מהר"ש חלק ד שמח

הוא משום דע"י המצוה חשיב כאינו מתכוין להאיסור ואפ"ה בבא ע"י פשיעה לא אמרי' עדל"ת וה"ה לענין מלל"נ דהוי ג"כ מכח דאינו מתכוין כלל להנה"ג זולת להמצוה שפיר י"ל דל"ש מלל"נ בבא ע"י פשיטה ונהי דגם התם בנדרים חשיב בא ע"י פשיעה דלולי הנדר לא הי' צריכין לבא להא דמלל"נ ואפ"ה הקשה הר"ן והרשב"א דנימא מלל"נ מ"מ י"ל התם עכ"פ המצוה לא בא ע"י פשיעה ושפיר י"ל מלל"נ אבל הכא כל העשה בא ע"י פשיעתו שאנס אותה א"כ כמו דלא אמרי' עדל"ת, בכה"ג וכמ"ש האחרונים לפרש דברי הש"ס כתובות ד"מ דמשני אי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל דהכוונה דכיון דהעשה בא ע"י פשיעתו ל"ש עדל"ת וה"ה במלל"נ דעיקר הטעם משום דאינו מתכוין להנה"ג שפיר י"ל דהיכי דכל העשה בא ע"י פשיעתו דנ"ש מלל"נ עכת"ד ויפה העיר

יא) ולפ"ז נבוא ליישב מה שהעיר השעה"מ לשי' הרשב"א דהנה"ג בהדי מצוה שרי אמאי והי' אסור לטבול בימוה"ח ועפ"ז י"ל לא מבעיא לשי' הכ"מ דטמא לא נטהר רק לאחר שיצא מן המים א"כ הנה"ג הוי עוד בעודו במים והטהרה הרי לא נגמרה רק כשעולה מן המים ושוב ל"ח בכלל הנה"ג בהדי מצוה אך לפ"ז צ"ע איך רצה הרשב"א ז"ל לומר מלל"נ מכח מצות פו"ר הרי התם ג"כ הנה"ג הוו מיד בהעראה והמ"ט אינו רק בגמר ביאה וכמ"ש בתוס' גיטין דמ"ח דל"א בעידנא לפי שהל"ת עובר מיד בהעראה והמ"ע ליכא רק בגמ"ב ושוב גם התם ל"ח הנה"ג בהדי מצוה ובפרט לשי' הטו"א ריש חגיגה דחשוב בעידנא לפי שמצות פו"ר גם בגמ"ב אינו מקיים רק אחר שיש לו בנים ושוב גם הגמ"ב ל"ח טפי מהכשר מצוה והכשר מצוה גם העראה חשוב וע' במנ"ח מצוה א' א"כ ה"ה הכא הרי הטבילה הוי עוקר הדבר המביא לידי טהרה ושפיר חשיב כמו הנה"ג הוא ביחד עם המצוה ושוב שייך לומר מלל"נ ושוב הדרא קושית השעה"מ על הרשב"א אך להסוברים דנטהר תיכף גם בעודו במים ניחא דהנה"ג הוי תיכף כשנכנס למים והטהרה אינו רק לאחר שנתכסה כל גופו במים וזה לא דמו להעראה דהתם עיקר המצוה שיבוא עליה וא"כ העראה הוי ג"כ חלק מן המצוה אבל הכא הכניסה להמים ל"ח אף בכלל חלק מן המצוה זולת הכיסוי כל גופו במים הוא המצוה משום דהעראה הרי הוא הכרח דא"א להיות גמ"ב מיד רק העראה מוכרח להיות מקודם ואח"כ בא הגמ"ב ושפיר גם העראה חשוב חלק מן המצוה אבל הכא הכניסה למים קודם הכיסוי כל גופו במים אינו הכרח דהרי אפשר לקפוץ לתוך המים ותיכף יהי' נתכסה כל גופו ושוב הכניסה להמים ל"ח אף חלק מהמצוה ושפיר אסור בימוה"ח הואיל דהנה"ג בא עוד מקודם המצוה וז"ב ונשמע משיטת הרשב"א דלא כשיטת הכ"מ ודו"ק

