מהר"ש חלק ד שלד

הבאה לא אסח דעתיה מיני' ויש לחוש לתקלה ומוכח היפך סברת הפמ"ג הנ"ל עכת"ד ולכאורה מצינו ג"כ בש"ס פסחים ד"כ דביין יש לחוש טפי לתקנה מבשמן הואיל דביין לזילוף קבעי לי' לא רמיא לי' בכלי מאוס אך באמת י"ל התם לפי שאין לו היתר להקריבו עכשיו והוא הרי לא אסח דעתיה מיני' שפיר יש לחוש לשכחה אבל בכלי שאפשר תיכף להגעילו א"כ בזמן מיעוט ל"ש חשש שכחה וממילא ניחא ג"כ הא דמבואר שם דבמידי שאין לו היתר להקרבה ל"ח לתקלה ולפ"ז א"ש דהתם הרי אינו עושה בהבהמה שום תשמיש ורק שממתין עד שיפול בו מום ויפדנו שפיר בדיל מיני' אבל הכא אם ישתמש בו בצונן הרי לא והי' בדיל מן הכלי שפיר יש לחוש שיעבור על איסור דרבנן וישתמש בו אחר מעל"ע דאז אסור רק מדרבנן ובדרבנן לאו כ"ע זהירי בי' כמ"ש הה"מ פ"א מאישות ומכ"ש בכ"ח דשרי לאחר מעל"ע לשי' כמ"פ בוודאי די"ל דאם נתיר לו להשתמש בצונן יטעה א"ע לומר דמותר להשתמש בו גם בחמין וכהא דכ' הש"ך יו"ד סי' פ"ז דבבשר עוף בחלב שייך מ"ע משום דיטעו א"ע דהלכה כריה"ג דבשר עוף בחלב לגמרי שרי עיי"ש א"כ י"ל אדרבה בכלי שאפשר בהגעלה יודע דבלי הגעלה אסור אבל בכ"ח הואיל דיש דיעות המתירין מכח זה דא"א בהגעלה שוב יטעו א"ע לומר שמא הלכה כמאן דמתיר ונהי דלא קיי"ל הכי מ"מ כבר נודע דבמידי דתלוי בפלוגתא ל"ש אדם יודע ע' תוס' ב"מ דט"ו ועירוכין ד"ל ובסנהדרין ד"ט לענין אשת חבר ובר"ן פ"ק דקידושין וצדקו דברי הפמ"ג וכה מצינו בש"ס סוטה ד"ו דבנדה הואיל דיש לה היתר לאח"ז מותר להתייחד ול"ח שמא ובא עליה ובסוטה שאין לה היתר יש לחוש ליצרו תוקפו וכה מצינו ברדמ"ת דחייב לגרשה וכ' הפוסקים דכיון שאין לה היתר יש לחוש לתקלה הדרן לנ"ד הדבר פשוט דיש להתיר להשתמש בהכלים בפסח כנלע"ד בס"ד לדינא: ד' ויקרא תרס"ט ראדמישלא יצ"ו: הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' ע' להרב הה"ג בנש"ק וכו' כקש"ת מ' שלמה זלמן פרענקיל נ"י אבד"ק יעדלאווא יצ"ו

בדבר שאלתו בפרה שיש לה בליטה והעכו"ם המוכר אומר שע"י קישוי הלידה נתרפה הקרום וירדו הב"מ למטה מזה נצמח הבליטה והעור הוא שלם ובעת הקניה היתה מעוברת וילדה אח"כ וחושש כת"ה אם אין לחוש בזה לניקב בשר החופה את רוב הכרס והביא שיטת הב"ח המובא בפמ"ג סי' מ"ח להכשיר בעור שלם עכת"ד

א) הנה אם הי' ידוע שניקב בשר החופה את רוב הכרס הי' קשה לסמוך אשיטת הב"ח ובשו"ה ד"ח סי' כ' העלה דאם כבר הגיע הקרע עד כרס הפנימי אז ל"מ סתימת העור ורק אם לא ניקב עוד במפולש נהי דלשיטת הרמב"ם ז"ל טרופה מ"מ הוי רק משום דסוף הפנימי ליפסק בכה"ג שפיר מהנו סתומה עיי"ש והגרש"ק ז"ל בשו"ת טוטו"ד סותר א"ט דבתשובה א' השיג על הב"ח ושם בהשמטות הכריע כהב"ח ובהג"ה אמ"ב הביא בשם שו"ת בי"ט להשיג על הב"ח כללו של דבר היכי דלא ניקב עוד במפולש הכריע הש"ך לסמוך על שיטת הרשב"א עכ"פ בהפ"מ בכה"ג תו יש לצרף שיטת הב"ח ולהתיר אף שלא בהפ"מ וכסברת הש"ך בסי' נ"ד דמידי דכשר בהפ"מ כשיש עוד ס' יש להתיר אף שלא בהפ"מ ואף דראיתי בספר דע"ת שכ' דאין לצרף שיטת הב"ח אפי' לס"ס אפ"ה י"ל דכל סברתו הוא רק משום דרוה"פ השיגו עליו וא"כ י"ל היכי דלא ניקב במפולש דאז הרי פסקינן בהפ"מ כהרשב"א וכבר כ' הפמ"ג בסי' מ"ב דהיכי דמותר בהפ"מ העיקר כשיטת המתירין וא"כ הרי כבר כ' המהרי"ק דהיכי דבספק א' רוב נוטה להיתר אז שוב מצרפין ס' השני אף כשרובו נוטה לאיסור וא"כ כיון דבליכא נקב מפולש רוה"פ מכשירין מדחזינן דמותר בהפ"מ בכה"ג שפיר יש לצרף שיטת הב"ח אף דרובו נוטה לאיסור וממילא מותר אף שלא בהפ"מ ע"כ אם הי' ברור שלא ניקב במפולש בוודאי דהי' אפשר להתיר אף שלא בהפ"מ אך אף אם הדבר ספק אי ניקב במפולש מ"מ נגד זה שוב יש ס' שמא לא ניקב אף רוב עובי והוו כמו ס"ס להקל שמא לא ניקב רוב עובי ושמא לא ניקב במפולש וכשר עכ"פ לשי' הרשב"א ובפרט דיש ג"כ צירוף מכח שיטת הב"ח ובאמת בשו"ת טוט"ד מהד"ג סי' ע"ו מצרף שיטת הב"ח לס"ס עיי"ש

ב) והנה כת"ה העיר לצרף צד היתר מכח הלידה לפלא שלא הרגיש מהא דיו"ד סי' נ"ז דמבואר דבעי עיבור ולידה אבל לידה לחוד ל"מ ודוקא בעיבור לחוד יש מחלוקת בפוסקים ע' בפר"ח סקמ"ז שכ' בשם הר"ן דעיבור לחוד מהני וראי' מטעינה אבל דעת רש"ל והש"ך שם דגם עיבור לחוד ל"מ ובעי דוקא עיבור ולידה וכן הכריעו הכו"פ והפמ"ג בפתיחה דבעי דוקא עיבור ולידה עיי"ש ע"כ אם ידוע שניקב בשר החופה את רוב הכרס אז קשה לסמוך אשיטת הב"ח ולא נשאר רק צד להיתר מכח הלידה בזה יש לחלק דאם יש מקום לחשוב שהעיבור ונעשה עוד מקודם צמיחת הבליטה א"כ לידה לחוד ל"מ אבל אם נראה שהוא מכה ושינה דהוי כבירור שהבליטה הי' עוד מקודם שנתעברה א"כ עיבור ולידה בוודאי דמוציא מחשש טריפה אבל היכי דאין רואין קרע ולפי אמירת העכו"ם הבליטה בא מקישוי הלידה נהי דעכו"ם אינו נאמן להתיר מ"מ אם כפי ראות עיני בקיאים נראין דברי העכו"ם קרובים לאמת וגס אם הבליטה נראה כמו מכה ישינה דאיכא ג"כ צירוף עיבור ולידה בכה"ג בוודאי דיש להתיר וי"ל דחשיב כמו ס"ס שמא לא ניקב עד כרס הפנימי ובכ"הג גם הד"ח מכשיר אם העור שלם ושמא כהב"ח יצא דהחלב בוודאי דמותר מכח ס"ס ואין לומר דחשוב בגדר איכא לברורי ז"א דבעומדת לחליבה ל"ח איכא לברורי (וכמ"ש הג"ש וע' שו"ת טוטו"ד סי' קנ"א שכ' ג"כ דבעומדת לחליבה ל"ח איכא לברורי ויש להתיר החלב מכת ס"ס וכן הכריע בספר האלף לך שלמה עיי"ש ובפרט די"ל לפמ"ש הנוב"י דהיכי דא"א לברר שני הספיקות א"צ לברר ח"כ הכא א"א לברר רק את הספק אי ניקב בשר החופה את רוב הכרס או לאו אבל אכתי יהי' נשאר הספק שמא כהב"ח דבעור שלם כשר נהי דבספק א' נחמיר מספק מ"מ הואיל דלא יוכל להתברר האיסור בוודאי ולפנינו יש ס"ס להיתר שפיר י"ל דא"צ לברר: