מהר"ש חלק ד שכט

אליהו מלא א"כ סגי בגט א' ובפרט שכותבין גם שם שנקרא בפ"כ בוודאי דסגי בגט א' ובפרט בשם אבי האשה דעכ"פ חסר כשר ואף דשינוי פוסל מ"מ זה ל"ח שינוי גמור דהא נקרא כן לתורה ורוב אנשים שמם אליהו מלא וכמ"ש הפוסקים דבאינו שינוי גמור לכ"ע יש להכשיר בשם אבי האשה ע"כ הדבר פשוט דסגי בגט א' ומה שעלה על דעת כת"ה להשמיט שם הקריאה ולכתוב רק שם שעולה לתורה אליהו חיים אין דעתי נוחה בזה וכמו שהאריך מרן בשו"ת ד"ח בח"ב ליו"ד סוסי' ק"ז והעיקר כמ"ש לעיל להקדים שם הקריאה וטל שם העולה לתורה לכתוב דמתקרי כנלע"ד בס"ד לדינא: ועש"ק בא תרס"ב ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' ס"ה לכבוד הרב הגדול מו"ה מנחם מענדעל גראנער (נ"י) ע"ה בק' בארדיוב

בדבר שאלתו באחד שישב בבית חבירו בחנם ואח"כ הוצרכו לתקן בית הנ"ל ואמר בעל הבית להדר בו שיוכל ללוות מעות ולתקן הבית לצרכך ותעשה טאבלציא על המעות שתוציא על התיקון והתנה עמו עצה"ע ועתה אין רוצה ליתן לו העיסקא כי לא הרויח בהמעות זה תורף הטו"ת בקצרה

א) באמת לפלא בעיני שלא הביא כת"ה דבלא"ה יש בזה חשש ריבית משום שיושב בחצירו של לוה, אך באמת מפורש בסי' קס"ו דאם עשה לו דברים הללו אף קודם ההלוואה ל"ח ריבית ואעפ"י דכ' הש"ך שם דדבר של פרהסיא גם כה"ג אסור עכ"פ לכתחילה מ"מ מפורש שם בש"ך דבדיעבד אם דר בו ל"ח ריבית, ובפרט שמפורש שם ברמ"א סעיף ג' דאם אמר בנה לך חורבתי ותדור בו כ"ז שלא אשלם לך ההוצאה דל"ח ריבית דלע"ע לא חל ע"ז שם הלוואה רק בעל הקרקע מוותר נגדו ומרשהו לבנות על קרקע שלו ולדור שמה א"כ לא חל שם הלוואה ול"ח ריבית א"כ פשיטא דמצד שדר בו הבונה ל"ח ריבית, אך עיקר הספק מצד שהותנה עם בעל הקרקע ליתן המעות עצה"ע וא"כ יש ספק אם חייב ליתן הריוח כיון דלא הרויח כלום בהמעות הנה באמת לפי מה שהוכחתי אם היינו חושבין שבעל הקרקע נעשה תוכף לוה על המעות הללו להוציא לצורך הבנין א"כ שוב גוף הדבר מה שישב שמה הבונה הי' חשוב ריבית כמ"ש הש"ך שם בס"ס קס"ו דאם בנה החורבה לצורך בעל החורבה חל עליו שם לוה ושוב אסור הבונה לדור בו משום ריבית וע"כ מוכרחין אנו לומר דלא חל ע"ז שם לוה רק חשוב כהוציא הוצאות על נכסי חבירו ברשות דצריך לשלם לו ההוצאות מתו שיתבע לו והכא כ"ז שאינו יוצא מהבית לא התחיל שם הלוואה א"כ שוב י"ל כיון דלא חל עליו שם הלוואה רק בשעה שיצא מהבית אז יתחייב לשלם הוצאותיו א"כ אם הי' צריך ללוות מעות מאחרים ונתן ריבית הן אם לוה מעכו"ם או מישראל עצה"ע עכ"פ הוא נתחייב לשלם לו לכשיצא מהבית כל יציאותיו א"כ גם זה בכלל הוצאות ט"כ לדעתי הדבר ברור שאם יברר הדר בו שנתן עיסקא מחויב זה לשלם לו

