מהר"ש חלק ד שסג

ב) וביותר ביאור י"ל דדוקא בחוה"מ דגם אצל הפועל יש איסור לעשות מלאכה ורק שהתירו לו לעשות מלאכה א"כ י"ל מגו דאישתרי להפועל אישתרי נמי להבעה"ב וכדס"ל לאביי בזבחים דל"ב דאמרי' מיגו דאישתרי אישתרי ונודע דאמרי' מגו דאשתרי אף מגברא לגברא והיינו מאיש לאיש ע' בשאג"א סי' ל' אבל היכי דהפועל אינו אבל א"כ ל"ש מגו דאישתרי להפועל אישתרי נמי לבעה"ב דהרי להפועל לא נאסר מעולם וכמ"ש בתוס' זבחים דנ"ג לענין מחנה לויה וכה"ג מצינו סברא זו לענין הותר מכללו דדבר שלא הי' בכלל האיסור מעולם ל"ח בכלל הותר מכללו ע' רש"י זבחים דט"ז ע"ב וברש"י נזיר דמ"ד ושפיר אסור לאבל לתת מלאכה אף לפועל עני והנ"מ בין סברא הראשונה שכתבתי לעיל לבין סברא השניה י"ל היכי דהבעה"ב הוא אבל וגם הפועל עני הוא אבל דבכה"ג גם אצלו שיך האיסור והותר לו לעשות מלאכה א"כ לסברא השניה שוב הותר ג"כ להבעה"ב אבל לתת לו המלאכה משום מגו דאישתרי להפועל אישתרי ג"כ להבעה"ב אבל לסברא הראשונה שכתבתי משום דיוכל למצוא מלאכה אצל ישראל אחר שאינו אבל לפ"ז י"ל דאף אם הפועל הוא עני וגם אבל אפ"ה אכתי אסור להבעה"ב אבל לתת לו מלאכה משום דיוכל הפועל אבל להשתכר אצל ישראל אחר שאינו אבל וז"ב עכ"פ נשמע דסברת החמ"ד אינו מכח הטעם שכ' כת"ה משום דדמי למלאכת חוה"מ דשאני בחוה"מ דחשיב הותרה וכה הראוני בנו הג' מ' חיים יחי' בספר אשל אברהם סי' תקל"ט שכ' דבחוה"מ דמותר לעשות מלאכה בדבר האבד מותר ג"כ לעשות אף ע"י ישראל אחר אף היכי דהבעה"ב גופא יוכל לעשותו אפ"ה גם אחר רשאי לעשות אף דלגבי האחר אינו דבר האבד אפ"ה מותר כיון דזה ל"ח בגדר דחויה שנהי' מוכרחים לאהדורי אהיתר יותר מרווח רק דחשיב הותרה ובהותרה א"צ למיהדר כלל אהיתר יותר מרווח עיי"ש מבואר להדיא מדבריו כמ"ש לעול

ג) נחזור לסברת החמ"ד דגם בדבר האבד לאחרים רשאי להאבל לעשות וביאור דבריו נלע"ד בפשיטות דאחר שכבר כתבתי דהא די"ל דאבל אסור לתת מלאכה גם לפועל עני משום דהפועל יוכל להיות מוצא להשתכר במק"א אצל אחרים שאינם אבלים ובכלות ימי אבילות של זה שוב יהי' יכול לחזור לעבוד אצל זה ויוכל להיות שלא והי' להפועל שום הפסד וי"ל דהדבר דומה לדשיל"מ דאמרי' עד שתאכלנו בס' איסור תאכלנו בהיתר גמור א"כ התינח בדבר שאינו אבד אבל בדבר האבד דלא דמי לדשיל"מ וכנודע דהיכי דהמאכל מתקלקל ל"ח בכלל דשיל"מ א"כ י"ל הואיל דאם הי' דבר האבד אצלו הי' מותר להאבל לעשותו ה"ה די"ל דבדבר האבד לאחרים ג"כ רשאי והרי חזינן בש"ע שם סעיף ב' דבאין לו לאכול עושה בצנעא בתוך ביתו אחר ג"י ורק בפרהסיא אסור משום דהרואה אינו יודע אם הוא עני א"כ לפ"ז בדבר האבד דמותר לאחר ג"י אפי' בפרהסיא א"כ שפיר גם בדבר האבד לאחרים נמי שרי דהרואה לא ידע שאצלו אינו דבר האבד וז"ב בכוונת דברי החמ"ד אבל לא משום דדמי לחוה"מ ודו"ק

