מהר"ש חלק ד שמז

ז) נחזור לדברי הכ"מ והעירני ח"א מדברי הרשב"א בהאי דמודר הנאה ממעיין דאסור לטבול בימוה"ח ומותר בימוה"ג כ' הרשב"א אע"ג שמטהרתו אפ"ה זה ל"ח הנאה וחשב החכם הנ"ל הכוונה משום דלא נטהר רק כשיוצא מן המים כשיטת הכ"מ ובאמת ז"א דלא זו כוונת הרשב"א רק הטעם כמ"ש רשב"א להדיא דל"ח הנאה רק אם נהנה מגוף האיסור אבל באינו נהנה מגוף האיסור אף שנעשה עי"ז טהור לאכילת קדשים מ"מ כיון דלא נהנה מגוף האיסור ל"ח הנאה, וכן כ' הרשב"א והריטב"א בהא דמלל"נ אף שיהי' לו שכר בעוה"ב מ"מ כיון דלא נהנה מגוף האיסור אף שיגיע לו עי"ז שכר לעוה"ב מ"מ הנאה הבא לו ממק"א ל"ח הנאה ואף דמשתכר באיסוה"נ אסור וכמפורש באו"ח סי' ת"נ דאסור להשכיר תנור לנכרי לאפות בו חמץ מ"מ לפמ"ש בתוס' ע"ז דס"ב דמשתכר באיסוה"נ אינו אסור רק מדרבנן א"כ במקום מצוה ד"ת לא העמידו חז"ל דבריהם לבטלו ממ"ע לגמרי ושפיר י"ל מלל"נ וכה העירני בני הרה"ג מ' חיים נ"י ליישב שיטת הרז"ה שסובר דמצות דרבנן להנות ניתנו ועפ"ז י"ל דמיקרי נהנה עי"ז שיהי' לו שכר בעוה"ב ואף שכ' הרשב"א דכיון דלא נהנה מגוף הדבר ל"ח הנאה מ"מ עכ"פ חשיב כמשתכר באיסוה"נ דאסור עכ"פ מדרבנן ורק גבי מצוה ד"ת אמרי' דחז"ל לא העמידו דבריהם לבטלו ממ"ט אבל לגבי מצוה דרבנן שוב דרבנן מועיל לדרבנן ויפה העיר אבל עכ"פ מבואר להדיא דלשי' הרשב"א אין חילוק בין נהנה מיד או אח"כ רק עיקר תלוי אם נהנה מגוף האיסור או לאו וז"ב

ח) והנה בגוף מה שהעיר הרשב"א דנימא דעי"ז שנעשה טהור יהי' מיקרי הנאה כבר העיר באב"מ לתמוה דהא לשי' הרשב"א הנה"ג בהדי מצוה מותר והנלענ"ד ליישב ונקדים קושית הברית אברהם מנ"ל עדל"ת מהא דכב"צ דילמא התם הטעם משום דמלל"נ והיינו לשי' הרשב"א דהנה"ג בהדי מצוה מותר אך באמת י"ל לפמ"ש בספר דמעת אפרים להסביר הענין דהנה"ג בהדי מצוה דזה תלוי בפלוגתא אי נדונ"ד קריבין ביו"ט או לאו לפמ"ש בתוס' שבת דכ"ו דלמ"ד אין קריבין הטעם משום דכהנים משלחן גבוה קזכי ובטל חלק הדיוט לגבי חלק גבוה ה"ה הכא אמרי' דבטל הנאת הדיוט לגבי המצוה אבל למ"ד קריבין ע"כ דלא בטל הנאת הדיוט לגבי גבוה וה"ה דלא בטל הנה"ג לגבי המצוה ואסור עיי"ש והנה כבר כ' בתוס' יבמות ד"צ דאיסור כלאים הוי מיד בשעת לבישה ומ"ע דציצית הוי רק לאחר שנתעטף א"כ א"א לומר הטעם בכב"צ משום דהנה"ג בהדי מצוה שרי ז"א דהא הנה"ג בא עוד מקודם עשיות המצוה בשלמא אי הטעם משום דעדל"ת אפ"ה לא תיקשי לשי' התוס' הנ"ל האיך דחי הרי ל"ח בעידנא משום די"ל כסברת הרנב"ר בנמ"י ב"מ ד"ל דהכשר מצוה חשוב בעידנא אבל אי הטעם משום הנה"ג בהדי מצוה הרי בעי עכ"פ שיהי' באמת שניהם נעשים בב"א ולא שיתחיל הנה"ג מקודם וממילא קושית הבר"א לק"מ ואף א"נ דלא כתוס' יבמות ד"צ ע' בשאג"א ובטו"א שהאריכו בזה אפ"ה י"ל לפמ"ש בתוס' יבמות ד"ה דניליף עדל"ת מהא דגילתה התורה בש"ק דלא דחי מכלל דבעלמא דחי ותירצו דהתם הו' ס"ד להתיר משום דאו"ב מותר ביו"ט או כמו נדונ"ד דקריבין ביו"ט וכ' הפוסקים דלמ"ד אין קריבין שפיר יש ללמוד עדל"ת מש"ק וכקושית התוס' ולפ"ז י"ל ממנ"פ או דנשמע עדל"ת מכב"צ או דנשמע מש"ק דלמ"ד קריבין נהי דלא נשמע מש"ק כתירוץ התוס' מ"מ לשיטתו ע"כ דלא בטל הנאת הדיוט וה"ה דלא בטל הנה"ג לגבי המצוה ושוב הנה"ג בהדי מצוה אסור ושוב נשמע עדל"ת מכב"צ ולמ"ד אין קריבין דאז ע"כ דסובר דבטל הנאת הדיוט וה"ה דבטל הנה"ג לגבי המצוה ושוב הנה"ג בהדי מצוה מותר ושפיר לא נשמע עדל"ת מכב"צ מ"מ לשיטתו שוב נשמט דעדל"ת מש"ק וכקושית התוס' הנ"ל וז"ב ודו"ק ולפ"ז מיושב ג"כ קושית האב"מ על הרשב"א דכיון דכל הא דהנה"ג בהדי מצוה מותר לשי' הרשב"א משום דבטל הנה"ג לגבי המצוה וחשיב טפל להמצוה ולא יוכל הטפל לגבור על העוקר וכמבואר בש"ס בכמ"ק שלא יהי' הטפל חמור מן העוקר והתינח לפי האמת דכבר פסקינן דמותר לטבול בימוה"ג אף שיש לו הנאה מזה שנעשה טהור לאכילת קדשים ועכצ"ל הטעם משום דלא נהנה מגוף האיסור אף שיש לו גרם הנאה מ"מ אותו גרם הנאה חשיב טפל לגבי גוף המצוה ולא יוכל הטפל לבטל גוף המצוה אז סובר ג"כ הרשב"א דהנה"ג בהדי מצוה ג"כ שרי משום דהנה"ג בטל לגבי מצוה משום דהנה"ג היי טפל לגבי המצוה אבל לפי מה שמקשה הרשב"א דנימא דגם בימוה"ג יהי' אסור לטבול מכח הנאה זו שיהי' טהור לאכילת קדשים אף דהנאה זו אינו מגוף הדבר והוי כטפל לגבי גוף המצוה ואפ"ה ס"ד דיהי' אסור וע"כ דלא בטל הטפל לגבי העיקר אז בוודאי דהנה"ג בהדי מצוה אסור ועיקר מה דסובר הרשב"א דהנה"ג בהדי מצוה שרי הוא רק לפי האמת דכבר ידעינן דמותר לטבול בימוה"ג אז יש מקום לומר דגם הנה"ג בהדי מצוה כמו בתשמיש נמי שרי וז"ב

ט) ובזה יש לפרש דברי הרשב"א נדרים דט"ו שכ' לתרץ דמה"ט לא תיקשי דנימא מכח פ"ו דמלל"נ הואיל דאינו מוכרח להקים זרע דוקא מאשה זו דאפשר לו לישא אחרת וי"ל דכוונתו דעיקר הסברא דהנה"ג בהדי מצוה שרי משום דהנה"ג הוו טפל לגבי המצוה וחשיב כלא נתכוין להנאה זו ונהי דהוי פ"ר מ"מ לשי' הר"ן פ"ר באיסוה"נ שרי ע' בר"ן חולין פג"ה גבי בת תיוהא ונהי דבעריות אף מתעסק חיוב שכן נהנה אפ"ה י"ל כ"ז שלא במקום מצוה אבל במקום מצוה ואינו מתכוין בוודאי שרי ורמו שהרגיש בכעין זה בשו"ת בר"א סי' א' וח"ס יו"ד סי' ס"ט והתינח באם לא הי' אפשר לו לקיים המצוה באחרת אבל היכי דאפשר לו לקיים המצוה באחרת והוא רוצה דוקא לדור עם אשה זו א"כ תו א"א לומר דהנה"ג הוי אצלו טפל ז"א דאם הי' כל עיקר כוונתו רק לקיים המצוה הרי יוכל לישא אחרת ומדרוצה דוקא באשה זו ע"כ שמתכוין להנות מאשה זו והיכי דבאמת מתכוין להנות בה שפיר לכ"ע הנה"ג בהדי מצוה אסור וז"ב

י) ולפ"ז יש להעיר בהא דבמכות דט"ז מוקי הש"ס להא דביטלו כגון שהדירה עד"ר וקשה לשי' הרשב"א דהנה"ג בהדי מצוה שרי אכתי ל"ח ביטלו דנימא דמכח המ"ע ולו תהי' לאשה יוכל לדור עמה דנימא מלל"נ והכא ל"ש סברת הרשב"א משום דאפשר באחרת ז"א דהרי הכא ע"כ מוכרח דוקא לדור עם אשה זו כדי לקיים ולו תהי' לאשה וצ"ע והראני בני הרה"ג מ' חיים נ"י שכבר העיר ביד שאול אולם יפה אמר בני הרב הנ"ל דכמ"ש בתוס' עירובין ד"ק דבעשה הבאה ע"י פשיעה ל"ש עדל"ת ולפ"ז י"ל גם לענין מלל"נ היכי דכל בעשה נצמח ע"ו פשיעתו לא נימא מלל"נ והרי נודע מ"ש האחרונים דענין עדל"ת