מהר"ש חלק ד שלה

ג) וראיתי בספר בינת אדם שכ' דאף א"נ דגם בס"ס דאיכא לברורי א"צ לברר מ"מ כ"ז במידי דאם נסמך על הס"ס לא יבוא אח"כ הדבר לידי בירור להיפוך וכמו ברדמ"ת אבל בפרה המשתנת דם דיוכל להגלות אח"כ שניקב כיס השתן בכה"ג י"ל דאין לסמוך על הס"ס וה"ה היכי דיוכל להגלות שניקב בשר החופה את רוב הכרס ג"כ י"ל דל"מ ס"ס והדבר דומה להא דמצינו בנדה דאף דמה"ת מותרת לטבול ולשמש ביום ז' ואפ"ה אסרו חז"ל מחשש שמא תראה ותסתור חזינן דהיכי דאפשר להתברר שעשה איסור מחויבים אנו לחוש לזה עכת"ד ובשו"ת בי"צ יו"ד סי' ע"ד הביא ג"כ דבריו ודחהו דשאני התם בנדה דאם תראה אח"כ יתברר שעשה איסור למפרע אבל הכא אף אם ימצא שניקב כוס השתן אכתי והי' אפשר לומר השתא הוא דניקב בכה"ג אכתי י"ל כיון דלפנינו יש ס"ס מותר אך באמת שגג בזה במחכת"ה דכיון דמשתנת דם א"כ הא נולד ריעותא ואם יהי' נמצא אח"כ שניקב כיס השתן בכה"ג פשיטא דלא נימא השתא הוא דניקב ורק נחזיק למפרע משעה שהתחילה להשתין דם וכמ"ש בשו"ת נובי"ק אה"ע סי' ל"א דבנולד ריעותא בחזדמע"ק ואח"כ רואין השתנות מחזיקין ריעותא על למפרע אף נגד חזקה וודאי וחילו מדברי תוס' פסחים דצ"א דבנפל גל על אדם ואח"כ נמצא מת מחזיקין דמיד בשעת נפילת הגל מת והמפקח חייב בפסח שני עיי"ש וכן מצינו בש"ס נדה דט"ז דאף למ"ד ווסתות דרבנן מ"מ בלא בדקה בשעת ווסת ובדקה אח"כ ומצאה טמאה דטמאה משעה ראשונה והטעם דכיון דעכ"פ בשעת ווסת נולד ריעותא בהחזדמע"ק נהי דמה"ת אמרנו דחזקת טהרה עדיף אפ"ה בנמצא אח"כ טמאה מחזיקין שראתה מיד וכן נודע מ"ש בשו"ת הרא"ש דאף א"נ דחזקה דרבא ל"מ לקולא דמה"ט ל"מ חזקה דרבא לענין חליצה מ"מ אם לא נבדק בשעה שהגיע לכלל שנים ובדקו אותו אח"כ ומצאו סימנים מחזיקין אותו לגדול משעה ראשונה עיי"ש ה"ה הכא אם והי' נמצא שניקב כיס השתן בוודאי די"ל שהי' ניקב מיד בשעה שהתחילה להשתין דם ולפ"ז צדקו לכאורה דברי בינת אדם הנ"ל

ד) אך באמת ז"א דוקא התם בנדה אם הראה אחר תשמיש ביום ז' הרי יתברר שעשה וודאי איסור אבל בכיס השתן גם אחר שיהי' נמצא נקב בכיס השתן אכתי לא יהי' איסור וודאי דשמא ניקב כיס השתן כשר וכן בנ"ד אף אי ימצא שניקב בשר החופה את רוב הכרס אכתי יש ס' שמא כהב"ח נהי דבחד ספק נחמיר מ"מ הואיל דגם אח"כ לא יתברר צד האיסור בוודאי ולפנינו יש ס"ס שפיר א"צ לברר והוכחה לזה מרדמ"ת גופא דהרי גם התם אם תראה אצל בעל השני יתברר שהי' הבעילות בס' איסור ואפ"ה אין חוששין לזה וע"כ הטעם דהיכי דיש לפנינו ס"ס וגם אח"כ לא יוכל להתברר צד האיסור בוודאי א"צ לחוש לזה ה"ה בנ"ד ג"כ א"צ לברר. ואף דמצינו ברמ"א יו"ד סי' א' סעיף ב' דאף אם א"א לברר הכל אפ"ה כל מה דמצי לברר צריכים לברר עיי"ש מ"מ יפה העיר בני הרה"ג מ' חיים שליט"א כיון דבנ"ד יש ג"כ צד קולא מכח אמירת העכו"ם א"כ כוון דבאמת איכא ס"ס ורק שיש לדון שמא מחויבים לברר א"כ י"ל דעכ"פ לענין זה מועיל אמירת העכו"ם שיהי' סומכין על הס"ס ושלא להצריך לברר וכעין הא שכתבו בתוס' פסחים ד"ד לענין חזקתו בדוק דנהי דבאיכא לברורי צריכין לברר מ"מ מועיל לזה אמירת קטן ואשה או עבד שלא להצריך עוד לברר ורק לסמוך על החזקה עיי"ש וגם העיר לשי' הש"ך ביו"ד סי' ט"ז דביש ג' ספיקות א"צ לברר א"כ בנ"ד דיש ג' ס' שפיר נ"ל דא"צ לברר ויפה העיר ובפרט בעומדת לחליבה דנוגע להפ"מ בוודאי די"ל דהס"ס בצירוף אמירת העכו"ם ובפרט ע"י הכרת בקיאים אם דברי העכו"ם קרובים לאמת מועיל להתיר הואיל דט"ו הכרת הבקיאים חשיבי דברי העכו"ם בכלל רגלים לדבר והיכי דיש רגל"ד איכא סניף מכח דברי הנוב"י דברגל"ד עכו"ם נאמן אף בלי מסל"ת ע"כ אם הוא באופן כזה הדבר ברור דיש להתיר החלב כנלע"ד בס"ד לדינא: ד' בהעלותך תרע"א ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' ע"א להרב הגה"צ כקש"ת מ' שמואל הורוויץ ז"ל האבד"ק דעמביץ יצ"ו

בדבר הדו"ד באחד שקנה שדות מחבירו ונתן לו ערבון איזה מאות ר"כ ועל המותר נתן וועקסיל עצה"ע וקבע זמן הפרעון על איזה חדשים וכעת תובע המוכר המעות שעל הוועקסיל עם העיסקא והלוקח טוען על העיסקא לא הרוחתי כי הריוח מהשדות אינו עולה כפי הסכום של העיסקא וגם רוצה הלוקח לבטל כל המקח ולהחליט הסך ה' מאות ר"כ שנתן ערבון והלוקח כבר החזיק בהשדות ועשה בו כל השתמשות זה תורף הטו"ת

א) והנה כת"ה כ' לענין העיסקא י"ל דהעיסקא נעשה על כל העסקים והביא דברי הדג"מ בסי' קע"ז ע"ד הש"ך סקמ"א הנה מתחילה נדבר מכח העיסקא הנה זה דבר פשוט דנתחייב בהעיסקא אי נימא דקנה הקרקע בנתינת הכסף בוודאי דנתחייב בהעיסקא דזה הוי כתחילת הלוואה דכמו בתחילת הלוואה נתחייב בהעיסקא ע"י קבלת המעות וע"י שהתחיל לעסוק בעסק השותפות דאף לשי' הסוברים דשותפות אינו נימר בדיבור לחוד מ"מ בכבר התחיל לעסוק בעסק השותפות בוודאי נגמר השותפות וידוע מחלוקת הפוסקים אי יוכל לתת לו בחזרה המעות בע"כ בתוך משך זמן שקבעו דהא מפורש בסי' קע"ו דשותפין א"י לחלוק תוה"ז דל"ח כפועל לפי שהכא כל א' משועבד לחבירו אבל מקבל בעיסקא יוכל לחזור תו"ז דהוי כפועל וע' סמ"ע סו' ע"ד ובנה"מ שם דעכ"פ צריך ליתן לו חלק ריוח כפי שעלה לחלקו תוך זמן זה עכ"פ נשמט דעיסקא הוי כמו שותפות וא"כ כיון שקנה הקרקע ונתחייב לו המעות וכתב לו שטר על הדמים ונודע דכתב נו שט"ח אדמי היינו כסף א"כ מעות הלז עושה חיוב גם על העיסקא וידוע שיטת הרמב"ם ז"ל דמלוה הבא מחמת מכר חשיב כמו כסף בעין ועדיף משאר מלוה וכ' הה"מ דאם אינו משלם לו החוב הוי המקח בטל למפרע והוי כחליפין חפץ בחפץ וע' בנה"מ סי' קצ"ט אך אף א"נ דגם שם לא עדיף משאר מלוה זה דוקא היכי דכבר זקף עליו במלוה מקודם אבל אם תיכף בשעת קנין קונה בעד דמי המקח חפץ אחר בוודאי מהני כיון דלא נעשה עוד הלוואה גביה וא"צ לקנות מטעם חליפין רק מכח קנין כסף וכדחזינן בש"ס