מהר"ש חלק ד שלט

גם לשי' התשב"ץ אינו מחיוב לראות שלא יגיע ג' למילתו ביו"ט ונמצא דברי הפני"פ צ"ע

ג) נחזור לנ"ד די"ל דוקא בזנות באונס דהאשה קרקע עולם ולא עבדה מעשה ואינה מחויבת למסור נפשה אז שפיר זנות באונס דלא נאסרת בשבילה ל"ח בכלל איסור כלל אבל היכי דיעבור בפועל כמה איסורין, אף שיהי' אונס מ"מ שייך הסברא דנפשו של אדם קצה באכילת איסור א"כ בשביל כמה עבירות בתמידות גם באונס צריכין להפריש וי"ל חטא פ"א בשביל שיזכה חבירו בתמידות וע' שו"ת ח"ס או"ח סי' פ"ג וסי' קמ"ה ואף דבנ"ד ליכא חשש שיעבור עולמית דהא יש לו זמן קבוע כמה יש לו להיות אצל השרי צבא מ"מ עכ"פ יעבור אחילול שבתות הרבה וגם שאר עבירות שא"א ליזהר אצל הצבא ושפיר י"ל דמותר ליסע על הבאהן כדי להציל את בנה ובפרט דעכ"פ חשיבה כהא דקוברי מת ביו"ט ראשון דנא מיפסלי משום דקסברי מצוה קעבדי ע"כ הדבר ברור דא"צ כפרה ואין להחמיר בענינים כאלו כנלענ"ד בס"ד לדינא

ד) עתה נבוא לשאלה השניה וכת"ה הביא הדין המפורש בסי' ש"ה סעיף כ' דמותר לחלוב בהמתו בשבת ע"י עכו"ם דבמקום צעב"ח שבות מותר ונשמע דנהי דבחליבה יש איסור ד"ת ולשי' כמ"פ אמירה לנכרי במלאכה ד"ת אסור אף במקום מצוה ע' תוס' גיטין ד"ח וב"ק ד"פ ואפ"ה צעב"ח עדיף ומותר אף אמירה לנכרי במלאכה ד"ת וע' תוס' פסחים דכ"ב שכ' דע"ו צעב"ח חשוב כלא אפשר ולא מכוין וע' תוס' ע"ז די"א שהקשו דהיאך מותר לעקור סוס בשביל כבוד המלך הא יש בזה צעב"ח ותירצו דעשה דכבוד המלך עדיף ודחי לצעב"ח אבל עכ"פ נשמע דמתירין אמירה לנכרי בשביל צעב"ח עתה נבוא למה שנסתפק אי רשאי להישראל בעצמו לחלוב לתוך האוכלין כיון דליכא בזה רק איסור דרבנן א"כ בשביל צעב"ח ידחה האיסור דרבנן ורק שחקר דיש בזה ב' איסורי דרבנן חדא מכח החליבה גופא וגם מכח איסור מוקצה בשלמא ע"י עכו"ם ליכא רק שבות במלאכה ד"ת מצד החליבה ומצד מוקצה חשוב שבות דשבות אבל לחלוב ע"י ישראל איכא ב' שבותין חדא מצד החליבה וגם טלטול החלב הוו שבות מכח מוקצה וא"כ י"ל דשני שבותין אסור אף במקום צעב"ח הנה באמת כדומה כ' הרע"ב פ"ג דעירובין דב' שבותין אסור גם בביה"ש וכדומה כ' בשו"ת רעק"א סו' קמ"ט דאף דאין שבות במקדש אפ"ה ב' שבותין אסור גם במקדש וע' תוס' ביצה ד"ח שכ' דבשביל שמחת יו"ט אם יש דקר נעוץ מותר לחפור דכיון דהוי משאצל"ג מתירין איסור דרבנן וכן מותר לסלק האפר בשביל שמחת יו"ט אבל באין לו דקר נעוץ דהוי תרי איסורי דרבנן אין מתירין בשביל שמחת י"ט עיי"ש וע' תוס' זבחים דפ"ד ונדה ד"מ שכ' די"ל דב' פסולי לכתחילה בקודש אף אם עלו ירדו וע' בלח"מ פ"ד מיבום שכ' דב' פסולי לכתחילה אף בדיעבד ל"מ ודוגמא לזה מצינו מחלוקת אי עשה דוחה בי לאוי והגם דבתוס' ובמות ד"ג מוכח דאין חילוק אפ"ה בנזיר דמ"ח פליגי בזה ר"י ור"ע וע' בדורש לציון מ"ש בזה

