מהר"ש חלק ד שנג

ובסי' קפ"ב בט"ז שם ובסי' קפ"ג עיי"ש וסברתו דאונס ל"מ למיפטר מהוצאות וע' בפת"ש חו"מ סי' י"ד שהאריך בזה ונהי דבנ"ד די"ל דחשיב כמו מום במקח י"ל דבכה"ג פטור אף מהוצאות כמפורש בח"מ סי' רל"ב דהוליכו למקום אחר בידיעת המוכר דצריך המוכר עוד לשלם להלוקח שכר ההליכה אפ"ה בנ"ד דל"ח בכלל מום ברור ורק דהעליתי דחשיב עכ"פ אמתלא מבוררת לענין שיהי' יוכל נטעון מאוס עלי אבל עכ"פ קשה להפסיד להשני ההוצאות ונהי דחשוב בכלל ס' בחיוב מ"מ כיון דדמי להוציא על פיו שוב א"א להפסידו ההוצאות זולת בטענה ברורה והדבר דומה להא דחו"מ סוסי' ל"ט ובסמ"ע שם גבי הבטיחו להלוות לו ואח"כ חזר בו דחיוב להחזיר לו שכר כתובת הסופר ועיי"ש בנה"מ והבן ע"כ אם יברר צד הכלה ההוצאות ההכרחים יתחייב החתן לשלם ואז יהי' בידו לבטל קשר ויופטר מהחרם ומן הקנס כנלע"ד בס"ד לדינא: א' ויקהל תרע"א ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' ע"ט להרב הה"ג חו"פ בנש"ק כקש"ת מ' מנשה מארילס שליט"א האבד"ק ראפשיץ יצ"ו

בדבר שאלתו באשה אחת שהיתה טיקערין במרחץ ונסעה משם על איזה ימים ונכנסה בת הבלן להמרחץ לשמש בשימוש הנ"ל וכעת באה הטיקערין בחזרה ורצונה לחזור לעבודתה ובת הבלן אומרת שמאז ומקדם היתה היא משמשת בשימוש הלז ורק מחמת העדר הבריאות נתנה רשות להטיקערין שתשמש בזה עד שתשיב לבריאותה ולכן רוצית כעת בת הבלן לחזור לזה השימוש והטיקערין אומרת כי בת הבלן מחלה לה השימוש לחלוטין וחוץ לזה טוען הבלן כי שימוש זה מגיע לו ובידו ליתן זה השימוש למי שירצה זה תורף הטו"ת

א) הנה בגוף הדבר זה פשוט דהשתמשות הלז לא שייך להבלן בעל המרחץ רק המנהג בכל ערי ישראל שממנים ע"ז אשה כשרה ובקיאה להשגיח על זה ובענינים כאלו הדבר תלוי בראות עיני הרב והבד"צ דמתא ואם המה רואים כי יותר יוכשר שיהי' שמה אשה זרה משגחת על הטבילה ולא בת הבלן אז פשיטא שרשות בידם ליתן המשרה הלז למי שיוכשר יותר בעיניהם כי זה לא דמי לחזקת שו"ב או ש"ץ רק הוא כפועל בעלמא ואם רואין שאינה מתנהגת כשורה יכולין לסלקה אף תוך הזמן וכהא דאיתא ברמ"א סי' תכ"א וע' שו"ת ד"ח יו"ד ח"ב מ"ש בזה ובאמת כדמות ראי' מתוס' יומא די"ב דכ' דמסתברא דתלוי במלך ואחיו הכהנים עיי"ש אולם בגוף הדבר אי שייך בזה חזקה הרי לא מצינו בשום מקום שיהי' זכר מזה אכן כבר כ' הח"ס בסו' ס"א ובסי' קי"ח דמי שהוחזק באיזה דבר והי' לו ריוח מזה ואח"כ השני חוטף ממנו דבר זה ועי"ז נדחה הראשון לגמרי מריוח זה דהוי בכלל גזל ונהי דמושיב אדם חנות בצד חנותו של חבירו אפ"ה היכי דהראשון נדחה לגמרי מעסק זה אסור ודמיא להא דמרחיקין מצודות הדג ובפרט דבמידי דאומנתו בכך גם במציאה שייך דין דעהמב"ח עיי"ש וע' שו"ת ד"ח חו"מ ח"ב סי' מ"ה שכ' בשם הג' ישי"ע ז"ל דבכל דבר שהוא מחיית חבירו אסור להשיג גבול אולם בנ"ד שיש הכחשה שבת הבלן אומרת שנתנה לו רשות רק לזמן והטיקערין אומרת שלחלוטין נתנה לה

