מהר"ש חלק ד שנט

בצד ההיתר דמעלמא גם הבגד טהור וכיון דאין טומאתו משום הבגד שוב מהראוי לומר דאין לחלק בין מצאה ע"ד המקב"ט או לאו

ח) אך באמת א"ש דכבר העור בס"ט דלשי' רש"י ותוס' דבאם וודאי מגופה גם בלא הרגשה טמאה והא דבעי הרגשה הטעם משום דבלא"ה חונין מעלמא א"כ ממילא נם הבגד טהור ושוב אין לטמא גם את האשה הן אמת דלכאורה דבריו צ"ע דכבר העיר בתוס' נדה די"ז דנימא ס"ט ברה"י טמא ורק שתירצו משום דהוי ס' ואיה וא"כ לענין הבגד שוב חשוב ס' מגע וא"כ דברי הס"ט צ"ע אך הס"ט לשיטתו כ' דממנ"פ לשי' רש"י ותוס' באמת אין טומאת האשה מכח הבגד ורק אדרבה בדבר שאינו מקב"ט כיון דהבגד טהור גם על האשה לא גזרו ורק הר"ן ז"ל דקאי בשיטת הרמב"ם דהא דשלא בהרגשה טהור הוי גזה"כ אף בבא מגופה לדידי' שפיר י"ל דטומאת האשה מכח הבגד וא"כ לפ"ז ממנ"פ לשי' רש"י ותוס' דתמיד ההיתר מה"ת משום דתולין מעלמא בין בחנוק בין בעד שא ב וממילא בצד ההיתר דמעלמא גם הבגד טהור ושוב אין טומאת האשה מכח הבגד רק אדרבה טהרות האשה הלוי בהבגד ושפיר אין חילוק בין חלוק לעד שא"ב ולעולם י"ל דבדבר שאיני מקב"ט לא גזרו ורק לשי' הר"ן אכתי הי' מקום לומר כנ"ל ולחלק בין חלוק דטומאתו משום הבגד שפיר יש לחלק בין דבר המקב"ט אבל בעד דאין טומאתו משום הבגד שפיר אין לחלק בין דבר המקב"ט או לא אך באמת גם לשי' הר"ן ניחא דבאמת יש להעיר על שיטת הר"ן הנ"ל דבעד שא"ב יש ס"ס שמא מעלמא ושמא לא טעתה בהרגשה ולשי' הר"ן אף אם היא מגופה אפ"ה שלא בהרגשה טהור ונהי דמדרבנן טמא אף שלא בהרגשה מ"מ חשיב כמו ס"ס בד"ת וספק א' בדרבנן וליכא למומר דרוב דמים באים בהרגשה ז"א דכבר כ' הנובי"ת סי' קי"ח דבצירוף החזקה הוי לי' ס"ס גמורה ואין לומר דהכא ליכא לצרף החזקת טהרה כיון דטמאה עכ"פ מדרבנן שוב איתרע החזקה אפי' מה"ת וכמ"ש בשו"ת מהרי"ט סי' מ"א ז"א דהכא אף איסור דרבנן לא יהי' דלענין הדרבנן הרי סגי בספק מעלמא ועכצ"ל דכיון דלענין הבגד ליכא ס"ס לכך גם האשה טמאה א"כ שיב בדבר שאיני מקב"ט שוב יש להתיר מטעם ס"ס ושפיר גם בעד שא"ב שייך הדין דדבר שאינו מקב"ט ליכא בו דין כתמים וצדקו דברי שו"ת רח"כ וח"ס וז"ב

ט) עכ"פ נשמע דלשי' רש"י ותוס' תמיד ההיתר בכתמים דלא גזרו משום דתולין מעלמא ואף לשי' הרמב"ם דההיתר הוי משום דגזה"כ דטהור בלא הרגשה אפיה גם הרמב"ם מודה דתולין מעלמא ולפ"ז שוב גם הכא שייך ההיתר דמעלמא אולם בזה צדקו דברי כ"ת דבנ"ד חשיב כמו שני תלייות וכמ"ש בש"ך דאם יש עכ"פ ספק נזדקרה הוו ב' קולות

י) ומה שהעיר דשם באמת חשיב ב' קולות דצריך לדון על כתם העליון ונהי דספק נזדקרה טהורה זה גופא חשיב קולא ושפיר א"א להקל עוד לתלות בזה אבל הכא דחלוק שלו טהור אינו שום קולא ושפיר אכתי י"ל דבנ"ד לא הוי רק כמו חד קולא עכת"ד לפענ"ד ז"א דהס"ט כ' דהא דתולין תחתון בעליון כ"ז באם העליון הי' בדוק אבל אם הי' א"ב שוב אין תולין וא"כ מחגור ולמעלה ויודעת שלא נזדקרה א"כ ליכא שום קולא ובפרט כאן דהוי א"ב וי"ל דילמא כאן דיש כתם תחתון במקום טמא ורק דרוצין לתלות בעליון אז אמרינן דדוקא באם עכ"ח בא עכשיו דם ממק"א אז תולין אבל בא"ב לא, וה"ה הכא הואיל דאין ברור דבחלוק שנו א"א להיות דם מגופה ורק דחז"ל לא גזרו אבל אין בירור שבא עכשיו דם ממק"א ושוב שפיר הכתם שעל הסדין טמא והא מפורש בס"ט דבחלוק שנו לא גזרו והנמצא על הסדין וי"ל דאחר תשמיש בא ומוכח דלתלות במעלמא בוודאי דלא תלינן וחוץ לזה י"ל לפי"מ דמפורש בסי' ק"צ דשתי נשים שלבשו חלוק הבדוק שתיהן טמאות ואם הראשונה בדקה א"ע הראשונה טהורה הקשו דא"כ בדיקה הראשונה למה לי כיון דמצאה אחר ההפשטה, והפרישה כתב דהכוונה שבדקה את גופה אולם הט"ז כ' דאם לא הי' בדוק קודם שלבשה א"כ לא הי' לה צורך בהבדיקה דבלא"ה הוי חלוק שא"ב י"ל מילתא דנא רמיא אימר נא בדקה ופה ול"ח בדיקה לגבי שניה עיי"ש, א"כ לפמ"ש הס"ט דבעליון א"ב אין תולין ולפ"ז י"ל דוקא בחלוקה דיש לה נ"מ בהבדיקה שאם תכסה בה וא"כ אם הוי בדוק ויש לתלות תחתון בעליון אבל בחלוק שלו הרי ליכא כלל דין כתמים וא"כ אפי' אם הוא בדוק י"ל דלא בדק יפה ושוב א"א לתלות בו דבמידי שתולין בעינן לידע שבוודאי בא עליו עכשיו דם מעלמא אבל הכא י"ל שבא מגופה נהי דלא מחמירן אבל עכ"פ אינו בירור שבא מעלמא וגם י"ל דכבר הי' עליו דם ואימר לא בדקה יפה וא"כ סגי במה שמתירן דם הנמצא על חלוק שלו אבל הדם של הסדין בוודאי דטמא ע"כ הדבר ברור דהאשה טמאה כנלע"ד בס"ד לדינא: ועש"ק תרמ"ב פה"ק דיקלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' פ"ב להרב הה"ג חו"ב כש"ת מ' פנחס הורויטץ נ"י מליזענסק יצ"ו

בדבר שאלתו בסופר א' שהניח עורות לתוך הסיד ואמר שמניחם לשם עיבוד ס"ת ואח"כ ראה כי המה מנוקבים ולא יצליחו למלאכתן ורוצה לשנותם לדבר חול ונסתפק אי רשאי לשנותם זה תורף השאלה

א) והנה מקור הדבר הוא עפ"י שיטת הנמ"י פ"ו מסנהדרין דאף אי הזמנה לאו מילתא הוא אפ"ה הזמנה לגוף הקדושה מילתא הוא והובא שיטה זו ברמ"א או"ח סי' מ"ב דקלף המעובד לשם תפילין אסור לשנותם לדבר חול משום דהזמנה לגוף הקדושה מילתא עיי"ש אך לכאורה יש בזה איזה צדדי היתר א) משום דהוו הקדש בטעות, ב) משום די"ל דכ"ז שלא הוחלק השערות הוי כמו טוי לארוג דמפורש בש"ס סנהדרין דמ"ח דטוי לארוג מי איכא למ"ד דהזמנה מילתא והנה מצד היתר הראשון משום דהוי הקדש בטעות באמת מצינו בש"ס חולין דפ"ב דפריך ומי אמרי' דע"ע מחיים נאסרה והתנן נודע ההרוג עד שלא נטרף דתצא ותרעה בעדר והקשו בתוס' שמא מחיים נאסרה ואפ"ה בנמצאו ההרוג מותר משום דאדעתא שימצא ההרוג לא אקדשהו ותירצו דל"ש לומר דהוו הקדש בטעות רק היכי דצד הספק עלה בדעתו בשעת ההקדש והקדישו רק באופן