ה) ונהי שיש עצה שלא לטלטל הכלי עם החלב רק שהכלי יעמוד כך בהדיר עד מוצש"ק מ"מ י"ל דהוו כמבטל כלי מהיכנו וחוץ לזה הא מבואר בעירובין דס"ח דשאני שבות דאית בי' מעשה לבין שבות דלית בי' מעשה ומפורש בגיטין ד"ח דמשים ישוב א"י מותר לכתוב ע"ו עכו"ם ואפ"ה ע"י ישראל גופא אסור לכתוב אף בכתב עכו"ם אף לשי' האו"ז כמ"ש בנובי"ת או"ח סי' ל"ג ובאמת לשי' האו"ז לא נשמע דמתירין שבות במלאכה ד"ת משום ישוב א"י די"ל הכוונה בכתב עכו"ם דהוי שבות דשבות דזה מותר אף בשביל מצות מילה אך פשטות דברי הש"ס דקאמר ואע"ג דאמירה לנכרי שבות משמע דגם חד שבות שרי אבל עכ"פ זה פשוט דשבות ע"י ישראל גופא אסור ואף לשי' הבה"ג שכ' דהא דניחום אגב אמו מיירי ע"ו ישראל ורק דריבוי בשיעור אינו רק מדרבנן ומתירין בשביל מצית מילה אפ"ה י"ל דרק בחד טרחא שרי אבל לעשות מלאכה דרבנן בשביל מצוה לחוד י"ל דאסור ובאמת מצינו בש"ע סי' שכ"ח דנהי דמתירין אמירה לנכרי בשביל חשאב"ס מ"מ ע"י ישראל לשי' כמ"פ אם אין בו סכנת אבר אסור אף במלאכה דרבנן ובסי' ש"ה סעיף י"ט מפורש דבהמה שנפלה לאמת המים דמותר להטיל כרים אף דחשוב מבטל כלי מהיכנו ובמג"א ס"ק י"א כ' דאפ"ה אסור להעלותה בידים אף דאיכא צעב"ח דאין לדמות גזירות חכמים זה לזה יצא דע"י ישראל יש לאסור דלא מבעיא אם יטלטל החלב דיש ב' שבותין כנ"ל בוודאי דאסור ואף אי לא יטלטל הכלי מ"מ יש איסור מכח מבטל כלי מהיכנו ונהי דביטל כלי מהיכנו שרי במקום צעב"ח וכהא דמתירין להטיל מים אף ע"י ישראל אפ"ה י"ל דשני איסורין כגון לחלוב לתוך האוכלין וביטול כלי מהיכנו חמיר ובפרט די"ל דגם חליבה גופא אסור אף במקום צער וכמ"ש המג"א דאין מתירין להעלות בידים אף במקום צער דאין לדמות גזירות חכמים זה לזה

ו) ולכאורה הרי מצינו בסי' שכ"ח דגונח מותר לינק בשבת דבמקום צער לא גזרו רבנן וחזינן דמתירין שבות גם ע"י ישראל אך באמת ז"א דוקא התם דאיכא צער נגוף של ישראל אבל משום צעב"ח אכתי לא נשמע להתיר שבות ע"י ישראל ולענין הפסד ממון לכאורה מפורש בסי' ש"ז דסחורה הנפסדת ע"י גשמים מותר לקרות לעכו"ם ווש מי שאוסר והרמ"א והמג"א כ' דהמיקל נא הפסיד אך בסי' של"ד יש ב' דיעות אי שרי לטלטל מוקצה במקום פסידא ובמג"א כ' דאם ליכא חשש שיעבור על איסור ד"ת בוודאי דאין להתיר איסור דרבנן בשביל הפסד ממון ונהי דבתוס' סנהדרין דכ"ו כ' לענין שביעית בזה"ז דיש להתיר מפני חיי נפש אפ"ה התוס' כתבו סברא זו רק בחד תירוצא א"כ אכתי אינו היתר ברור ונהי דהכא יש תרתי לטיבותא צעב"ח וגם הפסד ממון ובשביל צעב"ח לחוד הרי מתירין איסור דרבנן כגון ביטל כלי מהיכנו ובשביל הפסד ממון הא יש ג"כ שיטה להתיר איסור מוקצה אפ"ה אכתי יש חילוק בין הפסד מן הקרן למניעת הריוח ומה גם דבשביל צעב"ח ג"כ אין מתירין בידים אף חד איסור דרבנן כמ"ש המג"א דאסור להעלות בידים

ז) ועוד הי' מקום לומר לפי המבואר בסוסי' ש"כ דלחלוב לתוך האשפה הואיל דהמשקה הולך לאיבוד לכ"ע איסור תורה בוודאי ליכא ורק דיש איסור דרבנן וא"כ י"ל דחשיב כמו ס"ס להיתר דשמא כשיטות הסוברים דמותר לטלטל מוקצה במקום פסידא ושמא בשביל צעב"ח ג"כ יש להתיר חליבה היכי דהמשקה הולך לאיבוד והרי מצינו דנותן כרים לתוך אמת המים וכה קיי"ל דבמקום צער דגוף מותר ליטול פרעוש אף דהוו מוקצה אך באמת מפורש בסי' של"ד דהוצאה לכרמלית אסור אף במקום פסידא וחזינן דאין