אולם מה הוא דבר האבד לכאורה מצינו בש"ע דבפרקמטיא דוקא בנפסד מקרן חשיב דבר האבד אבל מניעת הריוח לא מיקרי הפסד זולת ביריד גדול ועיי"ש בפת"ש שכ' בשם החמ"ד דרק במו"מ בדבר שאינו מצוי מותר אבל מה שיוכל להרויח במלאכה אף שיוכל להרויח הרבה אסור והסברא י"ל דמניעת הריוח ל"ח בגדר דבר האבד דכך הי' רצון חז"ל שלא ירויח באותו זמן וכה"ג כ' בתוס' ע"ז די"ג דל"ח נהנה מע"ז מה שמניחין לו את המכס דחשוב רק כמבריח ארי עיי"ש והסברא י"ל לא מבעיא למאי דקיי"ל פורע חובו של חבירו דשרי במודר הנאה דל"ח רק מבריח ארי וה"ה הכא דל"ח הנאה ואף א"ל דבבע"ח עכו"ם חשיב מהנה מ"מ י"ל כ"ז שם דהמדיר נתן ממונו אבל הכא דרק הניחו לו את המכס ולא נתעורר לו הנאה מחודשת דגם עד עכשיו הי' המעות שלו אף דמצילו מן ההפסד חשיב רק כגרם הנאה וה"ה להיפוך היכי דאין לו הפסד מכיסו רק מניעת הריוח בכה"ג לא התירו לו כיון דכך הי' רצון חז"ל שלא ירויח באותן הימים

ד) וראיתי לכת"ה שהעיר דמדחזינן דכ' החמ"ד דפועל אסור לעשות מלאכה אף היכי דיכול להרויח הרבה וע"כ הטעם דשכר פעולה ל"ח דבר האבד והרגיש על זה מהא דמפורש בחו"מ סי' של"ו דאם הלכו הפועלים אף אי לא הי' להם אמש מלאכה אפ"ה מיקרו דבר האבד היכי שאין מוציאין עכשיו להשתכר ואי הי' הדין דזה ל"ח רק ריוח א"כ לא הי' חשוב בכלל גרמי דמניעת הריוח לא מיקרי גרמי עכת"ד כת"ה הנה באמת עיי"ש בקצה"ח שהעיר דיהי' רק כמו מבטל כיסו של חבירו דפטור וכ' שם בשם מהר"מ ב"ב דבאמת ל"ח בכלל דבר האבד דמניעת הריוח ל"ח בכלל דבר האבד ולפלא שלא ראה דברי הקצה"ח במקומו אך בגוף הדבר י"ל לפמ"ש בשט"מ ב"מ דע"ג דגם בגרמא בעלמא מ"מ בקיבל עליו להתחייב חייב אף בגרמא וע' בריטב"א שם דבמידי דחבירו סמך עליו והי' לו ריוח ברור אף במבטל כיסו חייב וע' בנה"מ סי' קפ"ג וסי' ש"ו ובשו"ת ח"ס חו"מ סי' קע"ח א"כ שפיר בפועל אף בלא התחיל במלאכה מ"מ כיון דגמרו השכירות הוי כקיבל עליו לשלם לו השכר פעולה ושפיר באם הי' הפועל יוכל להשכיר ועכשיו אינו מוציא מקום להשתכר א"כ הא הוי הפסד ברור והבעה"ב הא קיבל עליו בכה"ג שפיר חייב אפי' בגרמא וכשיטת המרדכי פ' הגוזל וע' בנה"מ סי' קע"ו וע' בתוס' קידושין ד"ח שכ' דבכה"ג עכ"פ ל"ש לומר מנה אין כאן הואיל דיש עכ"פ חיוב בד"ש עיי"ש ויש לצרף ג"כ שיטת הבית יעקב מובא בקצה"ח סי' ע"ה דמי שהי' חיוב לצי"ש ונתן מעות בחזקת שחייב עפ"י דין דאפ"ה לא מיקרי מחילה בטעות וה"ה הכא באמת שכר פעולה ל"ח רק מניעת הריוח ואפ"ה ניחא הא דבעה"ב חיוב בחזר בו משום דגבי הפסד ברור לשי' הריטב"א גם במבטל כיסו חייב ומכ"ש בקיבל עליו הרי חיוב לכ"ע ורק היכי דלא התחיל במלאכה דאז עדיין לא זכה בשכר פעולה שהבטיח לו וחשיב רק כקיבל עליו שלא יגרום לו היזק אז שפיר אם לא הי' לו אמש מקום להשתכר פטור אבל בהתחיל במלאכה דכבר זכה בהשכר פעולה שהבטיח לו אז אף שלא הי' להם אמש מקום להשתכר מ"מ חשיב כגורם לו היזק בזה שזכה מכבר דמי ממש למוחל שט"ח דחיוב לשלם מדד"ג והיכי דמוציא כעת מקום להשתכר הרי שוב ליכא פסידא וכה"ג כ' הרמב"ן בסוגיא דשיקול הדעת דהיכי דאפשר שלא והי' פסידא כגון באם ניהדר את הדין אז אמרי' הדר דינא כדי שלא יהי' פסידא ושלא נצטרך לדון דד"ג עיי"ש וז"ב

ה) אך בלא"ה הדמיון שכ' כת"ה לא דמי כלל דבשלמא בסי' של"ג דהפועל רשאי לעבוד א"כ שפיר