מהר"ש חלק ד שלא

גופא שמסרו ליד אחרים חשיב קבלת השבועה ובשו"ת ד"ח ח"א סי' י"ז כ' ג"כ דנראה עיקר כשיטת הפוסקים המקילין בשבועה בכתב וסיים דקשה להקל נגד הח"ס ובשו"ת בי"ש כ' להדיא דלא נפסל מלהיות שו"ב ע"י שבועה בכתב וראייתו מחו"מ סי' ל"ד דלא נפסל רק ביודע שדבר זה אסור ושנפסל על ידו וכיון דרבו הפוסקים המקילין בשבועה בכתב יוכל להתנצל ולומר שלא ידע שיהי' נפסל עי"ז עיי"ש ובפרט די"ל דאף אי הוי ס' אי נפסל להיות שו"ב מ"מ מס' א"א להוציאו מחז"כ וע' שו"ת בי"ש אה"ע סי' פי שכ' די"ל דמי שעבר על שבועה דלהבא דלא נפסל להיות עדות על הגט מכח סברא זו דמס' א"א להוציאו מחז"כ עיי"ש ונהי דיש להעיר מהא דקיי"ל בתרי ותרי המחולקים על א' אם הוא גזלן דנשאר פסול ולא מוקמינין אותו בחז"כ שאני התם בס' דתו"ת דעכ"פ מדרבנן ל"מ חזקה אבל הכא בסד"ד לשי' הר"ן פ"ק דקידושין דגם בסד"ד מועיל חזקה שפיר מס' א"א להוציאו מחז"כ ונהי דבשחיטה איכא ג"כ ח"א אמ"ה או א"ז מ"מ עיקר אנו דנין על הגברא אם נפסל ולאו דוקא לענין שחיטה רק גם לענינים אחרים שאין בהם ח"א ושוב מועיל החז"כ להחליט שהוא כשר וממילא הח"א אמ"ה או שא"ז חשוב כמו חזקת מסובב וכסברת התוס' רי"ד ריש נדה ובריטב"א נדה די"ט גבי שליא עיי"ש

ב) ובפרט בנ"ד דנראה שלא עשו העלמה א"כ יוכלו להתנצל שסברו דעיקר קבלת השבועה הי' רק כדי שלא יעלימו ואף דאין הדבר ברור אי גם כוונת הקהל הי' כן מ"מ השו"ב עכ"פ יוכלו להתנצל שסברו הכי וכל מה דאפשר לתרץ דבריהם שלא והי' פסולים מתרצין וכה"ג כ' בט"ז חו"מ סי' ל' דבהכחשה בחקירות מתרצין דברי העדים בכ"מ דאפשר כדי שלא והי' כמוכחשין ונהי דמפורש בחו"מ סי' ל"ד דמי שעבר על השבועה לא יוכל לומר שוגג הייתי להכשיר עצמו מ"מ מצינו ביו"ד סי' קי"ט דטבח שהוציא טריפות מתח"י באם אין בו ח"מ תולין בשגגה וע' פמ"ג יו"ד סי' א' בשם הפר"ח מ"ש בזה מכ"ש הכא דלא עשו שום העלמה וא"כ ליכא בזה ח"מ וגם הם מוחזקים בכשרות בוודאי דיוכלו לומר שוגגים היינו וגם יש לצרף מ"ש בשו"ת רבצ"א סי' כ"ה דאם קובל עליו שבועה ע"י פחד מהקהל די"ל דמיקרי אנוס ונהי דמצינו ביו"ד סי' רל"ב דהיכי דכל הפחד הוא רק שלא יוצמח לו טובה באם לא יקבל עליו השבועה בכה"ג ל"ח אנוס מ"מ כבר כ' הפרשת דרכים דרוש כ' בשם מהרי"ק דאם רוצים לקבל בחזרה מתנה מאיש שכבר נותן לו המתנה שפיר חשיב אניס עיי"ש א"כ הכא שכבר נתמנו לשו"ב זה רבות בשנים ואח"כ הכריחו אותם הקהל לחתום כתב כזה שפיר י"ל דחשיבו אנוסים וליתר שאת יסכימו הקהל להתיר להם הנדר בפתח וחרטה ומידיעות הקהל מועיל התרה אף בעד"ר ואז יוכשרו למפרע וכמ"ש בנובי"ק סי' א' ובד"ח ח"א סי' א' ועיי"ש בד"ח ח"ב סו' י"א שכ' ג"כ להתיר להם נדרם למפרע ונהי דהב"ש סי' פ' העיר דמה שהעיד קודם שהתירו לו השבועה לא יועיל עדותו אף בהתירו לו אח"כ כיון דהוא נתכוין לאיסור וכהא דנזיר דכ"ג עיי"ש וגם י"ל בשחיטה דעבר על השבועה בעניני שחיטה דכ' הפוסקים דחשוב כחשוד לאותו דבר ויש לחוש שלא יטריח א"ע בבדיקת הסכין א"כ מה מועיל מה שמתירין לו עכשיו השבועה לענין למפרע הא מ"מ בשעת שחיטתו עדיין הי' פסול ויש לחוש שמא לא שחט יפה אפ"ה י"ל בנ"ד דמעיקר הדין הוכחתי דא"צ התרה כלל די"ל דלא נפסלו ובפרט דשבועה בכתב קיל בעיני העולם וא"כ חשוד על הקל אינו חשוד על החמור וע' תוס' חולין דק"א גבי הזיד בשבת ושגג ביוהכ"פ דאף לר"ע ל"ח בכלל אינו שב מידיעתו לפי שיוהכ"פ חמיר בעיני העולם עיי"ש ע"כ באם כת"ה וראשי הקהילה יסכימו להתיר להם השבועה בפתח וחרטה בוודאי דיוכשר שחיטתם למפרע ומהראוי להזהירם שלא יתנו נפשם עוד לחתום על כתבים כאלו כנלע"ד בס"ד לדינא: ה' ת"מ תרס"ה ראדמישלא יע"א. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' ס"ח להרב הגאון וכו' כש"ת מ' יהודה לים ז"ל אבד"ק ברזאסטיק יצ"ו

