מהר"ש חלק ד שמד

בכלל מכשלת לבעל ובפרט שמכשלת אותו בהרהורי עבירה בתמידות בוודאי דיש לחשבה לעע"ד ויש להתיר לו החדר"ג, וראי' דבשביל הצנה מעבירה יש להתיר החדר"ג. מגיטין דל"ח בהאי אמתא דהתירו לשחררה בשביל שהיתה מכשלת לרבים וכ' בתוס' דאומרין להרב חטא להציל הרבים מזנות והמזנים חשיבי אנוסים לפי שהאמתא הי' משתדלות בדברים לזנות עמה עיי"ש, וכבר הרגיש בראי' זו בט"ז יו"ד סי' שליד סק"א ואף דבח"ס יו"ד סי' רכ"ב כ' דהתם הטעם דוקא בשביל הצלת רבים אבל מדברי הט"ז הנ"ל מוכח דאין חילוק ונודע דאיסור תמידי אף שהוא בלאו חמור מאיסור שהוא במקרה אף שיש בו מותה כנודע מסברת הר"ן לענין הרבה זיתי נבילה דחמירי מאיסור שחוטה בשבת ע"כ הדבר פשוט דגם מכח זה יש' צד להתיר לו החדר"ג וגם יפה העיר כת"ה מדברי הר"ן דפעוטות שמכרו בנכסים מועטים דל"מ מכירתם משום דחז"ל לא תיקנו עבור עושה רשעה ובאמת כבר הרגשתו בזה בספרי ח"א סי' ח' והוספתי עוד להעיר מכמ"ק ע"כ בנ"ד יש כמה צדדים להתיר ול"ש לומר דחשיב בכלל ס"ס נגד ח"א לפי שעד עתה בוודאי הי' מוטל עליו החדר"ג ז"א חדא דכפי מכתב שאלתו שנתברר שעוד קודם הנישואין היתה מטורפת א"כ נתגלה שלא חל עליו החרם מעולם ודמי לסברת הגה"מ שבאה"ע סי' ל"ה דהיכי דלפי דברי העד לא התחיל החזקה בכה"ג לכ"ע ע"א נאמן ובפרט לשי' רוה"פ דחדר"ג ל"ח רק איסור דרבנן וא"כ בדרבנן אף ס"ס נגד ח"א מהני וז"ב

ו) וכן ראיתי לכת"ה שכ' להסביר שיטת מהר"מ פאדווה דחרם ב' נשים חמיר מגט בע"כ וכ' כת"ה משום דבב' נשים יעבור בכל ביאה וביאה, אולם העיר לפי"מ דמפורש ביומא דפ"ג דטבל קיל משום דחזי לתקוני אף דגם שם יעבור בכל כזית, וכמו שהרגיש הפרשת דרכים וע"כ הכוונה דאף שמרובה בכמות מ"מ כיון דחזי לתקוני חשיב קיל וה"ה בשתי נשים אף דיעבור בכל ביאה אפ"ה לא חמיר מגט בע"כ הואיל דשתי נשים חשיב קיל וכסברת שו"ת הר"ן דבריצוי האשה יוכל לישא אחרת עכת"ד הנה בגוף הסבר שיטת מהרמ"פ משום דבשתי נשים יעבור בכל ביאה כבר העירותי בספרי ח"א ושם כתבתי עוד משום דגם האשה האחרת תעבור ואין לה לעבור בשבילו ול"ש ערבות בנשים כמ"ש הרא"ש ברכות ד"כ שוב נזכרתי דיש לדון בזה לפמ"ש הדג"מ ובשו"ת רעק"א דבמצוה השייך גם באשה שייך בה ערבות וא"כ לפמ"ש הר"ן פ"ב מקידושין דבקידושין גם האשה עושית מצוה במה שמסייעת לו לקיים מצות פ"ו ושוב י"ל דשייך בה ערבות אולם שם כתבתי עוד טעמים אחרים נחזור לדברי כת"ה ואקדים דברי רש"י ב"מ דמ"ח דלר"י במכר חפץ בכסף וקידש בו אשה דמקודשת והעירו דנימא דכיון דחז"ל הפקיעו הקנין כסף לא יועילו הקידושין וכמו דלשי' הב"י מעמ"ש מהני לקידושי תורה וע"כ דסובר דדרבנן מועיל לד"ת ה"ה הכא דע"י גזירת חז"ל יתבטלו הקידושין אף מה"ת ע' במח"א ופנ"י ובח"ס סי' שי"ד מ"ש בזה אך באמת י"ל לפמ"ש הרמב"ן ב"ב דע"ו דא"א לומר דמה"ט מועיל מחילה במוכר שט"ח לפי שמכירות שט"ח דרבנן דא"כ לא הי' מועיל לקידושין ותמהו עליו מהא דמעמ"ש דהוי רק מדרבנן ואפ"ה מקודשת ותירצו דא"נ דמה"ט מהני מחילה משום דהוי רק קנין דרבנן ע"כ דחז"ל עשו הפרש בין דבריהם לד"ת בכה"ג שפיר ל"מ לד"ת והנה נודע שיטת הרמ"א סי' קצ"ח דהתנה לקנות בכסף מהני והש"ך השיג עליו משום דחשיב כמתנה ע"ד שאינו קנין לעשותו קנין אך הב"ח והמח"א כ' דהוי כאומר א"א בתק"ח דשומעין לו ובשו"ת עט"ח כ' דזה תלוי א"נ דביטלו הקנין כסף גם היכי דל"ש הגזירה אז גם התנה ל"מ אבל א"נ דהיכי דל"ש הגזירה אף ששם קנין כסף עליו אפ"ה כסף קונה ולא אמרי' לא פליג שוב גם התנה לקנות בכסף מהני עיי"ש והנה זה פשוט דלר"ל דס"ל משיכה קונה ד"ת ולא כסף גם התנה ל"מ דחשיב כמתנה ע"ד שאינו קנין לעשותו קנין ועיקר המחלוקת אי מועיל התנה הוי רק אליבא דר"י וא"כ לפמ"ש ברש"י ב"מ דמ"ט דבעליה של לוקח מושכר למוכר כסף קונה משום דל"ש הגזירה וממילא לשי' רש"י גם התנה מועיל כמ"ש העט"ח ונשמע דחז"ל לא עשו דבריהם כאן כד"ת ממש מדחזינן דלר"ל דס"ל משיכה קונה ד"ת ל"מ התנה לקנות בכסף ולר"י אף שחז"ל ביטלו הקנין כסף אפ"ה מועיל התנה וע"כ הטעם משום דיוכל לומר א"א בתק"ח וחזינן דתק"ח בזה לא הוי כד"ת ממש בכה"ג שפיר ל"מ התק"ח לבטל הקידושין מה"ת כיון דתק"ח הלז לא אלים כ"כ כד"ת ממש ומיושב דברי רש"י בס"ד ולפ"ז אזדא ג"כ דברי כת"ה די"ל דב' נשים קיל משום דבריצוי דידה יוכל לישא אחרת וחשיב קיל כמו טבל ועפ"ז ז"א דוקא טבל חשיב קיל משום דבידו לתקוני אבל היכי דאינו בידו ורק צריכין הסכמתה ל"ח קיל והוכחה לזה מקידושין דס"ב בגר דל"ח בידו משום די"ל מי יימר ועיי"ש בש"ס לענין המקדש בב' פרוטות באחת היום ובאחת לאחר שאגרשך נהי דבידו לגרשה אבל מי בידו לקדשה וכ' הרשב"א דאף שמתרצית כעת מ"מ יש לחוש שמא לא תרצה אח"כ ונודע מ"ש בשט"מ כתובות דנ"ט דבדבר שמחוסר הקנאה מרשות ורשות ל"מ סברת בידו שיהי' חשיב כשלו מכ"ש הכא דאין בידו להפקיע שיעבודה ולישא אחרת ונהי דבהסכמתה יוכל לישא אחרת מ"מ אם תסכים והי' חשיב בגדר מחילה אבל המחילה הרי אינו בידו ושוב ל"ח קיל והא דמצינו דנדר ונזיר חשיבי קיל משום דישנו בשאלה אף דהתם נמי ל"ח בידו משום דשייך מי יימר דמזדקקי לי' תלתא מ"מ ניחא כמ"ש הרשב"א יבמות דפ"ח דרוב בני אדם נזקקין לו ושוב מכח הרוב י"ל דחשיב בידו אבל הכא עפ"י רוב אינה מסכמת שישא אחרת שפיר ל"ח בידו וגם כבר כ' הרשב"א דמה"ט חשוב התם בידו משום דסגי בהדיוטות והדיוטות שכיחי א"כ הכא דאינו בידו ועפ"י הרוב אינה מסכמת שפיר ל"ח בידו ולא דמי לטבל ז"ב

ז) יצא דעכ"פ שיטות רוה"פ דב' נשים קיל מגט בע"כ ובפרט היכי דנא יוכל לגרשה בע"כ בוודאי דיש מקום להתיר לו לישא אחרת עפ"י ק"ר וע"י השלשת הגט והכא ל"ש החש"ש של המגיה במלמ"ל מכח למ"ע הואיל דבנ"ד גם עכשיו יכולין לגרשה ונהי דאכתי יש לחוש לשי' מהר"מ מינץ דבנכתב הגט בשעה שלא היתה מרוצית לקבלו ל"מ הגט אף בנתרצה אח"כ לקבלו מ"מ הרי כבר השיג עניו בשו"ת בי"ש סי' ע"ז וגם י"ל דוקא היכי דלא מצי לגרשה בע"כ דאז לשי' הג"פ אף בעבר וגירשה ל"מ אז יש לחוש לשי' מהר"מ מינן ודמי להא דאשה דעלמא יבמות דנ"ב אבל הכא דאם יגרשנה בע"כ יועיל הגט בדיעבד דבעע"ד ליכא חדר"ג ושוב בכה"ג שפיר מועיל הגט לכשתתרצה וכעין סברת הכ"מ פ"ז מאישות דהיכי דמועיל עכשיו מס' ל"ח בכלל דשלב"ל ע"כ