטור ושוב בוודאי א"א ליטול בשבועה וכהכרעת התומים. וחוץ לזה י"ל אחרי שראובן טוען כי ביטל השותפות ולא הי' בדעתו לתבוע מהם חלק היזק והסך שנתן להם ויתר מכיסו א"כ ידוע שיטת המסגרת השלחן מובא בקצה"ח סי' י"ב דמחילה בלב הוי מחילה והקצה"ח העיר דהא דברים שבלב אינם דברים והביא בשם מהרי"ט דהיכי דמחשבתו גלוי לכל העולם מהני ולענ"ד י"ל דכבר הקשה הרשב"א גיטין דע"ה דא"נ דנתינה בע"כ ל"ח נתינה אמאי מועיל גט בע"כ ותירץ דדוקא היכי דרוצה לקנות איזה דבר ע"י הנתינה אז ל"מ נתינה בע"כ אבל גט דהוי רק סילוק משועבודי הבעל שלא יהי' מחויב בחיובי הבעל לאשתו לענין זה אף נתינה בע"כ מהני עיי"ש ולפ"ז י"ל דלענין סילוק חוב אף מחילה בלב נמי מהני ובאמת הקצה"ח גופא כ' כעין זה ואף א"נ דגם בכה"ג י"ל דל"מ מחילה בלב אפ"ה י"ל לפמ"ש בנה"מ שם דדוקא היכי דכבר נתחייב אז ל"מ מחילה בלב אבל באומר אכול עמי ודעתו למחול א"כ הרי לא התחיל החיוב בכה"ג בוודאי מהני מחילה בלב שלא לתבוע אותו עיי"ש א"כ הכא דהוי כמחילה קודם שהתחיל החוב והוי כנותן בתורת מתנה אף דלא אמר בפירוש מ"מ מהני מתנה בלב וכמ"ש הנה"מ וא"כ בוודאי דאינו יכול לתבוע וע' קצה"ח סי' תכ"ד בהא דיש מקצת פוסקים דל"מ מחילה בקנס דהוי דשלב"ל וכ' הקצה"ח דעכ"פ ברצון פטור דלא התחיל החיוב דהוי כאומר קרע כסותי והפטר וכ' בחידושי דבתחילתו באונס וסופו ברצון שוב ל"מ מחילה כיון דמיד בתחילת ביאה נתחייב בקנס כמ"ש בתוס' סנהדרין דע"ג אבל בח"כ דבתחילת ביאה לא נתחייב בקנס דהוי רודף וקלבד"מ כמפורש בש"ס סנהדרין שם ורק בסוף ביאה נתחייב אז כשסופו ברצון הו"ל כמו קרע כסותי והפטר ודו"ק

ד) ולכאורה יש לעורר דבנ"ד חשוב כמחילה בטעות דאם הי' יודע שיצטרך לישבע לא הי' נותן במתנה אך באמת י"ל דהרי הוא מחל לגבי האם והיא הרי אינה תובעת אותו ובפרט שי"ל דהא מפורש בחו"מ סי' י"ב דאם נתפשרו הבע"ד בעצמם א"צ קנין ובש"ך שם בשם שו"ת מהר"מ מלובלין הביא דרק מתובע לנתבע א"צ קנין ועיי"ש בנה"מ ובשעהמ"ש אבל הנתבע יוכל לחזור וקשה לכאורה נימא דהוי מחולה בטעות דאם הי' יודע דהנתבע וחזור גם הוא לא הי' מתרצה למחול ועכצ"ל דדבר א' אינו תלוי בחבירו וה"ה הכא די"ל סברא זו יצא דמה שטוענים היורשים למה נתן לאמם אינו טענה כלל כיון שידעו שנותן לה ולא ביקשו אז חשבון ע"כ הסכימו שיהי' כדרך כל השותפות שאינם מחשבון רק לעתים רחוקות יצא לדינא דקשה להוציא מן היורשים מכמה טעמים חדא דלענין העיסקא חשוב כמו ס' בחיוב ב' דלגבי היורש גם בטוען איא"פ פטור ולשי' הבי"מ הנ"ל אף בכבר טען אביהם איא"פ ג"כ היורש פטור ובפרט דנראה שכבר מחל להם שלא יצטרכו עוד להשלים מכיסם ובכה"ג גם מחילה בלב מהני ובפרט דרבו הפוסקים דשותף לא יוכל ליטול בשבועה וז"ב ולענין מה שמבקש ראובן להראות הכתב לפני הב"ד בוודאי דמחויבים להראות וכמפורש בחו"מ סי' ט"ז דאם יש ראי' שלו ביד חבירו דחייב להראותו מדין השבת אבודה ועיי"ש בסעיף ד' דאם טען ששטר שיש לו זכות הוא טבורו והוא כופר דחייב לישבע על זה ומוכח דזה חשיב זכות ממון וע' בחו"מ סי' ס"ו דאם נתן שט"ח לחבירו ולא הקנה בכומ"ס נהי דבמתנה קנה את הנייר מ"מ צריך להראותו בב"ד לטובת חבירו והוא מדין השבת אבידה ועיי"ש בנה"מ שחולק אבל עכ"פ הכא בוודאי דיוכל לעכב שבועתו עד שיתנו היורשים הכתב לפני הבד"צ ואם יאמרו שאין להם כתב יוכלו להטיל חרם על זה וראובן מחויב לישבע שבוהש"ת ולא יוכל ליטול מן היורשים בשבועתו כנלע"ד בס"ד לדינא: ב' חקת תרנ"ט ראדמישלא יצ"ו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי פ"ו להרב הגדול חו"ב כש"ת מ' יעקב קורץ נ"י מפשעצליב יצ"ו

בדבר שאלתו באחד שאמר לעכו"ם שאם שכח מה למכור לו יהי' מכור לו ולא אמר לו