ב) הנה נודע מ"ש בהג"ה חכמת שלמה דמידי דהוו רק תקנת רגמ"ה ליכא חיוב שבועה בהכחשה דל"ח בכלל כפירת ממון אולם בספר משמ"ש העלה דחזקת האורנדע דהוי ממון גמור שייך חיוב שבועה אבל בנ"ד אין מבורר אי שייך בזה ענין חזקה ואף דעכ"פ אסיר להשיג גבול על דבר שהוא מחיית חבירו אבל עכ"פ תו ל"ח בכלל כפירת ממון ואף א"נ דגם בזה שייך ענין חזקה ויש בזה חיוב שבועה מ"מ כ"ז אם האשה שהחזיקה עד עכשיו במשרה הלז היתה משמשת גם כעת ורק שבת הבלן היתה תובעת להחזיר לה השימוש הנ"ל מפני שמחלה לה השימוש רק לזמן אז הי' מקום לומר דבת הבלן אינה נאמנת להוציא מחזקתה של הטיקערין וע' שו"ת מהרא"ל סי' ל"ה להג' מפלאצק ז"ל שכ' בענין שהטילו גורל על בתים ששכרו וטוען א' שהי' הגורל רק לזמן דלא מהימן להוציא את חבירו היושב בהבית משום דבסתמא אמרי' דהגורל הי' על עולם עיי"ש א"כ ה"ה הכא האשה המוחזקת היתה נאמנת שנתנה לה השימוש לחלוטין ורק שהיתה צריכה עכ"פ ליתן תק"כ אבל בנ"ד דבת הבלן הוא כעת מוחזקת בשימוש הלז נהי די"ל דגם בת הבלן ל"ח מוחזקת דכל הריוח הוא מדבר שאין בו ממש מ"מ עכ"פ הטיקערין חשיבה תובעת ובת הבלן הוי נתבעת א"כ א"א להוציא ממנה בשבועה ואף דכ' בשו"ת מהרא"ל שם דבשכר חזקת חבירו אינו נאמן לומר שהי' ברצון חבירו ובספר משמ"ש בסי' רל"ז כ' דאף בשבועה לא מהימן מ"מ י"ל שאני התם דמחילה הוי טענה גרוע והרי קיי"ל דמחילה אינו נאמן רק במינו דפרעתי ע' חו"מ סי' פ"ב דלחד שיטה בטוען מחלת לי השטר המלוה גובה בלא שבועה וע' בחו"מ סי' פ"ז לענין טוען מחלת לי השבועה ועיי"ש בהג"ה אמ"ב א"כ שפיר בטוען מחלת לי החזקה הוי כאנן סהדי שמשקר אבל הכא דבת הבלן היתה משמשת מאז בזה וגם לפי דברי הטיקערין ניתן לה שימוש זה מיד בת הבלן א"כ שוב י"ל דבת הבלן נאמנת לומר שלא מחלה רק לזמן ולפ"ז שוב יש צד ספק לומר דבת הבלן א"צ אף לישבע כיון שיש ס' אי שייך בזה חזקה וממילא א"נ דליכא בזה דין חזקה נהי דנימא דשייך בזה דין עהמב"ח דבמידי דאומנתו בכך גם במציאה שייך עהמב"ח אבל עכ"פ ליכא בזה חיוב שבועה ודמי לכפירת מש"פ דפס"ק הנה"מ בסי' ר"ד דליכא בזה חיוב שבועה ובס' מחויב שבועה אין להשביע כמ"ש בש"ך סי' פ"ז סק"י וגם תפיסה ל"מ בס' מחויב שבועה כמ"ש בש"ש ובקצה"ח ונה"מ סי' פ"ז ומכ"ש להוציא בודאי דא"א ע"י שבועה עכ"ז נלע"ד דיש להטיל קב"ח על בת הבלן אם באמת לא נתנה השימוש הלז להטיקערין לחלוטין כנלע"ד בס"ד לדינא: ב' נשא עתר"ל ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.