ב) והנה באמת בפשיטות באומרו ראובן לשמעון הלוה עבורו מעות עצה"ע וי"ל דאם לוה מישראל והשליח שילם העיסקא דצריך המשלח לשלם לו הריבית כיון דישראל לישראל נעשה שליח וכיון דהתנה עצה"ע א"כ לא הי' עבירה בהלוואה זו שוב אף אם מברר הלוה שלא הרויח אפ"ה אם אין המלוה ראשון רוצה לציית דין ומוכרח השליח לשלם לו שוב מחויב הלוה לשלם להשליח אף להחולקים על שי' רש"י ז"ל וס"ל דגם בהלוואה עי"ש יש איסור ריבית כ"ז נגד הלוה והמלוה אבל השליח א"צ להפסיד א"כ הכא שהי' רק שליח ללות מטות ולתקן הבית והותנה עצה"ע א"כ אם השליח מוכרח לשלם שוב מתחייב המשלח דלגבי השליח שלא נתן מעות שלו לא חל עליו שם מלוה בריבית חוץ לזה באמת אף אם נימא דחל תיכף על הלוה חיוב להחזיר המעות וחשיב כלוה בריבית מ"מ כאן שהותנה עצה"ע וחשיב כהרויח בהמעות דנהי דלא קיבל שכר דירה מ"מ בטח נתייקר השער מהבית מאז התחלת הקנין הבית עד עכשיו א"כ חשוב כהרויח על ידי הלוואה זו א"כ שור מחויב ליתן לו חלק ריוח ובעד זה התפשר ליתן לו דבר קצוב עצה"ע ע"כ לפענ"ד הדבר פשוט דל"מ אם באמת לוה המתקן את הבית מעות מאחרים ושולם עיסקא בוודאי מחויב להחזיר לו בעת שיצא מהבית ואף אם הוציא מעות שלו אפ"ה אם נתייקר השער מהבית מאז עד עכשיו חשיב כהרויח בהמעות שוב מהני מה שהותנה עצה"ע שמחויב לשלם לו כפי הפשר כנלע"ד ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רמ"ז שהביא בשם הד"ג דאם הותנה עצה"ע אף שלא הרויח ומשלם לו הריבית אחר חזרת הלוואה ל"ח ר"ק עיי"ש: בעה"ח ב' בחקותי ל"ז למב"י תרפא"ל קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' ס"ו להרב הה"ג חו"פ בנש"ק וכו' כש"ת מ' דוד הלברשטאם שליט"א אבד"ק סאקילוב יצ"ו

בדבר שאלתו באחד שהי' שולח עגלים שחוטים לוויען ופעם א' בחג השבועות ביום ב' הי' לו מונח הרבה עגלים שחוטים והחום הי' רב למאוד וברור הדבר שאם לא ושלח אותם לוויען ביומו בוודאי יתקלקלו לגמרי ואז הי' יום אידם ולא הי' יוכל להשיב עגלה של נכרי להוליכו למסילת הברזל ויש לו עגלה וסוסים של עצמו ונסתפק כת"ה אי יש להתיר עכ"פ ע"י שט"מ זה תורף שאלתו

א) והנה לכאורה יש בזה חשש שביתת בהמתו ד"ת וא"כ לשי' התב"ש בד"ת ל"מ מכירה ורק בחמץ הואיל דחמץ הנמכר הוי ג"כ בכלל הביטול לשי' כמ"פ וא"צ המכירה רק מדרבנן שפיר יש להקל אף ע"י מכירה בהערמה ועוד דבחמץ כ' הפוסקים די"ל דל"ח מכירה בהערמה כיון שהסחורה עומד למכור ואם ותנו לו דמי שיווי הסחורה ל"ח הערמה ניכרת אבל הכא דבכל ימות השבוע הוא עובד בהסוסים לצורך מסחרו א"כ י"ל דחשוב מכירה בהערמה וכמ"ש המפורשים דבנין בשבת אסור אף ע"י מכירה דהוי הערמה ניכרת