מהר"ש חלק ד שמו

וע"כ נשמע דאף להכ"מ בכה"ג השני ג"כ טהור הואיל דעכ"פ בשעה שטבל כל גופו הי' מ"ס שפיר מהני א"כ לפ"ז צ"ב מאי קאמר הש"ס דיש להעמיד הטמא בחזקתו הרי עכ"פ בשעה שטבל כל גופו אכתי נ"ש לדון מכח החזקת טמא כיון דלשי' הכ"מ בלא"ה לא נטהר עוד עכשיו רק לאחר שיצא מן המים וא"כ בזה שנימא דבשעה שטבל כל גופו בוודאי הי' מ"ס אכתי אין אנו סותרין בזה החזקת טומאה, וכמ"ש בתוס' חולין דצ"ו דמה"ט מחזירין שטר בסימנים כיון דלע"ע אין אנו סותרין החזקת ממון ושוב שפיר כיון דאכתי ליכא בזה סתירה להח"ט שוב יש לאוקמה המקוה בחזקתו דבשעה שטבל כל גופו הי' מ"ס, וכיון דכבר הוחזקנו דבשעה שטבל כל גופו הי' מ"ס א"כ אף לאחר שי"א מן המים נהי דאז שוב יש נדון מכח הח"ט הואיל דאז הוו סתירה להח"ט ושוב י"ל אז דבשעת יציאתו מן המים לא הי' מ"ס מ"מ כיון דעכ"פ בשעה שטבל כל גופו לא הי' מקום לדון מכח הח"ט ושפיר הוחזקנו דבשעה שטבל כל גופו הי' מ"ס ושוב המקוה הוי בחזקתו א"כ נהי דבשעת יציאתו מן המים נחסר ממ"ס מ"מ הוי טהור כיון דסגי שיהי' מ"ס עכ"פ בשעה שטבל כל גופו, וא"כ נשמע ע"כ דלא כשיטת הכ"מ ורק דנעשה טהור בשעה שטובל כל גופו וא"כ תוכף בשעת טבילה הוי סתירה להח"ט ושפיר חשיב תר"ל והוא ראי' גדולה לכאורה דלא כהכ"מ

ד) ובאמת לפ"ז י"ל במה דקשה לכאורה בהא דקאמר בש"ס משום דהעמד טמא על חזקתו ופריך אדרבה העמד מקוה בחזקתו וצ"ב מאי הוא הלשון אדרבה מנ"ל להש"ס דחזקת המקוה עדיף מהח"ט דגברא הרי הו"ל להש"ס למיפרך הא איכא חזקה נגד חזקה וליהוי רק ס' והכא משמע דהטהרות טמאין וודאי וכדקאמר הש"ס להלל קשיא וודאי, וגם צ"ב דלפי פירכת הש"ס משמע דהוי הקושיא דלב"ש לא יהי' אף טומאת ס' וקשה דכיון דאיכא חזקה נגד חזקה א"כ חשיב ס' ושפיר במקוה טמא מס' אבל באשה דליכא רק חזקת טהרה לחוד שפיר דיין שעתן וצ"ע אולם י"ל לשי' הריטב"א נדה די"ט גבי שליא דחזקת מסובב ל"ח חזקה וכ"ה בתוס' רי"ד ריש נדה, וא"כ לכאורה העירו המפורשים איך מצרפין חזקת הטמא הא הוי חזקת מסובב דעיקר הס' נולד בהמקוה ותירצו דכיון דבמקוה גופא יש חזקה דהשתא המגרע להחזדמע"ק בכה"ג שפיר מצרפין אף חזקת מסובב ע' ס"ט סי' קצ"ט שהאריך בזה וא"כ י"ל לפי הס"ד דלא ידע עוד הש"ס מהא דהרי חסר לפניך שפיר קאמר הש"ס אדרבה דלא יהי' אף טומאת ס' כיון דיש לאוקמה המקוה בחזקתו ול"ש לומר דאיכא ג"כ חזקת טומאה ז"א דח"ט הוי רק חזקת מסובב וע"ז משני הש"ס הרי חסר לפניך ושוב שפיר מצטרף להחזקה דהשתא וכסברת הס"ט הנ"ל ודו"ק

ה) באופן אחר י"ל דאדרבה מש"ס דהכא יש עוד הוכחה לשי' הכ"מ דהנה לכאורה י"ל דכמ"ש הס"ט דכיון דבמקוה גופא יש חזקה דהשתא המגרע לחזדמע"ק מצרפין אף חזקת מסובב ה"ה די"ל דנהי דחזקה על להבא ל"מ אפ"ה מצטרף לחזקה דהשתא שיהי' חשיב כוודאי ולפ"ז יהי' עוד ראי' כשיטת הכ"מ דטמא לא נטהר רק לאחר שיצא מן המים ושפיר פריך הש"ס אדרבה העמד מקוה אחזקתו הכוונה דבשעה שטובל כל גופו אכתי ליכא סתירה להח"ט ושוב אז א"א לדון מכח הח"ט ושוב ליכא רק חזקת המקוה לחוד ושוב מחזיקין דוודאי הי' שם מ"ס בשעה שטובל כל גופו א"כ נהי דבשעה שיוצא מן המים שוב יש לדון מכח הח"ט מ"מ עיקר תלוי אם הי' מ"ס בשעה שטבל כל גופו ושוב אף ס' טומאה לא והי' בזה וע"ז משני הש"ס דכיון דהרי חסר לפניך מצרפין הח"ט גם בשעת הטבילה אף דהוי חזקה על להבא וז"ב בס"ד

