מהר"ש חלק ד שסו

מועיל מפני קולת עגונה א"כ בלא הזכיר רק שמו ושם עירו שוב י"ל דל"מ עדותו כלל מכח ממנ"פ דמה"ת ע"א בלא"ה ל"מ ומדרבנן הא שוב שמו ושם עירו ל"מ בלו שם אביו וכה"ג כ' בשו"ת פמ"א ובשו"ת ברית אברהם דע"א במשאל"ס ל"מ אף בצירוף סימן אמצעי דמה"ת ע"א ל"מ ומדרבנן הא שוב חוששין שמא עלה מן המים וכה"ג מפורש ברמ"א אה"ע סי' מ"ב דקדושי דרבנן לפני פסו"ע דרבנן ממנ"פ א"צ גט והעיקר כמ"ש הב"ע דבעדות אשה לא איכפת לן בח"ד ובפרט דלשי' כמ"פ ע"א בעדות אשה מהני מה"ת א"כ בוודאי דאין לדחות עדותו מכח חשש ח"ד ושפיר ע"י עדותו בצירוף זה דידענו דבעלה של זו בוודאי הי' בלאנדאן יש צד גדול להתיר אשתו וז"ב ונהי דאכתי יש לעורר בנ"ד כיון דכעת הי' מקום דירתו בסטיטשין והעד הזכיר שם כפר וואלע וואדאווסקיע אפ"ה י"ל דזה ל"ח שינוי דאדם עלול לקרוא א"ע בשם מקום מולדתו וכדחזינן דבדורות הראשונים הי' כותבין בגט שם מקום הלידה ומה גם דכבר כתבתי בשם שו"ת הר"ן דכל שידענו בכמה הוכחות שבעלה של זו מת אין אני משגיחין על קצת שינוי ומתרצין באופן שלא יהי' שינוי וה"ה הכא ומה גם דיפה כ' כת"ה די"ל דשם אשתו חשוב כהזכיר שם כינוי ומועיל להצטרף נשמו ולשם עירו וז"ב

ה) ומה שהעיר כת"ה מחמת שהעד נטל שכר באמת י"ל דכבר העיר בנוב"י דא"נ דע"א בעדות אשה מהני מה"ת בוודאי דיש בכה"ג פסול מכח נוטל שכר להעיד אבל א"נ דל"מ רק מדרבנן א"כ כיון דמה"ת לא יועיל בעדותו שוב ליכא בזה מכח נוטל שכר להעיד עיי"ש וכיון שכן ממנ"פ לא יועיל עדותו בנ"ד דא"נ דע"א בעדות אשה מועיל מה"ת שוב והי' בזה פסול מכח נוטל שכר להעיד ואי ל"מ רק מדרבנן שוב יש לפסול עדותו מכח ח"ד ועפ"י הסברא שכתבתי לעיל אך באמת ז"א חדא דכבר הבאתי דבעדות אשה דלא בעי תורת עדות לא איכפת לן בח"ד ובפרט דכבר הבאתי די"ל דשם אשתו חשיב כשם כינוי ושם כינוי חשוב כשם אביו וא"כ חשיב כדבר שלם ושוב יש לסמוך על הפוסקים דע"א בעדות אשה ל"מ רק מדרבנן וממילא אזדא הפסול מכח נוטל שכר להעיד ובפרט דשכר טרחה דבר מיעוט מותר כמ"ש הט"ז ועפ"י שאר הסברות שכ' בנוב"י שם בחאה"ע סי' כ"ט וע' בשו"ת שי"צ סי' פ"א שהטור דהיכי דכבר הגיד הדבר להאשה במקומו א"כ אז הרי לא צריכין כלל את עדותו לפני ב"ד הואיל דגם עמפ"ע נאמן בעדות אשה והיכי דהאשה אומרת סתם ששמעה שמת בעלה לכ"ע א"צ שיגיד העד את עדותו לפני הב"ד וכיון דלא נצרך כלל לעדותו שפיר יוכל ליטול שכר עיי"ש וה"ה הכא דהגיד לאמה של העגונה את העדות בביתו רק שהוא ביקשה ליסע עמה לסטיטשין להעיד בפני ב"ד א"כ הא מפורש בש"ס שבועות דל"ב דבאמר לה לדידה שוב אינו חייב ק"ש משום דלא נצרך עוד לעדותו ועיי"ש בר"ן שכ' דאף דהיכי דהראשון מכחישה הראשון נאמן ושוב מפסידה בכפירתו מ"מ כיון דלא הוצרכה להביא אותו לב"ד אינו חייב ק"ש ועיי"ש בריטב"א ובספר ש"ש מ"ש בזה וה"ה הכא דכבר הגיד עדותו להאשה בביתו ושוב לא הי' נצרך כלל לעדותו לפני ב"ד ושפיר אזדא בזה האיסור דנוטל שכר להעיד ובפרט דכבר הבאתי דשכר טרחה דבר מיעוט מותר ליטול וא"כ לכאורה יש לנו עדות מספיק להתיר

ו) עוד יש סניף להיתר בנ"ד מצד עדותו של אח הר' בעריל הנ"ל שהשיג מכתב מלאנדאן שר' בעריל מת ושיקח השתי ילדות לביתו ונהי דבמכתב של האיש מלאנדאן לא נזכר שמו ושם אביו אפ"ה הואיל דהאיש מלאנדאן כתב המכתב לאחיו של ר' בעריל נראה שכוונתו על אחיו וכמפורש בח"מ סי' י"ז דאם העד המעיד והנאבד הם מעיר אחת מהני שמו לחוד דוודאי נתכוין אבן עירו וגם מזה שכתב לו שיקח השתי ילדות לביתו נראה מבואר שנתכוין על אחיו וא"כ יש לנו סניף מעדותו של אחיו של ר' בעריל להיתר ומפורש בש"ע סי' י"ז סעיף ד' ובב"ש ס"ק י"ד דבזכרים הדומים לאלו לכ"ע ביש להם בנים נאמנים ועיי"ש בח"מ ובבי"מ מ"ש בזה ובפרט דכבר כ' המלמ"ל דהיכי דכבר יצאה מח"א ד"ת אף בלי עדותו אז גם ה' נשים מהימני א"כ לפ"ז בנ"ד דעכ"פ ע"י עד הראשון אפי' אם נימא דל"ח כהגיד גם שם אביו מ"מ חשש שני יוב"ש בלא הוחזק הוי רק מדרבנן ושוב גם עדות של ה' נשים מהני ומכ"ש בזכרים הדומים לאלו דמהני ומכ"ש בנ"ד דאינו רק אחיו מאמו דלאו בכלל יבום הוא בוודאי דמהימן ואף דהכתב אינו מקוים מ"מ כמה פוסקים הסכימו דבעדות עגונה ל"ח לזיוף דאוקמה אד"ת ונודע מ"ש הנוב"י דאף א"נ דע"א אינו נאמן מה"ת אפ"ה מועיל עדות ע"א בכתב אפי' באינו מקוים דנהי דל"מ עדותו מה"ת מ"מ לענין חשש זיוף דהוי רק חשש דרבנן מהני ע"א וראייתו מש"ס גיטין ד"ג דמשני קיום שטרות דרבנן וקשה הא עדות בשטר ל"מ מה"ת ועכצ"ל הואיל דחשש זיוף הוי רק מדרבנן לא חיישינן עיי"ש וכבר קדמו בשו"ת מהרי"ט אך לכאורה יש לחלק בשלמא התם שני החששות אינם משם אחד דהריעותא מחמת שאינו מקוים הוי מכח חשש שקר אבל הריעותא דעדות בשטר דל"מ מה"ת הרי אינו מחשש שקר צדקו דברי המהרי"ט בכוונת הש"ס גיטין הנ"ל אבל בדינו של הנוב"י בעדות ע"א בכתב שאינו מקוים שוב י"ל דנ"מ הואיל דבזה ב' החששות הם מכח חשש שקר דע"א ל"מ מה"ת מכח חשש משקר או עכ"פ מחשש בדדמי כמ"ש בנה"מ חו"מ סי' ל"א וכתב שאינו מקוים ג"כ החשש מכח משקר וח"כ י"ל כיון דעיקר הטעם דל"ח לזיוף משום דרובא לא חשידי לזיוף וכ"ז בב' עדים אבל בע"א דבלא"ה יש בו חשש משקר וא"כ וי"ל דהוי עכ"פ בכלל תרי מיעוטי והיכי דב' המיעוטים הם משם אחד כבר כ' הר"ן דחשוב כפלגא ומש"ס ברכות דנ"ג מבואר דחשוב כרובא וע' פמ"ג יו"ד סי' קי"ב מ"ש בזה אך לשי' הסוברים דע"א בעדות אשה מהני מה"ת שוב ל"ח לזיוף דאוקמה אד"ת בחשש טיגון ובפרט די"ל דאף להחוששין בכתב שאינו מקוים על חשש זיוף מ"מ הכא דעכ"פ ע"י עד הראשון נסתלק החשש איסור תורה הואיל דמה"ת בוודאי מהני שמו ושם עירו וא"כ היכי דא"צ העדות שבשטר רק לענין דרבנן בוודאי דיש לסמוך אכתב שאינו מקוים דלענין דרבנן בוודאי דל"ח לזיוף וכמ"ש בתוס' גיטין ד"ב דבגט ל"ח לזיוף ורק בממון חוששין לזיוף לפי שגם רוב ל"מ בממון לכך הוצרכו חז"ל קיום וה"ה די"ל היכי דעיקר ההיתר נצמח ע"י שטר י"ל דמכח חא"א וחזקת חי חוששין לזיוף וכ"ז היכי דלא נסתלק עדיין החשש איסור תורה אבל הכא דעכ"פ כבר נסתלק הח"א תורה ע"י עדות הראשון בכה"ג בוודאי דנגד החשש לעז יש לסמוך על השטר הואיל דרובא לא חשידי לזיוף

ז) והנה לכאורה יש עוד לחוש בנ"ד דבעלה ברח ממנה א"כ י"ל כיון דליכא בנ"ד רק ע"א