מהר"ש חלק ד של

שאינו רוצה למכור בית דירתו וממילא אף לשי' הסוברים דחמץ הנמכר אינו בכלל הביטול וממילא נשמע דגם במידי ד"ת מועיל מכירה כזו מ"מ הכא גרע דחשיב הערמה ניכרת ובפרט די"ל דגם במכירה שייך מ"ע וכמ"ש בתוס' פסחים דכ"א בד"ה כותח וכו' וכ"ה בב"ח או"ח סי' תמ"ה ובשו"ת ד"ח או"ח סי' ז'

ב) וראיתי בשו"ת מהרש"מ ח"א סי' ס"ז שכ' דבמקום שכל פרנסתו תלוי בזה יש להקל ע"י מכירה וי"ל בסברתו דבאמת אף דשביתת בהמתו עכ"פ עובר בעשה ונודע מה שהעירו אהא דמקשה בתוס' ע"ז דט"ו דיש לגזור שמא ימכור בע"ש ביה"ש ויעבור רגע אחת על שביתת בהמתו וקשה הא שביתת בהמתו אינו רק בעשה ומשום חשש עשה אין לגזור ובאמת בתוס' יומא דכ"ט כ' דאם נשחט אחר התמיד אסור לזרוק שמא יקטיר אף דהקטרה אינו אסור רק בעשה דהשלמה ועיי"ש בתוס' יומא ד"ל שכ' דלבן זומא כיון דלצורך עבודה בעי טבילה מה"ת דיליף מכה"ג ביוהכ"פ א"כ שלא לצורך עבודה גזרו שמא יעבוד אף דעבודה בלי טבילה אינו רק בעשה ונשמע דהרבה פעמים גזרו אף בשביל עשה וע' בתוס' מנחות דף ה' ושם דס"ח מ"ש בזה וע' רש"י חולין ד"ב שכ' דגזרו גם בשביל עשה דמשמרת תרומתו עיי"ש עכ"פ זה פשוט דגם במקום פסידא אין להקל באיסור עשה ושיטת כמ"פ דגם בשביל עשה דשביתת בהמתו מחויב לבזבז כל ממונו ע' בפמ"ג בפ"כ ובמש"ז סי' רמ"ו ובחידושי ביארתי דמתוס' ט"ז ד"ב מוכח דבשביל חשש אזיל ומודה א"צ להפסיד ממונו כיון דאין הישראל עושה איסור בידים דבפרעון גופא אינו עושה איסור ורק דעי"ז יזכור הנכרי שם ע"ז וזה אין הישראל עושה איסור בידים ונהי דהנכרי עובר איסור ע"ז בפועל מ"מ לגבי הישראל חשיב שוא"ת וכשיטת הרא"ש דהרואה כלאים בבגד חבירו בשוק א"צ להגיד לו דלגבי הרואה חשוב שוא"ת וע' ביו"ד סי' שע"ב ובנובי"ק או"ח סי' ל"ה ואף א"נ דגם בעובר בשוא"ת מחויב לבזבז כל ממונו כ"ז אם הישראל בעצמו עובר בשוא"ת כגון במשהה חמץ בביתו אח"ז איסור ולא ביטלו ולהסוברים דמשהה חמץ ע"מ לבערו עובר י"ל דחייב לבזבז כל ממונו וגם בזה כ' בפת"ש יו"ד סו' קנ"ז בשם המשנ"ח דגם בשביל שהיית חמץ א"צ לבזבז כל ממונו וע' בפמ"ג או"ח סי' תרנ"ו מ"ש בזה מכ"ש הכא דהישראל גופא אינו עובר ורק שנגרם על ידו שהנכרי מזכיר שם ע"ז נהי דלא ישמע על פיך כתיב מ"מ באמת חשוב רק גרמא ואף דהכא גם גרמא אסור וכעין שיטת היראים דבשבת אף ט"י עכו"ם יש איסור תורה מקרא דלא יעשה אף ע"י אחרים במשמע אבל עכ"פ קיל טפי מהיכי דהישראל גופא עובר איסור בשוא"ת ושפיר בכה"ג א"צ לבזבז כל ממונו

