מהר"ש חלק ד שסד

אמרו חז"ל דהיכי דהפועל יפסיד פעולתו היום אין רשות להבעלים לחזור ולא דמי למבטל כיסו של חבירו כיון דאם כבר התחיל במלאכה כבר נתחייב הבעה"ב לשלם לו שכר פעולתו וחשוב ככבר זכה בו הפועל ואם באמת הפועל והי' לו פסידא שפיר אסור לבעה"ב לחזור בו ונהי דאם סוגר את העבד שלא יוכל לעשות מלאכה פטור דל"ח טפי ממבטל כוסו אפ"ה הואיל דאסור להיות מבטל כוסו של חבירו והכא דכבר התחיל במלאכה וזכה כבר בהשכר פעולה חשיב כמפסידו בידים שפיר לא יוכל הבעה"ב לחזור בו וכה"ג מצינו בחו"מ סי' ע"ג בנחלקו על הזמן פרעון דחייב לישבע והעיר בקצה"ח דהא ל"ח כפירת ממון דלא עדיף ממבטל כיסו דפטור ותירץ דכיון שאם יודה יצטרך לשלם עכשיו שוב חשוב כפירת ממון וה"ה הכא חשיב כמפסידו ושפיר חייב הבעה"ב לשלם לי ואף בלא התחיל במלאכה דבכה"ג הרי עדיין לא זכה בהשכר פעולה ושוב הי' מקום לומר דל"ח טפי ממבטל כיסו אפ"ה אכתי שייך סברת הריטב"א דבהפסד ברור גם מבטל כיסו חיוב או עכ"פ כסברת המרדכי והשט"מ דקיבל עליו חיוב אף בגרמא וכ"ז התם אבל באבילות באמת אבל אסור במלאכה ואסור לו להרויח ורק בדבר האבד והיינו שיהי' לו הפסד גם אחר שיכלו ימי האבל וכגון שיתקלקל החפץ או שלא יהי' יכול למכור הסחורה אז זולת ע"י הפסד מהקרן א"כ יגרום לו האבילות היזק גם על זמן שכבר יהי' נפסק האבילות אז שפיר מיקרי דבר האבד וכמ"ש בנובי"ק או"ח סי' כ"ז לענין אונן דמותר לספור בלי ברכה ספה"ע כדי שלא יפסיד הברכות משאר הימים עיי"ש אבל הפסד מלאכה דלא יפסיד רק הריוח מאותן הימים זה לא מיקרי הפסד דהא באמת כך הוא רצון חכמים שלא יהנה משום ריוח בזו הימים ואזדא הערת כת"ה וז"ב ופשוט

ו) אך בגוף הדבר י"ל דהרי חזינן דדוקא בפועל שהוא אבל והוא עובד במקום כזה שאם לא יעבוד בימי אבל נא יחזיקו הבעה"ב גם אח"כ אז אמרי' דמיקרי דבר האבד אבל באם לא יפסיד מקומו אח"כ אסור לו לעבוד בימי אבלו א"כ מכ"ש בבעה"ב אבל בוודאי דאסור לו להניח לעבוד אצלו שום אדם ואף אם עובדים אצלו בקבלנות אפ"ה י"ל חדא דבביתו של אבל אסור ועוד דמלאכה שהוא מפורסם שהוא של ישראל אסור וע' בתוס' פסחים דכ"א ובב"ח סי' תמ"ג שכ' דבכותח דשם בעליו עליו אסור אף במכירה עיי"ש וא"כ לפ"ז לכאורה ליכא שום צד היתר בנ"ד אך באמת י"ל דכמו דמצינו בש"ע דגם בתנור ומרחץ אם כבר נתפרסם שנה אחר שנה שהוא בקבלנות מותר ה"ה הכא כיון דבעירו נתפרסם הדבר שכל הפועלים העובדים בהפאבריק שלו הוא בקבלנות תו ליכא מ"ע ושרי ונהי דאכתי יש לחוש לחשדא דאורחים וכמ"ש בנוב"י סי' י"ב דדוקא בשדה כ"ע יודעים שהוא באריסות אבל הכא איכא חשדא דאורחים אפ"ה י"ל הואיל דגם בכל העולם הדרך של העובדים בפאבריק לעבוד בקבלנות א"כ ליכא ג"כ חשדא דאורחים ועוד י"ל לפי"מ שהעלה הנוב"י שם דבמלאכת חוה"מ דהוי רק אסמכתא ל"ח לחשדא דאורחים וכמ"ש המג"א דבשביעית הקילו א"כ ה"ה די"ל באבילות דעכ"פ אחר יום א' לכל השיטות אינו רק מדרבנן בוודאי דאין לחוש לחשדא דאורחים ולמ"ע דבני עיר בוודאי דליכא חשש הואיל דשם נתפרסם שעובדים בקבלנות וא"כ מאחר שהפועלים הם עניים ונוגע להם להפסד נלע"ד להקל ולהתיר להם לעבוד אצלו ורק אחר ג"י אבל בתוך ג"י יש לאסור כנלע"ד בס"ד לדינא: ב' ויצא תרנ"ח ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' פ"ד להרב המאה"ג כש"ת מ' יהודה ליבוש נ"י מוצד"ק סטיטשין יצ"ו

בדבר שאלתו באחד שברח מאשתו זה ד' שנים ללאנדאן ושמו הי' בעריל ומקום מולדתו הי' בכפר וואלע וואדוסקיע ודר שמה כמה שנים ואיזה שנים קודם שברח הי' דר בעירכם וה' לו ב' בנות ולקח גם אותם ללאנדאן וכעת באתה חמותו לפני כת"ה והביאה עד א' ממעליץ והגיד שהי' בלאנדאן אצל אחד מאנשי עיר מעליץ שהי' לו בית אכסניא וראה שם איש אחד ודיבר עמו הרבה פעמים ואח"כ נחלה ושאל אותו על שמו ואמר לו ששמו בעריל ושם אשתו לאה ושהוא מכפר וואלע וואדאוסקיע ואחר ב' ימים מת האיש הנ"ל וראיתי אותו על פניו בשעה שהטילו אותו לארץ והכיר בו כי הוא ממש אותו האיש שדיבר עמו בימי חליו וגם העיד שראה אותו בחייו שהי' עובד שם מלאכת סנדל ועוד הביאה חמותו מכתב מאחי הנפטר הדר במעליץ שכותב שהי' לו מכתב מלאנדאן מבעל אכסניא הנ"ל וכותב לו שהר' בעריל מת שם ונשארו ב' הבנות גלמוד ומבקש ממנו ליקחם לביתו בחזרה זה תורף הגב"ע וצריכין לדון אי סגי מעדות הנ"ל להתיר ורק שיש ריעותא דחמותו נתנה איזה ר"כ להעד ממעליץ בעד זה שיסע לסטיעשין (הגיד עדותו ורק שחמותו אומרת כי העד הנ"ל רצה להעיד בחנם ורק שביקש איזה ר"כ בעד שכר בעילה שצריך ליסע לסטיעשין וגם יש ריעותא במה שהעיד בלילה זה תורף השאלה

א) הנה מקיר הדבר ביבמות דקט"ו בהא דיצחק ריש גלותא דסובר אביי חוששין לתרי יצחק ורבא אמר ל"ח ופירש"י ז"ל דמיירי ששכיח שיירתא ולא הוחזקו והכוונה דשכיח שיירתא מקורטבא לאספמיא אך לא הוחזק ואמרו העדים שיצחק ריש גלותא מת באספמיא ויש ס' שמא יצחק אחר שהי' ריש גלותא מת שמה כיון דשכיח שיירתא ופליגי בפלוגתת רבה ור"ז גיטין דכ"ז אולם הרמב"ן והרשב"א פירשו דמיירי שהעידו העדים שאותו שיצא מקורטבא לאספמיא מת ועיקר החשש שמא יב"ש אחר בא מעלמא לקורטבא והוא מת ויוב"ש שדר בקורטבא הלך למק"א ועל זה קאמר רבא דל"ח דסמכינן אסברת כנכ"ה כיון דידעינן בוודאי שאותו איש הי' בקורטבא ויוצמח דפלוגתת אביו ורבא הוי אי סמכינן אסברת כנכ"ה לענין איסור א"א והנה לשי' כרי"ף והרמב"ם קיי"ל במיתה כרבא ולשי' הרמב"ן והרשב"א כיון דידעינן דאיש זה שמת הי' בקורטבא אין לחוש שאיש אחר ששמו כשמו הי' ג"כ במקום הזה וסמכינן אסברת כנכ"ה אף נגד ח"א א"א אף דבאמת בסוגיא דמומין לא קיי"ל כרבא רק כר' אשי מ"מ הכא כיון דע"כ איש א' מת ואיתרע ח"ח של אדם א' א"כ מה לי ח"ח של זה או של איש אחר והא דכ' המפורשים בהא דבספק ג"י לשי'