מהר"ש חלק ד שנ

העסק אפ"ה אם נאמר דעכ"פ שייך לקרותו רשע בוודאי דלא מהימן ולכאורה י"ל לשי' הנה"מ שהעיר דליפטר ממון אדם מע"ר ורק דכ' דכיון דשייך חשע"ש שוב לא מהימן א"כ הכא דכתבתי דל"ש חשע"ש ונהי דאכתי י"ל דכיון דמיקרי רשע שוב לא מהימן מ"מ י"ל כיון דבנ"ד יש לדמותו לסחורה בזול ושוב יש בזה חימוד ממון ושוב י"ל דלא זהיר בדרבנן ושוב עכ"פ א"א להוציא ממנו אך יען שפסקו הבד"צ דגם אחר השבועה יהי' מיקרי רשע בוודאי דחשבו דבר זה למו"מ ושוב ליכא חימוד כ"כ ושוב זהיר גם בדרבנן ושוב גם בשבועה לא מהימן ר אולם לענ"ד י"ל דזה דמי לסחורה בזול ואיכא חימוד ושוב י"ל דלא זהיר בדרבנן ושוב א"א להוציא ממנו והא דמיקרי רשע משום דבאומנתו בכך גם במציאה מיקרי רשע ושוב שפיר מהימן בשבועה ששכרו לעצמו ונהי דאאמע"ר מ"מ י"ל בדרבנן ווש בו חימוד ממון לא זהיר ולפ"ז הדבר פשוט דאף א"נ דליכא בזה דין חזקה מ"מ הוי רשע דבאומנתו בכך גם במציאה מיקרי רשע וג י"ל דאף דדמי למציאה אפ"ה מיקרו רשע דדמי להא דגיטין ד"ס בעני המנקף בראש הזית דמיקרו רשע וכ' המפורשים הטעם לפי שנהנה מטרחת חבירו וע' רשב"ם ב"ב דנ"ד וכה"ג כ' מהרי"ט במלמד דאסור להשיג גבול חבירו לפי שנהנה מטרחת חבירו עיי"ש

יח) א"כ בנ"ד דבגליל הנ"ל המחזיק הראשון יש לו קדימה לשאר שוכרים אחרים ומשכירים אליו אף בלי ליצטאציע א"כ דבר זה שהשכירו לו בלי ליצטאציע הי' רק ע"י שהאדון חשב שהמחזיק הראשון הוא שותף לזה א"כ הרי השוכר זה נהנה מזכותו של המחזיק הראשון בכה"ג בוודאי דמיקרי רשע, א"כ לפ"ז הדבר ברור דאף אם לא הי' בזה שום עד שיהי' אומר ששמע ממנו ששוכר העסק לשותפות ג"כ הי' חיוב לישבע ששכרו לעצמו ואף דבלי העד שוב הוי רק טענת ס' מ"מ כבר כ' בקצה"ח סי' קפ"א דכיון דדרך השותפים להציל לשותפות חשיב עכ"פ רגל"ד ויכולין להשביעו מכ"ש הכא כיון דמיקרי עכ"פ רשע נהי דהרבה לא זהירי בדרבנן במידי דיש בו חימוד ממון אבל עכ"פ חשיב כרגל"ד דלא ירצה להיות נקרא רשע ושוב כשיש רגל"ד יכולין להשביעו ובפרט אחרי שנודע מהעד בוודאי דרשות ביד הב"ד לחזיר כ"ז שלא אמרו הפס"ד להבע"ד וכמ"ש בשו"ת ברכ"י ומקורו מחו"מ סי' כ"ג ולכאורה הי' מקום לומר דאף א"נ שבשעה ששכר העסק נתכוין לשותפות מ"מ לשי' התוס' ב"מ דע"א ונמ"י ריש ב"מ דבעי להיות ג"כ שליחו של המזכה א"כ הכא דהמשכיר הוא עכו"ם א"כ י"ל אשל"ע בשלמא היכי דהקנין הוא בכסף כבר כ' המח"א דאז ל"ש לומר אשל"ע משום דהכסף עושה את הקנין וכדאיתא בקידושין דכ"ג כסף קבלת רבו גרמה לו אבל הכא דהקנין הי' בשטר שוב י"ל אשל"ע אך באמת כבר כ' המח"א דדברי התוס' בזה אינם מוסכמים וחוץ לזה כ' בשו"ת טוטו"ד ובי"ש סי' ק"ב דבשותפים וי"ל מיגו דזכה לנפשיה וכשיטת רש"י ב"מ ד"ח דבשותפים אמרי' ישל"ע וה"ה דבשותפים י"ל ישל"ע עיי"ש וגם י"ל דהיכי דיש קנין סטימתא מועיל אף היכי שהמשכיר הוא עכו"ם דכמ"ש הרא"ש דסטימתא מועיל גם בדשלב"ל אף דבדשלב"ל ל"מ שום קנין ואפ"ה סטימתא מועיל וה"ה לענין אשל"ע יש מקום לומר דע"י סטימתא מהני אף שהמשכיר הוא עכו"ם א"כ כיון דהתם המנהג להשכיר אורנדיס לכמה שותפים ואחד שוכר בשביל כולם א"כ י"ל דהוו כמנהג לשכור בשביל כולם וחשיב בכלל סטימתא א"כ אם שאמת נתכוין גם עבור שותפו שפיר זכה גם השני ק מכח המנהג א"כ אם טוען כעת ששכר רק לעצמו יכולין להשביעו ובפרט ע"י אמירת העד בוודאי דיכולין להשביעו