ג) נחזור לנ"ד די"ל דאף א"נ דגם בעבירה בשוא"ת מחויב לבזבז כל ממינו מ"מ ע"ו מכירה א"נ דל"ח מכירה בהערמה בוודאי דמותר ואף א"נ דהוי מכירה בהערמה וניחוש ג"כ לשי' התב"ש דבמידי ד"ת ל"מ מכורה בהערמה אפ"ה כבר כ' באשל אברהם דמה"ת גם מכורה בהערמה מהני ורק מדרבנן הוא דל"מ א"כ פשיטא דבדרבנן והוא בשוא"ת בוודאי דא"צ לבזבז כל ממונו ומכ"ש א"נ דל"ח מכירה בהערמה ורק דנרצה לחוש דגם במכירה שייך מ"ע אפ"ה י"ל דבשביל חשש מ"ע דאיסור עשה א"צ לבזבז כל ממונו וגדולה מזו מפורש במתני' פ"ז מכלאים דאף בשביל מ"ע דמקיים כלאים בשדהו אף דיש בו מלקות למ"ד לאו שאב"מ לוקין או בעשה בו מעשה כל דהו לשי' התוס' ע"ז דס"ד ומכות ד"ד אפ"ה א"צ לבזבז רק שליש א"כ מכ"ש דבשביל מ"ע דשביתת בהמתו א"צ לבזבז הכל וע' בש"ך יו"ד סי' פ"ז שכ' דמ"ע דאכילת בב"ח מותר אף לחשאב"ס אף דאיסור דרבנן כדה"נ אסור לחשאב"ס לשו' כמ"פ ע' בכ"מ פ"ד מיסוה"ת ובש"ע או"ח סי' שכ"ח וע' ביו"ד סי קנ"ז דרק לעשות מרחץ מסתם יינם שרי לחשאב"ס ואפ"ה מ"ע דאכילת בב"ח שרי לחשאב"ס ונשמע דמ"ע דאיסור ד"ת קיל מעצם איסור דרבנן וע' בנמ"י ג"ז די"ב שכ' די"ל דמ"ע דמשתחוה לע"ז שרי במקום פק"נ וכ"ה בש"ע יו"ד סי' קצ"ה דמ"ע דג"ע מותר במקום פק"נ עיי"ש עכ"פ מבואר דמ"ע לא חמיר כמו גוף האיסור וע' בתוס' סנהדרין דכ"ו שכ' בחד תירוצא דהתירו חרישה בשביעית משום כדי חייו ע"כ לדינא ע"י שט"מ בוודאי דיש להקל במקרה בשלמא במו"מ בקביעות יש עכ"פ עשה דשבתון לשי' הרמב"ן פ' אמור וגם בקביעות וי"ל דכ"ז ע"ו ישראל גופא אבל ע"ו נכרי אף א"נ דלחומרא ישל"ע וגם אף א"נ דיש בזה חשש ד"ת מטעם שליחות וכקושית שו"ת פנ"י ולא כסברת הבי"מ הנודע מ"מ כבר הוכיח הישי"ע דליכא עשה דשבתון ושוב ליכא רק איסור דרבנן בשביתת בהמתו ע"י עכו"ם ושוב מועיל מכירה ול"ח למ"ע בדרבנן ומקום פסידא ומכ"ש היכי דנוגע להפסד גדול הא כבר התירו הגאונים בדור שלפנינו למכור הבהמות במי שיש לו פאסעסיע ע' שו"ת ד"ח או"ח סי' ז' ובפרט דיש לצרף סניף להיתר בנ"ד עפמ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ר"נ דבחג השבועות מעולם לא עשו שני ימים מספק דלעולם בנ' לספירה הוא חג השבועות רק מחמת מנהג דרבנן עשו שני ימים עיי"ש א"כ ליכא בזה חשש ד"ת ושפיר ע"י עכו"ם וע"י מכירה חשיב בכלל ג' דרבנן ושוב י"ל דבכה"ג בוודאי מועיל המכירה ע"כ לדינא באם יבין כת"ה שהוא הפ"מ ושלא יוצמח מזה מכשול אזי יוכל להקל ע"י שט"מ והעיקר דזה תלוי בראות עיני הרב מרא דאתרא כנלע"ד בס"ד לדינא: ועש"ק קרח תרע"א ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. ס' ס"ז להרב המאה"ג בוצ"ק חו"פ בנש"ק וכו' כקש"ת מ' מנחם מענדיל מארילס ז"ל אבד"ק ראפשיץ יצ"ו

בדבר שאלתו בשו"ב דקהלתכם שחתמו על כתב באו"ש ובח"ח שלא לשחוט בלי כתב מהקהל וכעת נודע שלא קיימו חת"י מחמת שהרבה פעמים בלילה הי' קשה להם להמתין עד שלך הטבח להביא כתב מהקהל ולכן שחטו בלילה בלי כתב אבל לא נתברר אם עשו ח"ו איזה העלמה זה תורף השאלה

א) והנה בדין שבועה בכתב רבו המקילין ע' בשבות יעקב ובנובי"ק אך הח"ס סי' ר"כ וסי' רכ"ז מחמיר אף אם הוא כת"י אחר אם עכ"פ חתם א"ע על הכתב ומסר הכתב לאחרים דבזה