מהר"ש חלק ד שמ

כל המלאכות הותרו במקום פסידא וכה מצינו בפוסקים דבמקום פסידא מותר לאכול פירות מן המחובר דהוי קוצר כלאחר יד וחזינן דאף ב' איסורי דרבנן הותר במקום צער הגוף וה"ה די"ל דעכ"פ אם יחלוב לאשפה לא יהי' רק חד איסור דרבנן משום מפרק ושוב י"ל דמותר במקום צעב"ח והפסד פרנסה וכמ"ש בתוס'. סנהדרין הנ"ל דהתירו לזרוע משום ארנונא ולחד תירוץ שם חשוב כמו פק"נ וגם לתירוץ השני עכ"פ בשביעית בזה"ז דרבנן מתירין א"כ הכא דכל פרנסתו תלוי בזה אולי יש מקום להתיר אך באמת לדינא קשה להתיר חדא דנהי דמצינו דמותר להטיל כרים בשביל צעב"ח כ"ז התם דאין האיסור רק במקרה אבל הכא דידוע שיצטרך לעבור על איסור דרבנן בכל שבת ולעבור בתמידות על איסור דרבנן אין להתיר בשביל צעב"ח וכמ"ש בתוס' כתובות דכ"ח לענין ביה"פ דבתמידות אין להקל ודוקא ע"י נכרי מותר בכל שבת אבל ישראל גופא אסור לעבור בכל שבת על איסור דרבנן בשביל הפסד פרנסה וגם בשביל צעב"ח וכדומה לזה כ' בשאג"א סי' ל"ה דנה דמתירין איסור בשוא"ת בשביל כבוד הבריות זה רק במקרה אבל בתמידות אין להתיר עיי"ש ומה גם שיש לאסור מכח מ"ע דיהי' חילול שבת קיל בעיני ההמון ולחלוב ע"י קטן ג"כ אין דעתי נוחה כנודע מה שנחלקו הג' בעל בית אפרים ז"ל עם הגה"ק מצאנז זצ"ל לענין מחיקת השם ע"י קטן וגם אין למסור דבר כזה לבני הכפרים ע"כ לענ"ד קשה להתיר והש"י יזמין לו פרנסה בהיתר גמור נ"ב שוב ראיתי בשו"ת מהר"מ ב"ב שכ' להדיא דלחלוב בעצמו אסור עיי"ש: ה' אמור עתר"ל ראדמישלא וצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' ע"ג להרב הה"ג כש"ת מ' חנוך נ"י מוצדפ"ק קאשוי יצ"ו

בדבר שאלתו באחד שהי' לו עז ונתנו לנכרי לפטמו והתנה עם הנכרי שבשכר פיטום יטול החלב והגיזה ואם תתעבר ותלד זכר אז יחליף את הזכר על נקבה שתהי' נולדה מבהמת הנכרי והאיש הנ"ל נסע מאז מביתו על זמן ולא זכר מכל זה וכעת שב לביתו וסיפר לו הנכרי שעז של ישראל ילדה זכר והחליפו על נקבה הנולדה מבהמת הנכרי כפי המדובר ובאמת האיש הנ"ל אינו מאמין להנכרי שבאמת נולד זכר מעז שלו ורק שחושדו שמשקר כדי להראות א"ט לפני אנשים שהוא עומד בדיבורו ובא הנ"ל לכת"ה ושאל מכת"ה אי מחויב ליקח הזכר לביתו ולנהוג בו קדושת בכור וליטפל בו וגם הגיד לכת"ה שמתירא שלא יבא לידי מכשול בגיזה ועבודה באם יקחנו לביתו זה תורף השאלה

א) והנה לכאורה הדבר פשוט דאם הי' ברור שעז הישראל ילדה זכר בוודאי דהי' עליו קדושת בכור כיון דלא הקנה לו פרה לעובדה שוב לא קנה הנכרי ונהי שהו' מדובר בינם לעשות חילוף מ"מ כיון דבעת לידה הי' של הישראל וחלה עליו קדושת בכור שוב אסור להחליפו וכמו דאסור למוכרו ובפרט דע"פ ד"ת לא חל כלל על הישראל לעשות החילוף ויוכל לחזור בו ושפיר חלה עליו קדושת בכור ואם הי מקנה לו את הוולד ג"כ לא הי' מועיל מכח דחשוב דשלב"ל ובאמת באומר לו פרה לעוברה מפורש בסי' ש"כ דמהני וכן לשי' מהרי"א גם בסתם בהתנה הנכרי ליטול חלק בוולדות בשכר הטיפול ג"כ מהני ולשי' כמ"פ הטעם דאמרי' דוודאי הקנה לו פרה לעוברה ועיי"ש בדג"מ ובנובי"ת מה שהעירו בזה וכה יש להעיר לפמ"ש ברשב"א קידושין דס"ג דאף לר"מ לא יועיל באומר אם תלד אשתך נקיבה בתך מקודשת לי משום דמחצה נקבות נגד זכרים בהדי מיעוט מפילות שוב ל"ח עבידי דאתי עי"ש, וא"כ לפי"מ דאיבעיא בגיטין דמ"ג בעבד לקנס אי מהני וכ' בתו' די"ל דגם לר"מ ל"מ משום דל"ח עבידי דאתי וא"כ הכא מחצה זכרים נגד נקבות בצירוף מיעוט מפילות שוב עכ"פ הזכר ל"ח עבידי דאתי ושוב י"ל דגם פרה לעוברה לא יועיל ומדחזינן דפרה לעוברה מועיל עכצ"ל ואיבעית הש"ס בגיטין הנ"ל הוא דלא כמ"ש התוס' שם רק כפירוש הרמב"ן שם דהכוונה משום דקנס מעלמא קאתי וכמ"ש בשו"ת מהר"ם אלשי"ך סי' ז' די"ל דמעות לפירות ל"מ ובאמת הרשב"א גופא פירש איבעית הש"ס כהרמב"ן ולא כפירוש התוס' וז"ב

ב) עכ"פ בנ"ד דלא הי' לא פרה לעוברה ולא הקנה לו הוולד ורק שהי' מדובר לעשות חילוף א"כ וודאי דבשעת לידה חל עליו קדושת בכור ולכאורה י"ל דהישראל אינו מאמין כלל להנכרי שהעז שלו ילדה זכר ודיבורו של הנכרי י"ל דל"מ אף היכי דל"ש להשביח מקחו כמפורש ביו"ד סי' ט"ז ובש"ך סי' שט"ז סק"ב ובסי' קכ"ב סעיף י"א ושוב י"ל דל"ח רק ס' בכור ונהי דלשי' רוה"פ גם בס' בכור אסור להטיל בו מום דלא מבעיא א"נ דאיסור הטלת מום בזה"ז ג"כ אסור מה"ת ולמ"ש הח"ס סי' ש"ו וסי' ש"י משום דחזי לפנים דמקריבין אעפ"י שאין בית בוודאי דאסור ובאמת דבריו צע"ק מתוס' יומא דס"ג שכ' בחד תירוצא דרק קטורת חזי אף בלי מזבח אבל זבחים לא חזי בזה"ז דליכא מזבח וע' תוס' סוכה דמ"א וע' שו"ת שעא"פ סי' ע"ט ובשו"ת אגודת אזוב מ"ש בזה אולם אף להסוברים דבזה"ז ליכא טפי מאיסור דרבנן מ"מ כבר כ' בשו"ת הרי"מ דליש לומר בזה סד"ר לקולא דחשיב כעין הא דס' בנתגלגל ובאמת גם בזה יש לתמוה מהא דקיי"ל דלמ"ד דאיסור סחורה בדברים האסורים הוי רק מדרבנן מותר לסחור בס' איסור אף דלענין אכילה הוי ס' ד"ת וכמו שהרגיש במלמ"ל פה מהמ"א ועכצ"ל דבתרי גופים מקילין במידי דהס' נוגע לענין הדרבנן וה"ה הכא נהי דלענין גיזה ועבודה דהוו ס' ד"ת מחמירין אפ"ה לענין הטלת מום דהוי דרבנן יש להקל בספק אולם י"ל כסברת הח"ס דכיון דעכ"פ אסור בגיזה ועבודה דהוי ס' ד"ת א"כ אם ניקול להטיל בו מום יהי' מיחזי כמטיל מום בקדשים אך כ"ז אם הי' הוולד ברשות ישראל והי' ס' בכור שפיר הי' אסור להטיל בו מום משום דמיחזי כמטיל מום בקדשים אבל בנ"ד דהוולד הוא בבית הנכרי והנכרי נותן לישראל הנקבה ורק דאנו חוששין שאסור להישראל להניחו אצל הנכרי הואיל דהנכרי יעבוד בו וגם שמא ועשה בו הנכרי מום מכח זה נלע"ד דא"צ הישראל להפסיד ממון מספק דהרי יוכל להיות באמת שהזכר נולד מבהמת הנכרי א"כ א"צ הישראל להפסיד ממון מספק בשביל חשש גרמא שיעבוד בו הנכרי או יטיל בו מום ולא גרע דבר זה מהא דס' בכור נהי דאסור בגיזה ועבודה ואפ"ה א"צ ליתנו לכהן