ו) באופן אחר י"ל אדרבה דמכאן ראי' דלא פשיטת הכ"מ דהנה עיקר סברת תר"ל הוי רק א"נ דנעשה טהור גם בעודו במים דאז מיד בשעת הטבילה יש לנו לדון על חזקת המקוה ועל הח"ט ואז וי"ל דכיון דיש חזקה דהשתא במקוה גופא וגם יש ח"ט דגברא בכה"ג י"ל דע"י ב' חזקות חשיב טמא וודאי אבל א"נ דלא נטהר רק כשיוצא מן המים א"כ אין לנו לדון בשעת הטבילה על הח"ט רק מכח חזקת המקוה לחוד ושוב א"א לצרף הח"ט הואיל דכבר הוחזק אצלינו חזקת המקוה והוחלטנו שבוודאי הי' שם מ"ס א"כ שוב א"א לומר אח"כ דיהי' חשיב חר"ל מכח החזקה דהשתא בצירוף הח"ט ז"א דכיון שכבר הוחזקנו דהי' מ"ס בשטת טבילה שוב א"א עוד לדון מכח החזקה דהשתא בצירוף הח"ט הואיל דכבר הוחלטנו שהי' מ"ס בשעת הטבילה ומדחזינן בש"ס דקאמר דהוי תר"ל ע"כ דלא כשיטת הכ"מ הנ"ל ובאמת לפ"ז י"ל שיטת הרמב"ם ז"ל שפסק גבי מקוה דטמא וודאי ובחבית הוי רק ס' והקשו עליו דהא בש"ס מבואר דמ"ד דבמקוה הוו וודאי גם חבית הוי וודאי עיי"ש אך באמת י"ל דכבר כ' במלמ"ל סוף פ"י ממקוואות דהרמב"ם פוסק כאבע"א בש"ס נדה וגם סובר לפי האבע"א רבנן ג"כ מודי דבחבית הוי רק ס' ורק גבי טומאה ס"ל לרבנן דלא גמרינן סוף טומאה מתחילת טומאה וסוף טומאה גם ברה"ר טמא עיי"ש ובאמת צ"ט אמאי פסק הרמב"ם כאבע"א ולא כלישנא קמא ולפ"ז א"ש דהרי בש"ס קאמר הטעם משום תר"ל והיינו מכח ח"ט ובחבית מכח חזקת טבל ולכאורה איך מצרפין ח"ט או חזקת טבל הא הוי חזקת מסובב ועכצ"ל מדחזינן במתני' דבמקוה מטמאין כל הטהרות אף ברה"ר ועכצ"ל דנהי דלא אזלינן בתר חזקת מסובב אפ"ה כשנולד חזקה דהשתא לאיסור בגוף הדבר שנולד בו הספק שוב מצרפין חזקת מסובב או כמ"ש המפורשים דבכה"ג ל"ח חזקת מסובב דעיקר הא דבעי מ"ס במקוה הוא רק לטבילת טמא ושפיר יש לדון בזה מכח חזקת הטמא וא"כ שפיר ס"ל להש"ס דכמו דמהני הח"ט לעשותו לוודאי טמא וה"ה דבחבית הוי וודאי וכ"ז אי הוי טהור מיד גם בעודו במים שפיר י"ל במקוה הטעם משום ח"ט ושפיר נשמע דמועיל הח"ט אף שנולד הספק בהמקוה וה"ה דיש לצרף חזקת טבל אף שנולד הס' בהחומץ אבל הרמב"ם דפסק כהתוספתא וספרי דנגע במשכב בעודו במים טמא ואם הוציא ידו ונגע בבגדים טמאים מבואר דסובר דלא נעשה טהור רק אחר שיצא מן המים א"כ לשיטתו א"א לומר במקוה הטעם משום ח"ט דהא דנין מתחילת על חזקת המקוה בזמן שאין לנו עוד לדון מכח הח"ט ושוב אחר שנתחזק לנו חזקת המקוה שבוודאי הי' שה מ"ס שוב הח"ט ל"מ כלום ושוב תיקשי אמאי הטהרות טמאין ועכצ"ל לשיטתו בטעם המתני' דמקוה שנמדד משום דסוף טומאה ברה"ר ילפינן מס"ט ברה"י בתחילת טומאה וכיון דבמקוה יש טעם אחר ולא מכר ח"ט שוב א"א לומר בחבית דחשיב תר"ל מכח חזקת טבל ז"א דהא חשיב חזקת מסובב דהספק נולד בהחומץ ולכך פסק בחבית דהוי ס' ומיושב הכל בס"ד ודו"ק היטב: