מהר"ש חלק ד שמג

ידעינן כלל אי נצטרך אח"כ לדון לענין ד"ת דליכא בירור אי תרצה להקריב הטלה למזבח ומפורש בקידושין דס"ו דסתם בהמה לאו לגבי מזבח קיימא ושפיר הוחלטנו כעת מכח הדרבנן דלא קנתה הטלה ושפיר י"ל דכשר אח"כ אף לקרבן אבל בקנה דבר ממעות הקדש הרי תיכף איכא נ"מ לענין חיוב מעילה ד"ת א"כ הרי תקנת חז"ל דכסף לא קנה נוגע תוכף להפקיע חייב מעילה ד"ת בכה"ג שפיר דרבנן ל"מ להקל לד"ת עיי"ש ולפ"ז י"ל דהרי איבעיא שם בש"ס למ"ד דדם שנטמא ונפל על הבגד א"צ כיבוס איך הדין בנפל דם על בגד טמא אי בעי כיבוס הואיל די"ל דכיון דעכ"פ נטמא הדם בנגיעתו בבגד שוב חשוב דם טמא ושוב א"צ כיבוס ובש"ס שם רצה לתלות דבר זה במחלוקת ר"א ורבנן דר"א סובר מי חטאת שנטמא מזין ממנו ויליף מהא דמזין על נדה שנטמאה במת קודם לטבילת נדתה וע"כ דיליף טומאה קדומה מטומאה דהשתא וסובר דאי מי חטאת שנטמא הי' פסול להזאה ה"ה דהי' אסור להזות על נדה שנטמאת במת א"כ ה"ה בנפל דם על בגד טמא דא"צ כיבוס עיי"ש ולפ"ז י"ל דא"נ דדם הטמא מה"ת כשר להזות בו שוב הי' מקים לומר דאם נטמא קודם שנפל על הבגד א"כ אז בזה שאסרו חז"ל להזות בו ליכא שום קולא לענין ד"ת ושוב הוחזקנו את גזירת חז"ל דאסור להזות בו ושוב אף שנפל אח"כ על הבגד נהי דעכשיו יש נ"מ לענין כיבוס דהוי ד"ת מ"מ אחרי שכבר הוחזקנו שדם זה לא חזי להזאה שוב מועיל אח"כ אף להקל שלא יהי' הבגד טעון כיבוס אבל בנפל על בגד טמא אז אי מה"ת גם לאחר שניטמא ראוי להזות שוב טעון כיבוס ונהי דמדרבנן לא חזי להזות מ"מ תיכף כשאנו רוצין להטיל איסור על הדם להזות בו תוכף בא האיסור דרבנן להקל לענין ד"ת בכה"ג שוב אמרי' דדרבנן ל"מ לד"ת א"כ זה כוונת התוס' דמדחזינן דנסתפק הש"ס דבנפל על בגד טמא לא והי' בעי כיבוס עכצ"ל דמיירי בליכא ציץ דאז גם מה"ת לא חזי להזאה ואז י"ל דגם בנטמא ע"י הזאה על הבגד ג"כ א"צ כיבוס ויוצמח באמת דהיכי דנטמא מקודם ואח"כ נפל על הבגד אף ביש ציץ אפ"ה א"צ כיבוס הואיל דהכא כבר הוחזקנו דהדם פסול להזאה קודם שהי' נ"מ לענין ד"ת בכה"ג בנפל אח"כ על הבגד א"צ כיבוס וכסברת המלמ"ל פ"ז מתרומות הנ"ל דא"ר מדרבנן חשיב א"ר מה"ת ודו"ק היטב

ד) נחזור לענינינו דאכתי י"ל דחש"ו ל"ח בני מצות ואי דתיקשי איך מועיל שחיטתם באחרים רואין אותם נימא דל"ח בר זביחה ולכאורה י"ל דחשיבי בר זביחה הואיל דלכשיתרפא יהי' שחיטתו כשירה אף בלי עע"ג וכעין סברת התוס' גיטין דכ"ג דמה"ט חשיבי בני כריתות הואיל דלכשיתרפאו יהי' בני כריתות עיי"ש אולם דיש לעורר מש"ס ב"מ דע"א דקאמר דקטן יש לו זכיה הואיל דאתי לכלל שליחות וכן בגיטין דפ"ה קאמר חוץ מקדושי קטן דל"מ כיון דאתו לכלל הויה ואמאי לא קאמר הש"ס הכי בשוטה ועכצ"ל דשוטה כיון דלא הוו סמא בידן לרפאותו לא דמי לקטן דוודאי קאתי לידי הויה וגם מהא דחזינן דקטן פסול לכתיבת תפילין וע"כ דל"ח בר קשירה עי"ז שיהי' בר קשירה לכשיגדיל א"כ מכ"ש דשוטה ל"ח בר קשירה עי"ז שיהי' בר קשירה לכשיתרפא הואיל דלא הוו סמא בידן וכמ"ש הב"י אה"ע סי' קכ"א דבחולה דלא סמא בידן לרפאותו אז גם לשי' הרמב"ם פסול בנשתטה בשעת כתיבה ולשי' מקצת פוסקים המובא בב"י סי' קכ"ד גם נשתטה המשלח בין כתובה לנתינה פסול וכבר הרגיש בנובי"ת אה"ע סי' ס"ח לענין חרש אי חשוב בכלל הויה מכח דברי התוס' גיטין דכ"ג הנ"ל ומסיק דא"א לחשבו מכח זה לבר הויה הואיל דלא שכיח שיתפקח החרש הן אמת דבנובי"ת סי' נ"ד כ' די"ל דחרש חשוב בר הויה כיון דליכא שום חסרון רק מכח שאין לי דעת י"ל דדמי לאדם ישן עיי"ש וכן כ' הפמ"ג בפ"כ לאו"ח די"ל דחרש חשוב בר קשירה דחשיב רק כמו פומא כאיב לי' וע' שו"ת שיבת ציון סי' ד' שהעיר ג"כ די"ל דחרש שוטה חשיבי בר קשירה ובר זביחה מטעם הנ"ל כיון דליכא שום חסרון זולת מצד שאין להם דעת יש לדמותו לאדם ישן עיי"ש אבל אכתי תיקשי מקטן דל"ח בר קשירה לכ"ע ואפ"ה שחיטתו כשר בעע"ג ונשמע דחשיב בר זביחה ועכצ"ל משום דפקחין מוזהרין עליהם שלא ליתן להם נבילות כסברת מהרי"ל וע' נובי"ת או"ח סי' ל"א מ"ש בזה ולפ"ז י"ל לעולם שוטה ל"ח בר מצות ואפ"ה מועיל גם בנשתטית כיון דבגט לא בעי דעתה והואיל דעכ"פ יש בה ענין אישות שפיר מועיל בה הגט וכהא דכ' הפוסקים בהא דכותבין גט בעת שטותה לגרש בו לכשתתרפא אף די"ל דחשיב כנכתב בשעה שאינו ראוי לגירושין וכהא דיבמות דנ"ב בכתוב גט לאשה דעלמא דל"מ אפ"ה כיון דגם בעת שטותה עכ"פ יש בה ענין אישות והרי גם בעת שטותה ביודעת לשמור גיטה וא"ע מועיל הגט ושפיר מועיל מה דכותבין גט בעת שטותה לגרש בו לכשתתרפא ע' שו"ת בי"ש אה"ע סי' צ"ד וסי' צ"ה מ"ש בזה ע"כ הדבר פשוט דאשה זו אם תרצה לקבל גט דרשאי לגרשה וה"ה אם לא תרצה לקבל גט דמותר לישא אשה אחרת ונהי שאין לה סימני שוטה אפ"ה להתיר החדר"ג א"צ דוקא שיהי' לה סימנו שוטה גמור וסגי באם אינה בר דעת כשאר הנשים ואם עכ"פ לפי תהלוכות בני אדם אינה ראויה שידור עמה מותר לישא אשה אחרת והא דבעי ק"ר כדי שיראו אם באמת אינה ראויה לדור עמה אבל באמת לא בעי דוקא שיהי' לה סימני שוטה וכמ"ש הב"ח דלאו דוקא בנשתטית מתירין לו החרם רק בכ"מ שרואין טעם מבורר שא"א לו לדור עמה מתירין לו החרם וז"ב וגם י"ל לפמ"ש הרא"ש כלל מ"ב דבחו"נ יוכל לגרשה בע"כ דלא עדיף כח האשה מכח האיש א"כ ה"ה בנ"ד אם הי' מזדמן ענין כזה באיש הי' כופין אותו להוציא כמבואר ברמ"א סי' קנ"ד סעיף ג' א"כ לא עדיף כחה מכחו ושפיר כופין אותה לקבל גט אז מתירין לו החדר"ג וז"ב

ה) וראיתי לכת"ה שהביא בשם שו"ת ספ"י דבמסרבת לשמוע לדברי הבד"צ חשיבה כעע"ד ויוכל לגרשה בע"כ כמבואר בסי' קט"ו, ולכאורה יש להעיר דהרי מפורש בש"ע דל"ח עע"ד רק במכשלת לבעלה אבל במה שהיא עוברת ואינה מכשלת לבעלה ל"ח עע"ד אך באמת י"ל דעכ"פ זה פשוט דאינו חייב לדור עמה ולשי' הרא"מ יוכל למנוע ממנה גם שו"כ מובא בח"מ ובב"ש סי' ע"ז אבל עכ"פ לדור עמה בוודאי דאינו מחויב ושוב יתבטל עי"ז ממצות פ"ו ושוב מוטל גם עליה לוותר זכותה ולקבל ממנה גט כדי שלא יתבטל מפ"ו ובזה שמעכבת לקבל הגט והבעל מתבטל מפ"ו בגרמתה חשובה כמכשלת לבעל והשתא במכשלת אותו באיסורי נדה או במאכלות אסורות והוא לא ידע דחשיב אונס וקיי"ל דאונסא כמאן דלא עבר כמפורש בירושלמי מובא בחו"מ סי' כ"א וביו"ד סי' רל"ו בט"ז ונקה"כ שם ואפ"ה חשיבה מכח זה עע"ד מכ"ש הכא דבגרמתה הוא מתבטל מפ"ו ולגבי מצוה אף במבטל מכח אונס אפ"ה ל"ח כמאן דעביד פשיטא דחשיבה