יט) ומה שרוצה עכשיו להביא עדים המסייעים לדבריו הדבר פשוט דכיון שאמר בפירוש שאין לו עוד עדים הוי כפסל כל עדים שיעידו על זה כמפורש בחו"מ סי' כ' ובאמת יש להעיר מקידושין דע"ד בהא דנאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי ופריך וניהדר ולידייניה ומשני בשודא דדייני וקשה מאי פריך הש"ס וליהדר ולדייני שמא מיירי בכה"ג שאמר הבע"ד מקודם אין לי עדים ואח"כ רוצה להביא עדים א"כ אי נימא דנאמן הדיין לומר לזה זכיתי שפיר לא יוכל עוד להביא עדים אבל א"נ דלא מהימן הדיין ורק דצריך לחזור ולדונם שוב יהי' יוכל עוד להביא עדים וצ"ע ובאמת כעין זה יש להעיר במ"ש בשו"ת זכרון יוסף לחדש דהא דעדות מיוחדת מצטרף דוקא היכי דלא נשבע עוד להכחיש העד אז מצטרף בהדי עד השני אבל אם כבר נשבע להכחיש את העד שוב העד הראשון כמאן דליתא ותו לא מצטרף ולא עוד דאף בלא נשבע עוד להכחישו מ"מ בקרקע והעיד ע"א ופסקו הבד"צ דהע"א אינו מועיל לחייבו שבועה שוב אינו מצטרף עיי"ש ובאמת יש להעיר מש"ס הנ"ל דפריך וליהדר ולידייני וקשה שמא מיירי הכא בהי' תובעו קרקע והי' לו ט"א וכעת מביא עוד ע"א והדיין אומר שכבר פסק דהעד הראשון ל"מ לחייבו שבועה ואם לא יהי' נאמן הדיין לומר שכבר פסק הדין א"כ יוצמח שיהי' השני מצטרף בהדי הראשון וצ"ע נחזור לדינא דאף א"נ דל"ש בזה דין חזקה מ"מ פשיטא דמחויב לישבע ששכרו לעצמו ואפ"ה גם אחר השבועה והי' מיקרי רשע משום דבאומנתו בכך גם במציאה מיקרי רשע ומכ"ש היכי דנהנה בטרחת חבירו וכהא דעני המקף בראש הזית ע"כ הדבר ברור דהפסק של הבד"צ כראוי מוצק ואין להרהר אחריו כנלע"ד בס"ד לדינא: ה' משפטים תרנ"ה ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' ע"ו

להרב המאה"ג חו"ב וכו' כש"ת מ' חיים פינטער נ"ו אבד"ק באקאווסק יצ"ו

בדבר שאלתו בשק קמח שהי' עומד על הארץ מעוטף בסדין ונשפך מים תחת הקמח ונתלחלח הסדין והשק ולקחו חבל וקשרו נגד מקום המלוחלח ומן הקמח שלמעלה ממקום הקשירה אפו מצות זה תורף השאלה

א) הנה לענ"ד הדבר פשוט שהמצות כשרים בדיעבד כי כפי הנראה לא נתלחלח במקומות הרבה ואפשר לאחוז מקום המלוחלח היינו ע"י שעשה קשר נגד מקום המלוחלח א"כ לא נתערב מקמח המלוחלח בשאר הקמח ובפרט שאין בטבע מים לילך למעלה בשלמא אם נתלחלח למעלה י"ל דהקילוח יורד עד למטה אבל למעלה בוודאי דאין עולה הלחלוח ונהי