בדבר פלפולו שכ' ליישב קושית האב"מ סי' מ"ב בהא דהמקדש לפני פס"ע דרבנן צריכה גט ודלא כשיטת הרי"ף וכ' הב"ש דלא מבעיא אם קידשה אחר קידושין גמורים בוודאי דבעי גט גם מהשני כיון דעכ"פ מדרבנן קידושי הראשון פסולים רק אף היכי דהשני קידשה לפני פסו"ע דרבנן ג"כ צריכה גט מהשני והקשה האב"מ דבכה"ג ממנ"פ מה"ת הרי חלו קידושי הראשון ומדרבנן שוב גם קידושי השני לא יוכלו לחול כיון דהי' לפני פסו"ע דרבנן ומכ"ש לשי' הרמ"א בשם תשב"ץ דבקדושי דרבנן לפני פסו"ע דרבנן א"צ גט דדרבנן מהני לדרבנן וא"כ הכא דכל חלות קידושי השני הוא רק מדרבנן שוב י"ל דא"צ גט כיון דהי' לפני פסו"ע דרבנן עכת"ק וכ' כת"ה ליישב עפמ"ש הבר"א דמי שקידש אשה ס"ק אז השני לא יוכל לקדשה עיי"ש הואיל דאגודה בראשון שוב חשוב חב לאחריני וכקושית הנוב"י הנודע ולפ"ז כ' כת"ה דה"ה הכא הואיל דמקודשת לראשון מה"ת שוב השני לא יוכל לקדשה עי"ש דחשיב חב לאחריני וממילא השני לא יוכל להתנות תנאי דכ"ד דא"א לעשות עו"ש ל"מ בו תנאי ושוב י"ל דצריכה גט משניהם מהראשון בעי גט דשמא אצל הראשון ל"ש אפקעינהו הואיל דהמקדש ידע שהם פסו"ע דרבן ואפ"ה קידש בפניהם ועכ"ח דלא קידש אדעתא דחז"ל ושוב בכה"ג לא שייך אפקעינהו וכסברת המרדכי פ"ג דקידושין לענין ח"ל ומן השני שוב צריכה גט דשמא גם בכה"ג שייך אפקעינהו וכדמוכח מתוס' ב"ב דמ"ח ושוב הרי נפקעו קידושי הראשון ושוב שפיר צריכה גט גם מהשני אבל אצל השני בוודאי דל"ש אפקעינהו הואיל דכל הענין דאפקעינהו הוי רק כמו תנאי ע' שטמ"ק ריש כתובות ולגבי השני ל"מ תנאי כיון דלא יוכל לקדשה עי"ש עכת"ד

א) הנה לענ"ד ז"א דלא דמי נ"ד כלל לדברי הבר"א בשלמא בס"ק י"ל דכיון דצריכה גט מהראשון מה"ת מכח ס' א"כ שוב אין הבחירה בידה שפיר חשיב חב לאחריני וכמ"ש ברשב"א קידושין דס"ה ושוב שפיר ל"מ בה קידושין עי"ש אבל בנ"ד ממנ"פ אי סוברין דבכה"ג ל"ש אפקעינהו שוב לא חלו קידושי השני כלל ואם סוברין דגם בכה"ג י"ל אפקעינהו וא"כ בצד זה נפקעו ממילא קידושי הראשון ושוב בצד זה בידה להתקדש לכל אדם ושוב ל"ח חב לאחריני ושוב יוכל לקדשה עי"ש ומועיל תנאי ושוב שייך אפקעינהו גם אצל השני ואיפוא כ' כת"ה דצריכה גט מהשני משום דשמא גם בכה"ג י"ל