מהר"ש חלק ד שנח

דמותרת משום דיש חזקת טהרה וחזקת סילוק דמים נגד חזקת ג"פ וכל הספק הוי רק לשי' הבי"מ אי חזקת ג"פ עדיפא או דחזקת סילוק דמים עדיף וא"כ לפ"ז שפיר פשוט להו הש"ס טעמא דאיכא חרדה והכוונה דלמ"ד ווסת דרבנן היתה טהורה אף בלי חרדה וליכא למימר דילמא מיירי בבדקה ומצאה טמאה כקושית התוס' או כמו שהקשיתי דילמא מיירי בהרגישה זיבת דבר לח ושוב גם למ"ד ווסת דרבנן צריכין לומר מטעם חרדה ז"א דכל זה הו' מקום לומר לשי' הנוב"י דאז אף למ"ד ווסת דרבנן הי' מקום לטמא בכה"ג בלי חרדה אבל אחרי שכבר הוכחתי דלשי' הנוב"י לא נסתפק הש"ס כלל ופשיטא דמותרת כיון שיש ב' חזקות נגד החזקת ג"פ ורק דכל עיקר איבעיית הש"ס הוו רק לשי' הבי"מ א"כ לשיטתו למ"ד ווסת דרבנן חזקת ג"פ ל"ח חזקה כלל וממילא לשיטת הבי"מ למ"ד ווסת דרבנן אפי' בדקה ומציאה טמאה וכן הרגישה זיבת דבר לח ג"כ לא הי' מזיק ושפיר נשמט ע"כ דגם למ"ד ווסת ד"ת מותרת בימי עיבורה ומיושב קושית התוס' וגם קושיתו בס"ד ודו"ק היטב

ה) יצא דגם באשה הרואית בשעת ווסת בלא הרגשה למ"ד ווסת ד"ת יהי' תלוי במחלוקת רש"י ותוס' עם הרמב"ם דלשי' הרמב"ם הרי תמיד מחזיקין שבא מגופה ואפ"ה טהורה בלי הרגשה וע"כ דגזה"כ דלעולם אינו טמא שלא בהרגשה ושפיר אף בשעת ווסתה טהורה בלי הרגשה אבל לשי' רש"י ותוס' דהיכי דידעינן דבא מגופה טמא אף בלי הרגשה והא דבעי הרגשה משום דבלח"ה תלינן מעלמא וא"כ י"ל בשעת ווסת למ"ד ווסת ד"ת אז הרי אין לתלות מעלמא וראי' לזה דהא מצינו בסי' קפ"ז דבשעת ווסת אין תולין במכה א"כ מכ"ש דאין תולין מעלמא דהרי מכה שבגוף עדיף מעברה בשוק של טבחים ואפ"ה חזינן דבשעת ווסת ין תולין במכה מכ"ש דלא תלינן מעלמא ושוב היכי דליכא למיתלי מעלמא שוב טמאה מה"ת אף שלא בהרגשה וז"ב ועפ"ז י"ל בהא דפליגי התה"ד עם הד"מ דלשי' התה"ד ארגשה ובדקה ולא מצאה כלום טמאה ולשי' הד"מ הרגשה לחוד אינו מטמא ולפ"ז י"ל דפליגי ג"כ במחלוקת רש"י ותוס' עם הרמב"ם הנ"ל דהרי כבר כ' בנוב"י סי' קי"ח דגם לשי' התה"ד הוו רק טומאת ס' וכבר קדמו הרדב"ז בזה וא"ב וי"ל דתה"ד סובר כרש"י ותוס' דהיכי דודאי בא מגופה טמא אף בלי הרגשה והא דבעי הרגשה משום דהרגשה מוכיח שהוא מגופה ולפ"ז מוכח דענין הרגשה מורה על יציאת דם מגופה ושוב סובר התה"ד דגם ע"י הרגשה לחוד הוי עכ"פ טומאת ספק אכן הד"מ קאי בשיטת הרמב"ם דתמיד מחזיקין שבא מגופה ואפ"ה גזה"כ דבלו הרגשה טהורה ולפ"ז הרגשה אינו מורה כלל על יציאת דם מגופה ושפיר הרגשה לחוד אינו עושה אף להיות טומאת ספק וז"ב

ו) ולפ"ז מיושב היטב קושית המפורשים הנ"ל בנדה דט"ו דממנ"פ אי בארגשה בלא"ה טמאה לשי' התה"ד ואי בלא הרגשה אכתי טהורה מה"ת ועפ"ז ניחא דממנ"פ לשי' הד"מ החולק על התה"ד שפיר י"ל דארגשה ולשיטתם הרי הרגשה לחוד ל"מ לטמאות אף מספק ורק בשעת ווסת למ"ד ווסת ד"ת מכח חזקות הווסת חשוב כיש דם לפנינו ושוב טמאה מה"ת ע"י ההרגשה ולשי' התה"ד ממנ"פ לא בעי הרגשה הואיל דכבר הוכחתי דקאי בשיטת רש"י ותוס' ולשיטתם בשעת ווסת למ"ד ווסת ד"ת כמו דלא תלינן במכה ה"ה דלא תלינן מעלמא והוי כוודאי בא מגופה ולשיטתם היכי דוודאי בא מגופה טמאה אף שלא בהרגשה וא"כ ממנ"פ לשי' החולקים על התה"ד דהרגשה לחוד לא מזיק שפיר יש לאוקמה בהרגישה ולשי' התה"ד שפיר ל"צ לאוקמה בהרגשה דהרי לשיטתו בהרגשה בלא"ה טמאה ורק לשיטתו מיירי הכא בלא הרגישה ואפ"ה טמאה הואיל דסובר כרש"י ותוס' ובשעת ווסת למ"ד ווסת ד"ת כיון דלא תלינן מעלמא שפיר אף בלי הרגשה טמאה ומיושב הכל בס"ד ודו"ק היטב

ז) ובזה יש לפלפל בענין מה שנסתפקתי במק"א בדין בדקה א"ע בעד שא"ב פחות מג' על ג' אי שייך לומר בזה דהואיל דעד שאינו בדוק אינו מטמא רק משום כתם ובדבר שאינו מקב"ט ל"ש טומאת כתם ולכאורה י"ל דז"א דבשלמא בחלוק כ' הר"ן ז"ל בחידושיו וכן כ' הנוב"י דלכאורה כתם דבא שלא בהרגשה טהור מה"ת ורק הואיל דהבגד טמא אף שלא בהרגשה משום דמק"מ טמא וכדי שלא יביאו לטהר הבגד לכך טימאו גם את האשה ושוב אמרי' דבדבר שאינו מקב"ט שפיר ל"ש טומאת כתם וכ"ז בחלוק דעיקרו משום טומאת הבגד שפיר י"ל דבדבר שאינו מקב"ט לא גזרו אבל בעד שא"ב דיש בו צד טומאה ד"ת דאם בא בשעת בדיקה הרי הי' בהרגשה והא דעד שא"ב אינו מטמא רק משום כחם הטעם משום דתולין מעלמא וא"כ בצד ההיתר דמעלמא גם הבגד טהור וכיון דאין טומאתו משום הבגד ו שוב מהראוי שלא לחלק בין דבר המקב"ט או לא, וכה"ג כ' הח"ס דלכאורה בזה"ז א"א לתלות במאכולת א פחות מכגריס הואיל דבזה"ז אינו מצוי מאכולות גדולות כפי שהי' מאז ואין לתלות רק כשיעור מאכולת שבזה"ז וכעין מ"ש הראב"ד ז"ל דבכתם שחור אין חולין רק במקום דשכיח פרעושים ורק שכ' דבחלוק דעיקר האיסור נובע מכח הטהרות אף דעכשיו ליכא טהרות אפ"ה נשאר האיסור כמאז א"כ כיון דכל האיסור נובע רק מחמת שנאסר מאז וא"כ אז גופא דהי' מצוי מאכולת גדולים א"כ הרי לא נאסר רק בכגריס ועוד ממילא גם עכשיו אין לאסור טפי מכגריס ועוד כיון דבאמת לולי שנאסר מאז לא הי' מקום לאסור עכשיו דליכא טהרות אבל בעד שא"ב הטעם דתולין במאכולת היא רק משום דתולין במצוי וממילא בזה"ז דמאכולת גדולים לא שכיח שפיר אין להתיר רק בכשיעור מאכולת המצוי בזה"ז עיי"ש, והוא דומה לדברינו דבעד שא"ב יש לטמא משום כתם אף בדבר שאינו מקב"ט אילם כבר הבאתי משו"ת רח"כ שכ' דבהשתינה מים עג"ק טהורה דכיון דמר"ג אינו מטמא רק משום כתם ובדבר שאינו מקב"ט לא גזרו והרי גם במר"ג שייך חשש טומאה ד"ת דהא י"ל שמא טעתה בהרגשת מר"ג ואפ"ה כ' דבדבר שאינו מקב"ט מותר ומוכח מדבריו דגם בע"ד שא"ב דינא הכי וכן מוכח משו"ת ח"ס ח"ו דדוקא בנייר החמיר הואיל דלשי' הנוב"י נייר חשוב דבר המקב"ט אבל בעלמא בעד שא"ב מוכח מדבריו דבדבר שאינו מקב"ט לא גזרו עיי"ש והנה בס"ט סוסי' ק"צ מקיל מה"ט בנמצא על צואה כיון דהוי משקה ואמקב"ט וכשיטת הרמב"ם פ"ו מהטו"א אולם העיר שם דהיכי שעשתה צרכיה לתוך הכלי אף דהצואה הוי דבר שאינו מקב"ט אפ"ה כיון דנטמא הכלי מכח טומאת משא שוב יש לטמא גם את האשה עיי"ש וא"כ לכאורה אכתי קשה בעד שא"ב דיש בזה חשש ד"ת שמא ראתה בהרגשה והא דאין בו רק טומאת כתם משום דתולין מעלמא וא"כ