מהר"ש חלק ד שסז

א"כ יש בזה חשש מחמת ע"א בקטטה ומפורש בש"ע סי' י"ז ברמ"א בשם חד דיעה דאם המיר והניחה עגונה דחשוב בכלל קטטה ועיי"ש בב"ש ונודע שיטת הרמב"ם דבע"א בקטטה יש חשש שמא שכרתו אך באמת ז"א דדוקא בהמיר והניחה עגונה אז יש שיטות המחמירין דאז שייך הסברא דסניא לי' אבל בלא המיר אף בברח אפ"ה אכתי שייך סברת דייקא ולשי' הט"ז אף בהמיר דוקא באם האשה גופא אומרת מת בעלי אז יש שיטות המחמירין דחשוב כמו קטטה אבל בעד המעיד גם בהמיר נ"ח כמו קטטה עיי"ש וע' שו"ת רח"כ אה"ע סי' ל' מ"ש בזה ע"כ פשיטא דגם מצד זה ליכא חשש

ח) עתה נבוא לדברי כת"ה שהביא דברי הפנ"י שהקשה דאמאי מועיל ע"א בעדות אשה מה"ת הא אין דשב"ע פחות משנים ותירץ הפנ"י דע"א במיתה ל"ח נגד דשב"ע כיון דהוא אינו מעיד רק שמת ואשתו ממילא שריא והנה לכאורה דבריו מטין לסברת הרי"ף לענין הכרת החלוץ דמהני אפי' עפ"י קרוב משום דאינו רק בגדר גילוי מילתא אולם גם התם יש מחלוקת בפוסקים דלשי' כמ"פ דוקא אם מעוד בשעה שאינו דנין לענין חליצה הוא דמהימן ע' בשו"ת הריב"ש ובנוב"י ובנה"מ חו"מ סי' כ"ח ולשי' כמ"פ גם בשעת מעשה מהני כיון דלע"ע עדיין אינה מותרת דאכתי מחוסר מעשה החליצה ורק אם מעוד אחר שכבר נחלצה אז ל"מ וע' שו"ת בי"ש חאה"ע סי' קנ"ב א"כ לפ"ז לא מבעיא לשי' הריב"ש בוודאי דליתא לסברת הפנ"י כיון דמיד בשעת עדותו דנין להתיר האשה ואף לשי' הב"י דהתם גם בשעת מעשה מהני מ"מ הכא שאני הואיל דע"י עדותו שמת בעלה כבר נגמר היתרה שפיר י"ל דחשיב כמעיד בדשב"ע ודלא כסברת הפנ"י וכה מצינו באמת בש"ס יבמות דפ"ח דפריך בש"ס אע"א בעדות אשה דהוי דשב"ע ומבואר דגם היכי דעדותו נוגע גם לשאר דברים אפ"ה אם עפ"י עדותו דנין להתירה חשוב כמעיד בדשב"ע ודברי הפנ"י צ"ע ובפרט די"ל דעיקר סברת הפנ"י הוא רק משום דעדותו אינו נוגע דוקא לדשב"ע רק גם לשאר דברים ובאמת ז"א דלענין שאר דברים בוודאי דלא יועיל עדותו דע"א ל"מ לענין לירד לנחלה וגם ל"מ לענין גביית ת"כ ונהי דכ' הנוב"י והשי"צ דאי ע"א נאמן מה"ת מהני אף לענין לירד לנחלה וגם לענין ת"כ מ"מ א"נ דלא מהימן מה"ת לענין איסור דהוי דשב"ע בוודאי דלא יועיל לענין ממון ושוב בוודאי דל"מ בדשב"ע אך בגוף הדבר י"ל דעיקר קפידת התורה בדשב"ע דבעי שנים משום דבעי בירור כמו בממון וא"כ בע"א בעדות אשה ע"ו סברת מדעל"ג ודייקא הוי כבירור שבוודאי מת א"כ שוה ע"א לשנים וכמ"ש המהרח"ש דע"י סברת דייקא הוי כבירור ואי דנימא דלא יועיל בירור זולת עפ"י שנים וכעין שכ' הרשב"א, ז"ל דמה"ט ל"מ פדיון תוך ל' אף בכלו לו חדשיו משום דגזה"כ דלא נסמוך אידיעה אחרת רק אידיעת חודש מ"מ לזה שוב מועיל הסברא דמשום עגונה אקילו בו רבנן וגם י"ל נשי' הסיפרי דהא דבעי שנים בדשב"ע הוי רק משום דבע"א יש חשש משקר ול"ח בירור וא"כ מכח סברת מדעל"ג ודייקא דחשוב בירור שפיר אין חילוק בין ע"א לשנים וז"ב נחזור לנ"ד דלדינא הנני מסכים עם הג' מברעזאן ז"ל להתיר אשה זו להנישא לעלמא ויושיב ב"ד של ג' ביחד להגיד לה ההיתר כדין הניסת בע"א כנלע"ד בס"ד לדינא והש"י יצילנו משגיאות: ג' שמות תר"ס ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' פ"ה להרב הה"ג הצדיק בנש"ק וכו' כקש"ת מ' שמואל ז"ל אבד"ק קארטשין יצ"ו

בדבר שאלתו בראובן שהי' לו עסק בשותפות עם שמעון ושמעון שנ"ח ואחר מותו נתן ראובן לאשת שמעון וגם נבנה הגדול שהי' עוסק בהשותפות לכל א' מהם ה' ר"כ לשבועה וכעת פסק מליתן להם ואומר כי השותפות בטלה ומה שנתן להם הי' רק בשביל רחמנות והיורשים טוענים שהשותפות קיים ומבקשים מראובן שישבע שבוהש"ת וראובן משיב כי אם יצטרך לישבע שבוהש"ת ישלישו לו מקודם מה שתובע מהם כי כבר נתן להם יותר מכפי שהי' מגיע להם בחלק השותפות והיורשים אומרים כי חושדים אותו שקיבל הרבה עיסקא והוא הי' צריך להניח בהעסק ג' אלפים ר"כ בלי עיסקא וגם אם באמת לא הי' כ"כ ריוח על חלקם לא הי' לו ליתן לאמם זולת יורש א' התובע אותו ורצונו להשליש חצי שלו כדי שישבע ראובן שישבע גם טוען ראובן שנמצא תח"י היורשים איזה כתב שותפות ומבקש שיתנו היורשים הכתב לפני הבד"צ קודם שישבע אולי נמצא שמה איזה זכות עבורו זה תורף הטו"ת בקצרה

א) והנה בגוף הדבר הרי מפורש בחו"מ סי' קע"ו סעיף י"ט דאחד מן השותפים שמת בטל השותפות וכ' בנה"מ דאם לא ביטל השותפות בפירוש שייך הריוח לאמצע רק שנוטל ש"ט ולפ"ז כ"ז שלא אמר בפירוש שעוסק לעצמו בוודאי הריוח מגיע להשותפות והנה מצינו בחו"מ סי' צ"ג דשותף אינו נאמן ליטול בשבועה וכ' הט"ז בסי' קע"ו סעיף ו' דבאמת פוסק הש"ע כשיטת הרמ"ה דשותף א"צ לשלם מביתו ורק בסי' צ"ג לא בא רק להשמיענו דאינו נאמן להוציא בשבועה עיי"ש ובקצה"ח סק"ג מסיק דאם לא נתן המעות בתורת עיסקא אז אף בהותנו בפירוש שיהי' ההפסד לחצאין מ"מ הו"ל כא"י אם נתחייבתי אבל בנתן על עיסקא ח"כ מיד נעשה שותף השני לוה על המעות אז אם טוען שנפסד העיסקא הו"ל בכלל איא"פ ונאמן זה ליטול בשבועה עיי"ש וע' בנה"מ סי' צ"ג סק"ה שכ' ג"כ כסברא זו ולפ"ז בנ"ד דכפי הנראה נתן ראובן מעות להעסק בתורת עיסקא א"כ י"ל דחשיבי היורשים בכלל איא"פ אך באמת יש בזה לדון טובא דכפי הנראה שתובע סכום רב על עיסקא ואם לא הי' מקבל כ"כ על עיסקא בוודאי דהי' ריוח טפי בהעסק וא"כ חיוב עיסקא הרי לא חל בשעת הלוואה הואיל דאז יש ס' שמא לא יהי' ריוח ולא יצטרך לשלם עיסקא וא"כ שוב לענין העיסקא הו"ל ס' בחיוב וע' ביו"ד סי' ק"ע דערב בעד ריבות בעי קנין דהוי ערב שלא בשעת מ"מ וע' בקצה"ח סי' פ"א וסי' קכ"ט

ב) וחוץ לזה הרי קיי"ל בחו"מ סי' ע"ה דגבי ששם