מהר"ש חלק ד שמה

לענ"ד אם יקיים בענין השלשת הגט וכתובה ובדברים שבממון כפי שיגזור כה"ג יוכל לישא אחרת ע"י ק"ר בלי שום חשש כנלע"ד בס"ד לדינא: ג' וישלח תרס"ז ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' ע"ה להרב הגה"צ בנש"ק וכו' כקש"ת מ' יעקב יוסף ז"ל אבד"ק קלאביצק יצ"ו

בדבר שאלתו בב' אנשים שהחזיקו אורנדע בעיר ובכפרים בשותפית זה איזה שנים וגם אחר שבאו האורנדיס לידי הממשלה שכרו ג"כ בשותפות ובשנה זו הגיע זמן שכירות החדש דיברו ג"כ ביניהם כמה פעמים שישכרו בשותפות ונסעו יחד לשרי המדינה להשתדל בזה והבטיח להם להשכירם האורנדע בלי ליצטאציע ובתוך כך הלך א' ושכר האורנדע וע"א מעיד שאמר לו השוכר ששוכר האורנדע לשותפות רק שרוצה לנכות חלק עבור נכדו וכעת השוכר הלז רוצה לדחות את חבירו מכל העסק ואומר שבשעה ששכר העסק נתכוון רק לעצמו וכל מה שדיבר עם חבירו נתכוין רק להשטות בו ושאלו אותו הבד"צ אם ג"ד מקודם השכירות שישכור רק לעצמו והודה שלא ג"ד לשום אדם ופסקו הבד"צ לישבע ששכר רק לעצמו וגם פסקו שאף אם ישבע ששכר לעצמו עכ"ז יהי' מיקרי רשע וכעת אחר הפס"ד רוצה לחזור ולטעון שג"ד לפניהם מקודם השכירות שישכור רק לעצמו זה תורף הטו"ת

א) הנה מקודם נבוא לדון מצד דיני חזקה כיון דנראה שגם אביו של התובע הי' מחזיק האורנדע בשותפות עם זה ששכרו כעת וא"כ הרי התובע יורש החזקה מאביו גם הוא גופא כבר החזיק זה איזה שנים נהי דאח"כ באו האורנדיס לידי הממשלה אפ"ה לשי' כמ"פ לא פסקה חזקתו, ואף א"נ כמ"ש הרדב"ז דבנתחלפו הבעלים ל"ש חזקה מ"מ י"ל הכא הרי גם אחר שבאו האורנדיס לידי הממשלה אפ"ה נשארו הסוחרים הראשונים בחזקתן א"כ להממשלה גופא ניחא להו בתקנתא זו דאין להם שום ריעותא במה שימנעו יהודים לשכור דממנ"פ אם ירצו הראשונים לשלם כפי הקצוב א"כ לפי נימוס המדינה בשם תמיד יש לשוכרים הראשונים זכות להשכיר להם אף בלי ליצטאציע ואם לא ירצו לשלם כפי הקצוב בלא"ה אבדו חזקתן וכמ"ש הרדב"ז דבלא שילם השכירות אבד חזקתו א"כ כיון שהשכירו להם אח"כ בשותפות בוודאי דלא אבדו חזקתו, ואף א"נ דהוי סד"ד מ"מ י"ל כיון שהדבר נוגע לס' חרם הוי לי' ס' איסור ולחומרא, ונהי דדעת הרמב"ן במשפטי החרם דחרם הוי ד"ק וס' בד"ק אזלינן לקולא, ע' נובי"ת אה"ע סי' ח' מ"מ דעת הב"ח דס' ד"ק לחומרא, וגם דלשי' כמ"פ חרם הוי ד"ת ואף די"ל דכיון שהס' נוגע לממון חשיב כמו ס' ממון ולקולא וע' ביו"ד סוסי' קע"ז בס' אי הוי ר"ק או א"ר דלשי' כמ"פ יוכל לומר קי"ל וע' תוס' בכורות ד"כ דמוכח מדבריהם דבס' בכור אף כשרוב מסייע שהוא בכור דמהני להקריבו וגם ללקות על גיזה ועבודה מ"מ א"צ ליתנו לכהן דרוב ל"מ בממון ורק שסיימו בדבריהם דא"א לומר תרתי דסתרי אבל ברא"ש ורמב"ן העלו דבאמת י"ל תרתי דסתרי בכה"ג עכ"פ נשמע דבס' איסור התלוי בממון וגם בס' ממון התלוי בחיוב מצוה נהי דמחמירין לענין האיסור אפ"ה מקינין בצד ממון שבו וע' תוס' נדה דכ"ה מוכח מדבריהם דבס' מוציאין מרשות הישראל ובאמת דבריהם צ"ע דהרי בס' אינו מחויב לתת לכהן וע' שו"ת דברי אמת סי' ט' שהעלה דבכה"ג אזלינן בתר צד ממון שבו

ב) והנה כת"ה העיר מבכורות דמ"ט דקאמר הש"ס ואע"ג דהלכתא כרב באיסורי, ומוכח דפדיון חשיב דבר איסור וצד ממון שבו נגרר בתר צד איסור עכת"ד באמת דבר זה צ"ע דהרי גם לענין פדיון מפורש בש"ס דבס' א"צ ליתן לכהן הן בס' במציאות והן בסד"ד וכבר העיר שם בריט"א דאמאי חשיב לי' הש"ס לדבר איסור והביא בשם מהר"י קורקוס דהא דקיי"ל כרב באיסורי לפי שבעניני איסור רב הי' בקי טפי ושפיר לפ"ז גם פדיון הא הוו דבר איסור והלכה כרב באיסורי אבל בשאר ס' פדיון גם פדיון נ"ח טפי מס' ממון עיי"ש, ולפלא על כת"ה שלא ראה דברי הריט"א במקומו וכה הראני בני הרה"ג מ' חיים יחי' מתוס' שבועות דמ"ג שכ' דהאי דערבון לענין איסור איתשל היינו למש"פ ותמה הרש"ש דהרי נוגע לממון ואם אין כאן דין ממון גם איסור ליכא עיי"ש ויפה העיר אך בגוף הדבר י"ל בהא דנחלקו הפוסקים בס' ממון עניים דלשי' הרשב"א חשיבי כספק איסור והר"ן חולק וכ' המח"א דא"נ דבצדקה שייך אמל"ג ותיכף זכה בו העני וא"כ החמ"ק מסייע דלא יצא מרשות הבעלים אבל א"נ דליכא בצדקה רק דין נדר א"כ לע"ע אף א"נ דמהני הנדר מ"מ עדיין לא יצא מרשות הבעלים ורק הס' אי חל עליו חיוב נדר א"כ לענין החיוב נדר ל"מ החמ"ק להכריע עיי"ש, והדבר דומה להא דמצינו בגיטין דכ"ח שמא מת ל"ח שמא ימות חיישינן, וע' תוס' קידושין דמ"ח שכ' הר"א מיוני דלשמא קידש ל"ח לשמא יקדש חיישינן וכ' המפורשים דמה"ט חיישינן לשמא ימות לפי שבזה אכתי ליכא סתירת חזקת חי וחזקה על להבא ל"מ, ובזה חידשו דאף למ"ד ווסת דרבנן מ"מ פרישה סמוך לווסת הוי מה"ת

ג) ובאמת לפי סברא זו הי' מקום לפלפל בדברי הכ"מ פ"ו מאה"ט דטמא אינו נטהר רק לאחר שיצא מן המים ונא בעודו במים ומקורו מתוספתא ולכאורה יש להעיר מנדה ד"ב במקוה שנמדד ונמצא חסר דכל טהרות שנעשו ע"ג טמאות משום דהעמד טמא על חזקתו ופריך אדרבה העמד מקוה על חזקתי ומשני דכיון דהרי חסר לפניך א"כ החזקה דהשתא בצירוף חזקת הטמא עדיף דחשיב בכלל תרתי לריעותא והנה זה פשוט דהיכי דעכ"פ בשעה שטבל הי' מ"ס בהמקוה ורק שנחסר אחר שכבר טבל כל גופו במים והיינו קודם שיצא מן המים אז אף להכ"מ הועיל הטבילה דא"צ שיהי' מ"ס בשעת יציאתו מן המים רק עיקר תלוי אם הי' מ"ס בשעה שטבל כל גופו והוכחה לזה מדאיתא ביו"ד סי' ר"א סעיף ס"ב במקוה מצומצמת שטבלו שם ב' אנשים בזאח"ז השני לא עלתה לו טבילה לפי שכבר נחסר מהמים ע"י הראשון ורק היכי דרגליו של ראשון נוגע במים אז לשי' הטור מהני והמחבר חילק משום דטופח ע"מ להטפיח ל"ח חיבור, והשתא קשה להמחבר שהוא הכ"מ אמאי לא נקט רבותא טפי בטבלו שניהם בב"א ואחד יצא מקודם מן המים דהשני טמא משום דבשעת יציאת השני מן המים כבר הי' חסר ממ"ס ביציאת הראשון