מהר"ש חלק ד שס

זה אז הוי הקדש טעות אבל הכא דלא עלה צד ספק בלבו שימצא ההרוג וא"כ הא הקדישו בסתם וא"כ אעפ"י דיש אומדנא דאדעתא דהכי לא הי' מקדישו מ"מ האומדנא אינו מבטל את ההקדש עיי"ש וצא דהיכי דהקדישו בסתם אין האומדנא מבטל את ההקדש אולם לכאורה אכתי י"ל לפמ"ש במג"א סי' מ"ב דסברת הנמ"י הוי רק א"נ דע"ע מחיים נאסרה אז י"ל דילפינן משם דעכ"פ הזמנה לגוף הקדושה מילתא אבל א"נ דע"ע לא נאסרה מחיים גם הזמנה בגוף הקדושה לאו מילתא ושוב קלף המעובד לס"ת מותר לשנותו עיי"ש, אך באמת י"ל לפמ"ש הרז"ה בישוב קושית התוס' סנהדרין דמ"ח ע"ב שהקשו דהא קיי"ל הזמנה לאו מילתא וקיי"ל דבעי עיבוד לשמה וכ' הרז"ה די"ל דלאביי דס"ל הזמנה מילתא א"כ אף אם לא יעבדנו לשמו מ"מ יתקדש ע"י חתיכת העור וקציצתו מש"ה א"צ עיבוד לשמה אבל לרבא דס"ל הזמנה לאו מילתא וא"כ אם לא יעבדנו לשמו לא יתקדש מש"ה בעי עיבוד לשמה וע"י מעשה גדול כזה נתקדש מצד הסברא וזה הוא כעין תירוץ התוס' שם ורק החילוק דלשי' התוס' מותר לשנותו ולשי' הרז"ה אסור לשנותו ולפ"ז נשמע דאף א"נ דהזמנה בגוף הקדושה נמי לאו מילתא לרבא וכמ"ש בהג"ה מלה"ר בכוונת התוס' דמ"ח הנ"ל ואפ"ה חזינן דלרבא בעי עיבוד לשמה ולשי' הבעה"מ אסור לשנותו ממילא נשמע דאף אי ע"ע לא נאסרה מחיים אפ"ה אכתי י"ל דקלף המעובד לס"ת אסור לשנותו

ב) והנה הרמב"ם פ"י מרוצח פסק דע"ע מחיים נאסרה ואפ"ה פסק דבנודע ההרוג עד שלא נטרף דתצא ותרעה בעדר וקשה עליו מש"ס חונין דפ"ב וכריתות דכ"ה וכ' הכ"מ די"ל דס"ל להרמב"ם דהוו הקדש בטעות וכקושית התוס' בחולין שם ותירוצו של התוס' לא ס"ל והרמב"ם עיי"ש וע' בשעה"מ מה שפלפל בדבריו ולפ"ז י"ל דמהא דנודע ההרוג עד שלא נטרף דמותר נשמע אחת משתי אלה או דע"ע לא נאסרה מחיים ולשי' המג"א הרי כל עיקר החשש בקלף המעובד לס"ת הוא רק אי ע"ע נאסרה מחיים וא"כ ממנ"פ לשי' התוס' דל"ח הקדש טעות ממילא נשמע דע"ע לא נאסרה מחיים וא"כ בוודאי רשאי לשנותו וכמ"ש המג"א וא"נ דע"ע נאסרה מחיים ושוב וי"ל דקלף המעובד לס"ת אסור לשנותו מ"מ א"נ דע"ע נאסרה מחיים שוב נשמע כסבר הכ"מ דבכה"ג חשוב הקדש טעות אולם לסברת הרז"ה שהבאתי די"ל דגם הזמנה בגוף הקדושה לאו מילתא ואפ"ה י"ל דקלף המעובד לס"ת אסור לשנותו משום דע"י מעשה גדול נתקדש מצד הסברא א"כ שוב י"ל שמא כשיטת התוס' דל"ח הקדש טעות ובאמת ע"ע לא נאסרה מחיים ואפ"ה לסברת הרז"ה אסור לשנותו ודו"ק

