מהר"ש חלק ד שנד

סי' פ' לכבוד הרב הגאון המובהק פאר הדור המפורסי' וכו' כקש"ת מ' דובעריש הכהן ז"ל אבד"ק ראווא יצ"ו

בדבר פלפולו על מ"ש המנ"ח מצוה י' ומצוה ל"א בקטן שלא הביא ב"ש בתחילת הלילה ואח"כ באמצע הלילה הביא ב"ש ואכל מצה קודם שהביא ב"ש דיצא במה שאכל בשעה שהי' מחויב מדרבנן שיהי' פטור לגמרי אף לענין שיהי' יוצא יד"ח המצוה מה"ת וחילו עפ"י שיטת הר' טובי' מווינא דיוצא בקידוש מפלג המנחה מטעם דע"י שמחויב מדרבנן יצא יד"ח קידוש ד"ת וה"ה הכא וכן הביא הוכחה מקטן שהגדיל בין שני הפסחים דפסק הרמב"ם דאם עשה בראשון פטור מפ"ש אף דבראשון לא הי' מחויב רק מדרבנן וע"כ דע"י שמחויב מדרבנן וצא ג"כ יד"ח המצוה מה"ת ועל זה כ' כהדר"ג דדוקא מי שמוזהר בלא תסור אז י"ל דכיון דמחויב מדרבנן וישנו בלא תסור ממילא חשיב כמחויב מה"ת אבל קטן דאינו מוזהר בלא תסור בוודאי דאצלו ע"י חיוב דרבנן ל"ח כמחויב מה"ת עכת"ד

א) הנה באמת כבר הרגיש בדבריו בשו"ת נוב"י בהג"ה לבנו הג' ז"ל בדבר הסתירה מתוס' קידושין שכ' דנשים מברכות אמעשהז"ג וראי' מסומא דיוכל לברך אף שפטור ממצות אולם בתוס' מגילה מבואר דסומא מדרבנן חייב במצות וממילא ליכא ראי' מסומא לנשים וכבר הרגישו בזה בתוס' ר"ה דל"ג אולם הנוב"י כ' להעיר דעיקר הטעם דמברכין אדרבנן הוא רק משום לא תסור וכמפורש בשבת דכ"ג וממילא בסומא דליתא בלא תסור אמאי יוכל לברך ואפ"ה חזינן דסומא יוכל לברך אעפ"י דפטור וא"כ ה"ה בנשים עיי"ש אולם אכתי דברי התוס' בר"ה שם צ"ב אך באמת צדקו דברי התוס' דכבר כ' בתוס' ר"ה שם דאין להביא ראי' מהא דקטן יוכל לברך משום דקטן אינו מוזהר בלא תשא א"כ לפ"ז ממנ"פ ליכא ראי' מסומא לנשים דא"נ כשיטת הפמ"ג דסומא חייב במצות ל"ת א"כ ישנו ג"כ בלא תסור ושפיר חויב לברך וא"נ דפטור גם ממצות ל"ת א"כ אינו מוזהר ג"כ בלא תשא ושוב ליכא אצלו איסור מכח ברכה שא"צ אבל נשים דמוזהרות בלא תשא שפיר י"ל דאסורות לברך אולם לשי' הבשמים ראש דאף להסוברים דסומא פטור גם ממצות ל"ת אפ"ה באותן מצות שגם נכרי חייב בוודאי דגם סומא חייב וא"כ לשי' המלמ"ל בהלכות מלכים דנכרי מוזהר על שבועה דהוי ברכת השם ומכ"ש דמוזהר על הזכרת ש"ש לבטלה וא"כ לשיטה זו דפטור ממצות ל"ת א"כ בוודאי דאינו מוזהר בלא תסור ובלא תשא מוזהר דנא גרע מנכרי ואפ"ה סומא מותר לברך וע"כ דיכול להכניס א"ע לידי חיוב א"כ ה"ה בנשים ונשמע דא"נ דסומא חייב בלא תסור לא יהי' ראי' מסומא לנשים אבל א"נ דסומא פטור מלא תסור ובנא תשא בוודאי דחייב ואפ"ה מותר לברך שוב יהי' ראי' מסומא לנשים יצא דדבר זה תלוי במחלוקת ולפ"ז י"ל במה שהשיג בשו"ת ח"צ בנוספות על שיטת הר"ת מריש סוכה גבי הילני המלכה שישבה בסוכה פסולה ולא אמרו לה חכמים דבר וא"נ דנשים מותרות לברך אמעששהז"ג בוודאי דהיתה מברכת וא"כ אמאי לא אמרו לה דבר אחרי שישבה בסוכה פסולה והיתה מברכת ברכה לבטלה וע"כ נשמע דנשים בלא"ה אסורות לברך אמעשהז"ג עיי"ש וכן הרגיש בהג"א סוכה דמ"ב בהא דאשה מקבלת מיד בנה דנשים אסורות לברך עיי"ש ולפמ"ש ז"א דכבר כתבתי דזה תלוי בפלוגתא אי סומא פטור מלא תסור או חייב בלא תסור ונמצא דיש בזה סוגיות חלוקות יצא דצדקו דברי כה"ג דגבי קטן שאינו מוזהר בלא תסור אצלו ל"ש לומר דמחויב מדרבנן והי' כמחויב מה"ת