יב) ולכאורה יש להעיר בדברי הכ"מ מש"ס ברכות דנ"א דמייתו הש"ס ראי' דבלא בירך קודם אכילה יוכל לברך אח"כ מהא דבטבילה א"צ להיות עובר לעשייתן ומשני התם גברא לא חזי וקשה מאי מייתי ראי' מטבילה דא"צ עובר לעשייתן הא לשי' הכ"מ אינו נעשה טהור רק כשיוצא מן המים א"כ אדרבה התם חשוב עובר לעשייתן ונשמע דלא כשיטת הכ"מ אך באמת וי"ל לפמ"ש בב"י יו"ד סי' ר' דלמ"ד דלא חילקו בין טבילת נדה לטבילת גר ושגם בנדה א"צ עובר לעשייתן וי"ל דתברך אחר שלבשה חלוקה ולבסוף העלה דתוכל לברך גם בעודה במים עכ"פ בשעה שהוציאה ראשה מהמים עיי"ש וא"כ י"ל אף לפי רס"ד דלא ידע עדיין מהא דהתם גברא לא חזי מ"מ מלשון הש"ס דקאמר בעלייתו מברך אקב"ו על הטבילה מוכח דתוכל לברך מיד כשהוציאה ראשה מהמים ואז הרי אכתי לא נטהר לשי' הכ"מ ואפ"ה תוכל לברך אף דאכתי טמאה וא"כ אי הדין דצריך לברך עובר לעשייתן אמאי לא תברך עוד קודם שהוציאה ראשה ואי דנימא משום דאז אכתי גברא לא חזי ז"א דהרי גם אחר שהוציאה ראשה ג"כ עדיין טמאה לשי' הכ"מ ואפ"ה תוכל אז לברך א"כ תיקשי תהי' מברכת עוד קודם שתוציא ראשה וע"כ נשמע דא"צ עובר לעשייתן ונשמע דס"ד דהש"ס דא"צ עובר לעשייתן קאי בשיטת הכ"מ אבל התרצן משני התם גברא לא חזי הכוונה דטמא לא ליטהר רק אחר שהוציא ראשו מן המים ושפיר כ"ז שלא הוציא ראשו מן המים לא יוכל לברך משום דאכתי גברא לא חזי אבל בעלמא שפיר צריך להיות עובר לעשייתן וממילא לאחר שהוציא ראשו יוכל לברך משום דאז נגמר הטהרה וז"ב והנה לכאורה יש להעיר על הכ"מ הנ"ל מהא דנדה מערמת וטובלת בבגדיה וקשה היכי נטהרו הבגדים שאם הבגדים לא הי' על ראשה א"כ בשעה שהוציאה ראשה אכתי הבגד טמא ושוב נטמאה האשה מהבגדים ונשמע ע"כ דמיד כשנתכסה כל גופו במים אף קודם שהוציאה ראשה נעשית טהורה וגם בגדיה נעשו טהורים דלא כשיטת הכ"מ אך באמת י"ל נהי דמפורש ברמב"ם שם דהמשכב כ"ז שהוא במים טמא כ"ז במטביל הבגדים לחוד אבל היכי דהאשה לבושה בהבגדים הוי הבגד טפל להאשה וכיון דהאשה הוציאה ראשה נעשית טהורה וכמו דנעשה כל גופה טהור אף שמקצת גופה היא עוד במים ה"ה דהבגד ג"כ נעשה טהור אף שהוא עוד במים וז"ב בס"ד

יג) נחזור להנ"ל דהיכי דאכתי ליכא סתירה להחזקה אכתי אין לנו לדון מכח החזקה ולפ"ז י"ל גם לענין ריבית א"נ כשיטת הריטב"א דהמלוה יש לו קנין גמור בהריבית ויוכל לקדש בו אשה ולשי' כמ"פ לא נחתינן לנכסיו א"כ רק מצות הגוף מוטל עליו ואין הח"מ יוכל להכריע לענין המצוה אבל א"נ דאין לו קנין בהריבית א"כ תיכף הוי הס' לענין ממון אי שייך להמלוה שוב י"ל דהח"מ מכריע א"כ ה"ה לענין חזקה א"נ דבשכר חזקת חבירו לא קנה כלל ואמרי' בזה אטל"ג ע' ח"ס חו"מ סי' ק"ג א"ב הי' מקום לומר דבס' אזלינן בתר חזקת המוחזק ומס' א"א לקלקל זכותו אבל לפמ"ש הח"ס שם דגם בשכרו באיסור קנה ולא אמרי' בזה אעל"מ משום דאפשר לתקוני בחזרה וכמ"ש הרא"ש בתשובה דבאיסור שאפשר לבטלו ל"ש בו לומר אעל"מ א"כ אין לנו לדון רק מכח החרם וא"כ לענין החרם לא יוכל הח"מ להכריע ושוב י"ל דס' חרם לחומרא וט' ח"ס אה"ע סי' ג' בשם היש"ש מ"ש בזה ר וצא דזה פשוט דגם בזה"ז אסור לשכור חזקת חבירו דהוי ס' חרם וגם באורנדע של עיר החמיר מרן הד"ח זצ"ל וע' שו"ת בי"ש ח"א סו' ק"ב שכ' דהיכי דהשוכרים גופא יש להם בית מזיגה לכ"ט יש בו חזקה עיי"ש

יד) אך עתה נבוא לדבר מזה שהי' מדובר ביניהם לשכור על שותפות והבטיחו זה לזה לשכור לשותפות וכעת אומר ששכרו לעצמו ושנתכוין מיד בשעה ששכרו רק עבור עצמו מקור הדבר ברמ"א סי' קפ"ג דבקרקע מיוחד לא מהימן לומר שקנה לעצמו הואיל דמיקרי רמאי והוי רשע וכת"ה העיר די"ל כמ"ש