מהר"ש חלק ד שסא

בו אפ"ה לא דמי לטוי לארוג דהתם קודם הטוי יש עליו שם שערות פשתן וע"י הטויה נשתנה שמו לחוטי פשתן ואח"כ ישתנה שמו לשם בגד א"כ עדיין אינו עסוק במלאכה האחרונה דעדיין מחוסר מלאכה שע"י המלאכה ישתנה שמו אבל הכא מיד מתחילת הבנין הרי עוסק במלאכה כזו שבגמר אותו מלאכה יהי' חזי לקבור בו א"כ שפיר תיכף חל עליו שם איסור א"כ לפ"ז גם בנ"ד דעכ"פ עוסק במלאכת העיבוד נהי דכ"ז שלא הוחלק השערות לא חזי לכתוב עליו אפ"ה לא דמי לטוי לארוג וכנ"ל

ה) אולם י"ל דידוע מחלוקת הראשונים ז"ל אי סגי הזמנה בדיבור או דבעי הזמנה במעשה ונשי' כמ"פ בעי הזמנה במעשה ורק דסגי במעשה זוטא כיון דילפינן מע"ע ושם בירידה לנחל איתן ליכא שינוי בגוף וא"כ ל"ח רק מעשה זוטא וממילא דסגי בהזמנה מועטת ובאמת י"ל דדוקא אי ילפינן מע"ע שפיר נשמע דגם במעשה זוטא נאסרה אבל א"נ דמע"ע א"א ללמוד רק דנלמוד מע"ז או כסברת הרז"ה דבמעשה רבה נתקדש מצד הסברא שוב בעי עכ"פ מעשה רבה ולפ"ז י"ל ממנ"פ אי ילפינן מע"ע אז נהי דנשמע דאף במעשה זוטא נאסרה מ"מ שוב חשוב הקדש בטעות לשי' הרמב"ם כפי פירוש הכ"מ ואי נימא כשיטת התוס' בחולין דבכה"ג ל"ח הקדש בטעות א"כ שוב נשמע דע"ע לא נאסרה מחיים ונהי דאכתי י"ל דקלף המעובד לס"ת אסור לשנותו דנילוף מע"ז או כסברת הרז"ה דבמעשה רבה נתקדש מצד הסברא מ"מ שוב בעי עכ"פ מעשה רבה ובנ"ד דלא הי' טפי מהכנסה לסוד בוודאי דל"ח רק מעשה זוטא אולם אכתי י"ל לפמ"ש עוד הכ"מ בביאור דברי הרמב"ם ז"ל דבע"ע נפל ס' בלבו, שמא ימצא ההרוג כיון דלזה מודדין הערים א"כ שוב י"ל דגם הרמב"ם מודה דבכה"ג ל"ח הקדש טעות וסובר דע"ע מחיים נאסרה ושוב נשמע דגם במעשה זוטא נאסרה ושוב אזדא הצד הותר הנ"ל

ו) אך לדינא י"ל כיון דלשי' רש"י ותוס' גם בגוף הקדושה הזמנה לאו מילתא ולשי' המג"א אי ע"ע לא נאסרה מחיים בוודאי דהזמנה לאו מילתא אפי' בגוף הקדושה ובפרט דכבר הבאתי די"ל ממנ"פ להתיר ואף שהבאתי דיש ללמוד מע"ז הרי כבר הבאתי די"ל דשוב בעי מעשה רבה, ונהי דהבאתי דיש לחוש לתירוץ השני של הכ"מ ולפ"ז גם במעשה זוטא יש לאסור מ"מ לענין זה יש סניף משיטת הרמב"ן ז"ל דקלף כ"ז שלא נכתב עליו ל"ח רק תשמיש קדושה וליתר שאת י"ל דישאל עצמו על מה שהזמינו לקדושה הגם דיש להסתפק אי מועיל שאלה להזמנה דהנה באמת קיי"ל בהקדש בדיבור מועיל שאלה ובבא ליד הגזבר ל"מ שאלה ובתוס' כריתות די"ג כ' דאף בבא ליד הגזבר כ"ז שלא נזרק דמו כהלכתו מהני שאלה ובשו"ת ח"ס כ' דהעיקר תלוי אם עדיין לא נגמר כל ההקדש אז אכתי חשיב בעלים ובקדשי בדה"ב מיד כשבא ליד הגזבר נסתלק מן הדבר אבל בקדשי מזבח דכוונתו בהקדישו הי' שיתכפר בי א"כ שפיר כ"ז שלא נזרק הדם ישנו בשאלה והנוב"י כ' הטעם דל"מ שאלה בבא ליד הגזבר עפמ"ש בר"ן נדרים דפ"ה בהפקיר נכסיו ע"י נדר וזכה בו אחר דל"מ שאלה אף דע"י שאלה נפקע דיבור האיסור אפ"ה הוא זכה עכ"פ מן ההפקר וה"ה הכא נהי דדיבור ההקדש פקע ע"י שאלה מ"מ לענין זכיית ממון אין נ"מ אי נתן בתורת הקדש או בתורת מתנה ולכך א"א להפקיע עיי"ש ולפ"ז י"ל קושית התוס' ב"ק דס"ו גבי גנב שהקדיש דקאמר בש"ס משום דהוי יאוש ושה"ש והקשו בתוס' דהו"ל שינוי החוזר ע"י שאלה ועוד הקשו אמאי לא קאמר מטעם דהוי שינוי רשות ותירצו דמיירי בקדשים שחיוב באחריותן וראי' דלעיל גבי קרבנו קאמר דס"ל דחל ההקדש אעפ"י דלא ידע משה"ש ועכצ"ל דהתם דמיירי בקדשים שא"ח באחריותן שפיר מועיל משום שינוי רשות והעירו המפורשים דאמאי לא קאמר לעיל דהוי שינוי החוזר ע"י שאלה וממנ"פ אי מועיל שינוי רשות משום דבהיתרא אתו לידו א"כ ל"מ בהקדש דבעי כח מקדיש ואי משום צירוף קנין שוב י"ל דשינוי החוזר ל"מ אך באמת י"נ דבגוף קושית התוס' דהו"ל שינוי החוזר ע"י שאלה הקשו המפורשים דילמא מיירי בבא ליד גזבר דל"מ שאלה אולם לסברת הנוב"י א"ש דדוקא בדבר שלו דאף אם איני הקדש עכ"פ מהני הפקירו אבל בגזל דיאוש ל"ק רק דע"י ההקדש נעשה שה"ש אבל בשאלה דנפקע שה"ש שוב אינו שלו ולא יוכל להפקירו וממילא מיושב קושית התוס' דלכאורה י"ל דל"מ שאלה משום דהוי כמעיד נגד ח"א ורק שכ' האחרונים די"ל דחשיב בעלים אבל אם ישאל דנפקע השה"ש שוב אינו שלו ושוב ל"ח בעלים ושוב ל"מ שאלה דהוו כמעיד נגד ח"א ומיושב כל הקושיות בס"ד ודו"ק

ז) נחזור להנ"ל דלכאורה י"ל לפמ"ש הרי"ט אלגזי דהא דמועיל שאלה בהקדש הוא מכמה טעמים א) משום דקאי באחריות, ב) משום דיתכפר בעדו, ג) דיש בו הקרבת דורן לקונו, ד) משום דיש בו ט"ה ולפ"ז במקדיש דבר הגנוב ואין בו אחריות אי יועיל שאלה יהי' תלוי בטעמים הללו דטעם דאחריות ליתא בזה וטעם של הכפרה וגם טעם דהקרבת דורן לקונו נמי ליתא כיון דיאוש ל"ק ופסול להקרבה משום מהב"ע וליכא רק טעם מכח ט"ה וכ"ז אם חשוב שה"ש א"כ זוכה גם בט"ה ושפיר יוכל לישאל אבל א"נ דרק ש"ר הוא א"כ מה דשייך לההקדש שפיר מועיל אבל בט"ה לא זכה ולפ"ז בס"ד דלא ידע עדיין משה"ש לא קשה דהוי שינוי החוזר ע"י שאלה משום די"ל דבאמת ל"מ שאלה ורק בתר דחידש הש"ס דהוי שה"ש א"כ זכה גם בט"ה שפיר הקשו התוס' כיון דיהי' חשיב שינוי החוזר ע"י שאלה וז"ב ודו"ק

ח) עכ"פ נשמע דלשי' הח"ס כ"ז שלא נגמר כל כוונת המקדיש ישנו בשאלה וכמו בקדשי מזבח דע"י שמחוסר כפרה אף שכבר עשה בה מעשה השחיטה אפי"ה אכתי מועיל שאלה א"כ ה"ה הכא דעיקר כוונתו הי' כדי שיכתב עליו ס"ת א"כ כ"ז שלא כתב עליו י"ל דמהני שאלה אף נגד מעשה וכן לסברת הנוב"י ג"כ י"ל דיועיל שאלה בנ"ד דדוקא לענין זכיית ממון י"ל דאין נ"מ אם נתן בתורת הקדש או בתורת מתנה א"כ עכ"פ הזכות ממון א"א להפקיע ע"י שאלה אבל הכא דכל חלות ההקדש הי' רק ע"י דיבור שוב י"ל דע"י שאלה נפקע דיבור ההקדש ונהי די"ל לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה דהטעם בפשיטות משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ומוכח דאם כבר הי' מעשה ל"מ שאלה אפ"ה י"ל לפי"מ שנסתפק הנוב"י לענין מי שרצה מקודם לעבדו לשמו ואח"כ רצה לעבדו לספר פסול די"ל דאתי דיבור ומבטל דיבור והעיבוד אינו מוכיח כלל ודוקא אם נכרי מעבד וישראל מסייעו אז גוף העיבוד מוכיח שהוא לס"ת דאל"כ למה ישראל מסייעו ואז העיבוד חשיב מעשה אבל כשמעבדו בעצמו העיבוד אינו מוכיח כלל ול"ח טפי מדיבור עיי"ש ולפ"ז י"ל דוקא בנידון של