ב) אולם יש להעיר מרש"י ברכות דמ"ח שהביא שיטת בה"ג דמי שאכל כזית אינו מוציא למי שאכל כדי שביעה ורש"י כ' דלעולם מחויב מדרבנן מוציא לד"ת ורק קטן אינו מוציא לגדול הואיל דקטן ל"ח אף בר חיוב דרבנן כיון דרק אביו מחויב לחנכו וצ"ע לכאורה אמאי לא כ' רש"י בפשיטות דבשלמא] גדול שהוא בר חיוב מדרבנן וישנו בלא תסור שפיר חשיב מחויב מה"ת אבל קטן דאינו בלא תסור שפיר ל"ח בר חיוב מה"ת ונשמע ע"כ דרש"י ז"ל לית לי' סברא זו ולכך נדחק רש"י לפרש דקטן ל"ח אף בר חיוב מדרבנן ונשמע מדברי רש"י ז"ל דלא כסברת כה"ג. אולם באמת מדברי רש"י הנ"ל נשמע ג"כ דלא כסברת המנ"ח והסברא י"ל דדוקא בקידוש מפלג המנחה עכ"פ הוי בר חיוב מדרבנן ואח"כ יהי' מגיע זמן חיוב ד"ת ונודע דמחוסר זמן ל"ח דשלב"ל משום דזמן ממילא קאתי א"כ שפיר י"ל דבכה"ג ע"י החיוב דרבנן יוצא ג"כ יד"ח המצוה מה"ת וכה"ג מצינו בש"ס ב"מ דע"א דקטן דאתי לכלל שליחות יש לו זכיה עכ"פ מדרבנן וכן מצינו בש"ס גיטין דפ"ה דחוץ מקדושי קטן הוי שיור דחשיב בר הויה וכה"ג כ' בתוס' גיטין דכ"ג דקטן חשיב בר כריתות הואיל דלכשיגדיל והי' בר כריתות עיי"ש אבל בנידון דהמנ"ח בקטן כ"ז שלא הביא ב"ש לשי' רש"י הנ"ל דל"ח אף בר חיוב מדרבנן ורק דאביו מחויב לחנכו בכה"ג שפיר י"ל דחשיב כעשה מצוה בשעת פטור דאינו פוטרו אשעת חיוב וכהא דמבואר בר"ה דכ"ח בכפאו לאכול מצה ובטו"א שם וז"ב ודו"ק

ג) עוד ראיתי לכה"ג שהביא דברי הלח"מ בהחו"מ דחמץ על טבל ל"ח כולל והעיר כת"ה דאם אפאו קוה"פ חשוב כולל כשקדש היום והביא ג"כ דברי שו"ת רעק"א סו' ס"ה שכ' כן דבכה"ג חשוב כולל אולם כ' כת"ה דעיקר הא דמועיל אפיה קוה"פ ול"ח בכלל מצה ישינה הוא רק משום דזמן ממילא קאתי וכ"ז היכי דאם יהי' נאפה בליל פסח ג"כ יהי' יכול לצאת בו יד"ח המצוה אז שפיר גם בנאפה קוה"פ מהני לצאת בו יד"ח המצוה משום דזמן ממילא קאתי אבל הכא במצה של טבל דאם יהי' נאפה בליל פסח ויתחמץ אז הרי לא יהי' יכול לצאת בו יד"ח המצוה כיון דאז ל"ח עוד בגדר כולל כיון דשאר החמוצים כבר נאסרו משקידש היום וא"כ במצה של טבל אף בנאפה קוה"פ נהי דאז חשיב כולל כשקידש היום מ"מ א"א לצאת בו יד"ח המצוה הואיל דנאפה קוה"פ וחשיב מצה ישינה וחשיב בכלל תעשה ולא מן העשוי עכת"ד כה"ג באמת לבבי לא כן ידמה דאף אי יהיבנא לי' לכה"ג דבכה"ג ל"מ בנאפה קודם לפסח אבל עכ"פ זה ברור בעיני דעכ"פ בע"פ בזמן שחיטת הפסח אז בוודאי מועיל האפיה וא"צ לבוא אז לטעם דזמן ממילא קאתי והרי מצינו לענין סוכה דרק קודם ל' בעי בפירוש לשמה או לחדש בה דבר אבל בתוך ל' סתמא לשמה קאי וע' במנ"ח מצוה י' מ"ש לפלפל לענין מצה ישינה וא"כ בע"פ אחר זמן שחיטת הפסח בוודאי דאז חשיב ג"כ זמן אפיית המצה וא"ל לומר