מהר"ש חלק ד שנא

דלכתחילה מפורש בב"ח ובט"ז ובמג"א דצריך לרקד קמח הנשאר מ"מ בדיעבד אין חשש כמ"ש בט"ז שם ובפרט דבעיקר הדין אף בנתלחלח במקומות הרבה ונתייבש דל"מ ריקוד מ"מ לשי' הט"ז סי' תנ"ג הוא רק משום דקמח באינו מתערב בשעת טחינה חשוב יבש ביבש ואמרי' חוזר וניעור ובאמת לשיטה זו אם אופה קיה"פ ליכא חשש דאפיה משוי לי' ללח ולא אמרי' חוזר וניעור ורק דאפ"ה אסור גזירה שמא יאפה בתוה"פ אך לשי' המג"א הפירור חשוב כיבש בלח ואמרי' חוזר וניעור וע' בש"ע הרש"ז ז"ל שהביא דיעה להקל אף בפירור דלא אמרי' חוזר וניעור ובפרט הכא שלא נתלחלח רק למטה וקשרו אותו המקום ולקחו רק הקמח שלמעלה ממקום הקשירה א"כ קרוב הדבר שלא נתערב כלום מהקמח המלוחלח בכה"ג נהי דלכתחילה הי' צריך לרקד הקמח אבל בדיעבד יש להתיר ובפרט דאינו נוגע לאיסור תורה דכל חומרת משהו אינו רק מדרבנן ובפרט חומרת חו"נ בוודאי הוי רק דרבנן בוודאי דאין להחזיק ריעותא בדיעבד והוי כעין ס"ס להתיר שמא לא נתערב כלום מקמח המלוחלח ושמא עכ"פ ע"י האפיה חשוב כגוף א' והוי לח בלח ולא אמרי' חוזר וניעור ונהי דמפורש בסוסי' תס"ז דאף אם יש ס"ס על החטים אפ"ה יש לאוסרו באכילה שאני התם דיש חשש חמץ על כל החטים והוי איסור כרת ולשי' השטמ"ק ל"מ ס"ס באיסור כרת וע' בשעה"מ פ"י ממקוואות אבל הכא ליכא חשש רק מכח חו"נ דהוי רק חשש דרבנן בוודאי דמועיל הס"ס וכמ"ש הח"י והפמ"ג דאם יש ס' שמא נתלחלח ממ"פ שרי מכח ס"ס ה"ה הכא דיש להתיר מכח ס"ס וז"ב בס"ד לדינא: ועש"ק צו תרע"א ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' ע"ז להרב הגאון המפורסי' וכו' כש"ת מ' דוד טעביל זעהמאן נ"י ראבד"ק דיקלא יצ"ו

בדבר שאלתו באשה אחת שהיתה ערב בעד א' וכעת הלוה פשט רגל לנושיו ותובעים הקאססע המלווים מהאשה הערבית בעד הלוה הנ"ל וערכו נגדה בערכאות ושילמה הקרן וכעת תובעים ממנה גם העיסקא והורה כת"ה דאם לא ישבע הלוה שלא הרויח חייבת לשלם כל הריוח ואף אם ישבע הלוה שלא הרויח אפ"ה חצי עיסקא מחויבת לשלם דשמא הלכה כשיטת השו"מ ומהרי"א הלוי דקאסע שיש שם שותפים עכו"ם מותרים ליקח ריבית אף בלי היתר עיסקא עכת"ד וכעת יש מפקפק על פסקו ונשאל לשמוע חוו"ד בזה