ג) וחוץ לזה י"ל עפי"מ דמצינו בש"ס שם האורג בגד למת אביי אמר הז"מ ורבא אמר לאו מילתא וקאמר אביי דיליף מע"ע מה ט"ע בהזמנה מיתסרא אף כאן בהזמנה מיתסרא ורבא יליף ממשמשי עכו"ם ופריך ורבא מ"ט לא יליף מע"ע ומשני דיליף ממשמשין ממשמשין לאפוקי ע"ע דהוא גופה קדושה ואביי לא יליף מעכו"ם משום דע"ז לאו אורחא ובתוס' שם הקשו דהרי רבא ס"ל כר"י דע"ט נא נאסרה מחיים וא"כ אף אי הו' יליף מע"ט ג"כ נא הי' נאסר בהזמנה ותירצו דכוונת הש"ס ורבא מ"ט נא יליף מע"ע להיתרא ולאביי מ"ט נא יליף מעכו"ם עצמה דאסורה מיד עיי"ש ולכאורה יש להעיר לפ"ז מאי משני משמשין ממשמשין יליף לאפוקי ע"ע דהיא גופה קדושה אדרבה בוודאי דיש ללמוד מע"ע להיתרא דהשתא בע"ע דהוי הזמנה בגוף הקדושה ואפ"ה לא נאסרה מחיים א"כ כ"ש בממשמשין ועוד תיקשי דלמ"ל לרבא לומר בהא דהזמנה לאו מילתא הטעם משום דיליף ממשמשי עכו"ם הרי לפי"מ דס"ל דע"ע לא נאסרה מחיים א"כ מהיכי ס"ד דבאורג בגד למת יהי' אסור מכח הזמנה וצ"ע לכאורה אך באמת י"ל לפמ"ש התוס' שם דיש ללמוד מע"ז עצמה דבגוף האיסור הזמנה מילתא וכיון דחזינן דבע"ז יש הפרש בין גוף הע"ז לממשמשין וידוע דכל היכי דאיכא למילף לקולא ולחומרא ילפינן לחומרא א"כ לפ"ז אם נרצה למילף מע"ע להיתר שוב י"ל אדרבה נילוף מע"ז גופא לחומרא אבל אחרי דמצינו גם בע"ז דיש חילוק בין גוף הע"ז לממשמשין שפיר פסק רבא דבממשמשין הזמנה לאו מילתא א"כ שפיר מוכרח רבא לומר הטעם משום דיליף ממשמשי עכו"ם דבלא"ה הוי ילפינן מע"ז גופא לחומרא א"כ זה כוונת הש"ס דיליף משמשי ממשמשי אבל אם הי' יליף להיתרא מע"ע והי' נשמע דאף בגוף הקדושה לאו מילתא שוב הי' מקום לומר להיפוך דנילוף מע"ז גופה לחומרא ולכך יליף ממשמשי עכו"ם והשתא אין להקשות דנילוף מע"ז לחומרא ז"א כיון דגם בע"ז ממשמשי עכו"ם לא נאסרו בהזמנה ומיושב הכל בס"ד ודו"ק עכ"פ נשמע מדברי התוס' די"ל דאף למ"ד ע"ע אינו נאסר מחיים אפ"ה י"ל דהזמנה בגוף הקדושה מילתא משום דיש ללמוד מע"ז גופה ושוב יש לחוש שמא בבה"ג ל"ח הקדש בטעות וכשיטת התוס' חולין הנ"ל ואי דלפ"ז שוב נשמע דע"ע לא נאסר מחיים מ"מ שוב י"ל דאף אי ע"ע לא נאסר מחיים אפ"ה י"ל דהזמנה בגוף הקדושה מילתא משים דנילוף מע"ז גופה וכסברת התוס' הנ"ל ונהי די"ל דמע"ז אין ללמוד משום דלאו אורחא וכדקאמר הש"ס אליבא דאביי אפ"ה ז"א דכ"ז לאביי אבל לרבא דיליף ממשמשי עכו"ם ע"כ דל"ל הסברא משום דבע"ז לאו אורחא ושוב לרבא עכ"פ היכי דהוי בגוף הקדושה שוב יש ללמוד לאיסור מע"ז גופה ושוב שפיר יש לחוש לשי' התוס' חולין דבכה"ג ל"ח הקדש טעות ואף דלפ"ז נשמט דע"ע לא נאסר מחיים מ"מ אכתי יש ללמוד מע"ז גופה דעכ"פ הזמנה בגוף הקדושה מילתא הוא

ד) עתה נבוא לדבר מצד ההיתר שהבאתי די"ל דכ"ז שלא הוחלק השטרות הוי כמו טוי לארוג הנה לכאורה יש להסתפק באורג בגד דפירש"י ז"ל דהוי ככרכו בו א"כ יש להסתפק אי מיד בתחילת אריגה חל על חתיכה זו שם איסור או דוקא בשעת גמר הבגד הואיל דחזי למיכרך בו אז חל עליו לגמרי שם איסור וכן יש להסתפק ספק זה בבונה קבר ובאמת יש להטור בזה מהא דתנן קבר שבנאו לשם חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס לשם מת אסור בהנאה ואם מכירו חולצו ומותר והטעם דל"ח הזמנה רק במעשה או במטלטלין ע"י טלטול ואי נימא דבתחילת הבנין לא נאסר משום דאכתי לא חזי לקבור בו ורק בהגמרו חל האיסור על כולו א"כ הכא ע"כ מיירי דבלי הדימוס לא הו' חזי לקבור בו דהא על המותר לא חל תורת הזמנה וא"כ תיקשי אמאי מכירו חולצו הא בלא"ה בתחילת הבנין לא נאסר ורק בהגמרו חל שם איסור עליו א"כ מאי נ"מ אי תחילת הבנין הי' לשם חי הא האיסור חל רק בגמר האחרון ואז הי' לשם מת א"כ אמאי מהני חולצו ועכצ"ל דבכל מקצת בנין חל על אותו מקצת שם איסור משה בעי' שיהי' מתחילתו בונה לשם מת ולפ"ז ע"כ צ"ל דנהי דאכתי לא חזי למיכרך