א) הנה מקודם נבוא לדון בגוף הערבות באמת כבר נסתפק בקצה"ח סי' ע"ז סק"ו די"ל דלשי' הרמב"ם ז"ל דשנים שלוו כל א' חשיב לוה על חצי וערב על חצי דאם הי' ההלואה בשטר אז י"ל דמקרי ערבות בשטר משום די"ל דהחתימה הי' גם על חלק הערבות עיי"ש וא"כ א"נ דמיקרי ערב בשטר הי' מועיל אף שלא בשעת מ"מ וע' קצה"ח סי' פ"א סק"ל מ"ש בזה אך באמת הכרעת הקצה"ח בסי' ע"ז שם דהחתימה לא הי' רק על חצי שלו היינו על חלק ההלוואה ושוב הערבות ל"ח טפי מערבות בע"פ עיי"ש אולם בגוף הדבר בלא"ה הכריע הקצה"ח בסי' קכ"ט סק"ב ובסי' פ"א דמועיל ערבות גם על הריוח דכיון דהלוואה נעשה טצה"ט א"כ הפלגא פקדון חשוב של המלוה והוי כהלוה לו מחדש הריוח מהפלגא פקדון עפ"י ציווי הערב והוי כקיבל ערבות גם על מה שילוה לו אח"כ עיי"ש ונהי דבזה השיג עליו הנה"מ דל"מ הערבית על הריוח דלהבא עיי"ש מ"מ לשי' הנ"המ שוב י"ל דסובר כשיטת הכנה"ג בפירוש דברי הרמב"ם דבהלוואה בשטר הוו החתימה גם על הערבות וא"כ ממנ"פ לשי' הקצה"ח נהי דסובר דנ"ח טפי מערב בע"פ מ"מ לשיטתו בלא"ה מועיל הערבות גם על הריוח ולשי' הנה"מ נהי דסובר דל"מ הערבות על הריוח מ"מ לשיטתו שוב י"ל דמיקרי ערבות בשער ובפרט בוועקסיל שיש לו תוקף עפ"י דד"מ בוודאי דמועיל גם על העיסקא ובשו"ת מהרש"מ ח"א סי' כ' פקפק הרבה על העיסקא לגבי הערב ולא הביא כלל מכל מה שכתבתי בזה

ב) אך בגוף הדבר אם יש ס' שמא הלוה לא הרויח הנה היכי דהלוה גופא אינו רוצה לישבע לא הרוחתי בוודאי דיורדין לנכסיו נהי דקיי"ל דבשבועת היסת אין יורדין לנכסיו מ"מ הכא הי' כן התקנה שכ"ז שאינו נשבע לא הרוחתי חיוב לשלם ע' בנה"מ סי' צ"ג ונהי דבשליח בשכר יש ב' דיעות בש"ע אי חייב לישבע וקיי"ל דס' מחויב שבועה פטור ע' ש"ך סי' פ"ז סק"י שהביא מתוס' שבועות דמ"א מ"מ הכא שאני כיון שכן הי' התקנה שכ"ז שאינו נשבע משלם וכה מצאתי בשו"ת מהרש"ם ח"ה הנדמ"ח בסי' ע"א שכ' ג"כ דכ"ז שלא נשבע לא הרוחתי יורדין לנכסיו וא"כ לפ"ז י"ל גם לענין הערב דכ"ז שלא יברר שהלוה לא הרויח מחויב לשלם ול"ח בכלל אי אם נתחייבתי ז"א דכבר נתחייב וחשוב רק כמו ס' בפטור ע' בהג"ה חכמת שלמה בסי' קכ"ט ובסי' פ"א ובשו"ת שו"מ תנינא ח"ד סי' קכ"ד מ"ש בזה ולענין ההיתר בקאסע ליקח ריבית נודע שיש בזה הרבה מקילין ומקורם משום ברירה והביאו ראי' מתוס' תמורה ד"ל ונהי דבח"ס או"ח סו' קכ"ט פירש כוונת התוס' לדרך אחר עיי"ש מ"מ בנ"ד יש כמה צדדים לזכות הקאסע א"כ ופה כ' כת"ה דבאם יש להם וועקסיל נהי דשיטת הש"ך דביש לו טענה על גוף השטר יוכל לומר קי"ל עיי"ש בסי' קכ"ו שכ' דיוכל לומר קי"ל כשיטת הרמב"ן דאף בהי' המומחה מקודם עני ג"כ פטור ע' בספר תק"כ ובנובי"ק חו"מ סי' ה' וסי' ו' ובשו"ת ב"א חו"מ סי' ל' מ"מ אף דקשה להוציא ממון אפ"ה אחרו דהשו"מ הכריע דקאסע שיש שם שותפים עכו"ם מותרים ליקח ריבית וגם כבר זכו בהריוח ע"י ערכאות ובזה"ז בעוה"ר הרי א"א להעמיד הד"ת על תילה ע"כ כ"ז שלא ישבע הלוה שלא הרויח פשיטא דחייב הערב לשלם כל העיסקא אך באם ישבע הלוה שלא הרויח נהי דאחר שכבר פסק כת"ה דצריכה לשלם חצי הריוח הואיל דהשו"מ מתיר ליקח ריבית בשותפים עכו"ם בודאי דאין מזחיחין אורו עכ"ז לכתחילה באם ישבע הלוה שלא הרויח בוודאי מהראוי לבעלי הקאסע לוותר נגדה טל הריבית כנלע"ד בס"ד לדינא: א' תשא תרע"ל ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל